חומר, רוח, עולם הבא: איחוד של תובנה דתית עם מדע 

 המדע לא מסביר הרבה מאד מושגים שידועים בדת. מושגים כמו "רוח", "גלגול נשמות", "חיים בעולם הבא", "משמעות התפילה", "אלוהים" ועוד. המדע מכחיש את קיומם של מרבית המושגים הללו וכך, אין גלגול נשמות, דיון רוחני, אלוהים, התפילות הן היפנוזה עצמית, אין שום עולם אחר. המדע שולל את מרבית התובנה הדתית ועקב כך, נוצר ויכוח גדול בין התובנות. הדת, מצידה, שוללת את הצד החומרי של הרוח ומקנה לו טבע אחר. הרוח, לדעת הדת, מופרד מהחומר ומהווה עולם מקביל שעדין יותר מהעולם החומרי הגס. בין העולמות יש יחסים מסויימים אבל השפעתם אחד על השני לא תמיד מוהבקת. יש עצמאות מסויימת לכל עולם. בעולם ההוא חיים אנשים אחרי המוות ולאחר תקופה מסויימת, מתגלגלים להוולד שוב בעולם החומרי. יש בעולם ההוא שליט מרכזי והוא אלוהים, שמחליט על חוקיו של העולם האחר. תפילה היא דיבור עם אלוהים וכך, חשוב להתפלל ולהראות לאלוהים את האמונה בו .

שתי הגישות הללו, המדעית והדתית נוגדות אחת את השניה בצורה פילוסופית . אני אציע דרך פילוסופית ליישב את שתי התובנות. התובנה החדשה הזאת מלמדת הרבה על חוקיות אמיתית של העולם האחר ואת מגבלותיו של "אלוהים". בעולם אין שום דבר חוץ מחומר. רוח הוא תנועה וויברציה של החומר, שנושאים איתה קצב ביולוגי שניתן לפרש כמילים, תמונות, תחושות ורגשות. התודעה יוצרת את המקצב הזה ומבינה אותו. בין אנשים ייתכן קשר טלפאטי, וכך, מקצב של אדם אחד עלול להשפיע על אדם אחר. יהיה מעבר של רוח בין האנשים וכתוצאה מכך יתרחש דיון רוחני. בני אדם הם יצורים שמרגישים אמוציות וכך, חשוב המצב המחשבתי ברגע מסויים ומצב זה יכול להשתנות בעקבות מחשבה של האדם האחד, קריאה של תוכן פרסומי או תקשור רוחני עם אדם אחר. לכן, בני אדם לרוב יתדיינו רוחנית או יצרכו אלמנטים פרסומיים, על מנת להניע מחשבות וליצור רוח חיובית . העולם האחר כן קיים, אבל על בסיס האנשים החיים. כשאנחנו מתים, נשאר מאיתנו זכרון אצל האנשים החיים וזכרון זה נושא את תודעתינו בהמשך הזמן. הזכרון הזה הוא איך שאנחנו נראנו, מה אמרנו, דעתינו על נושאים, ייצירות ספרותיות שלנו, המצאות וכד'. כל האלמנטים הפרסומיים שנצרכו ע"י בני אדם אחרים ומהווים חלק בזכרונם, נושאים אותנו קדימה בזמן גם כשאנחנו כבר מתים. אז, אנחנו נחשבים שאנחנו חיים בעולם אחר. החלקים הפרסומיים שלנו, שנמצאים בתודעות של בני אדם אחרים, מתקשרים בניהם ועם בני אדם אחרים וכך האדם חי רוחנית. כשאנשים שנושאים אותנו ישכחו אותנו, ולא ישאר מאיתנו הרבה, קיים מצב של הוולדות מחדש, בגוף חדש. התודעה של החיים הקודמים, שבחלקה זכורה ע"י בני אדם, מקבלת אפשרות של תקשור עם התינוק החדש. למעשה אותם האנשים שנושאים את הזכרון שנשאר מאיתנו, מתקשרים עם התינוק. התינוק מתחיל לחיות תחת השפעה של החיים הקודמים, השפעה שתתן סימן על אופיו, אמונותיו ומחשבותיו . הדרך הכי נפוצה של חיים בעולם אחר היא הולדת ילדים שיזכרו אותנו מאד וכך, נחיה עוד הרבה זמן בעולם אחר. דרך נוספת היא דרך פרסום: ספרות, מדע, קולנוע, אומנות, מוזיקה .

מה היא הדת? מיהו אלוהים ומהי תפילה ?

דת מבוססת על פרסום עתיק )של ספר התורה, התפילות והתורה שבע"פ( שמהווה בסיס פרסומי למאמיניו. הקריאה של התפילות, התורה והסיפורים הנלווים גורמת לאיחוד רוחני, שמשמעותו - קשר טלפאטי חזק בין המאמינים. הדת עוסקת באיחוד טלפאטי של בני אדם בעזרת תוכן פרסומי מסויים . אלוהים הוא דמות בספר, שהיה פעם אדם ונשאר לחיות בעולם אחר עקב פרסומו הרב, וכנראה אחד מקרובי המשפחה של אבות אבותינו. כיוון שהוא מוזכר רבות בספר והספר פורסם מאד בעולם, הוא צבר הרבה כוח רוחני. הכוח שלו הוא רוח בלבד, עם אפשרות של השפעה על תודעות של בני אדם ולא על העולם החומרי ישירות. הוא יכול להשלות בני אדם, לגרום להם לומר מילים, לעשות מעשים, להרגיש משהו. אומנם, הכוח שלו מוגבל עקב כך שהפרסום מוגבל. בני אדם לא קוראים לעומק את הכתוב וכן מקדישים הרבה מאד זמן לפרסומים אחרים מלבד כתבי הקודש, ולכן, כוחו של אלוהים מצטמק. הוא יכול להשלות בקיומו ולגרום לאמונה של אחד או קבוצת אנשים )כפי שהיה בהר סיני(, אבל קבוצה זו לרוב לא תהיה קבוצה גדולה . התפילה היא קריאה של טקסט שמהווה בסיס פרסומי שמאחד את העם וכתוצאה מכך האדם יוצר קשר טלפאטי עם המאמינים האחרים. הקשר הזה יכול להועיל וכך, אדם יכול להרגיש טוב יותר, לקבל עצות, תמיכה רגשית או להשפיע על אחרים. הקשר יכול גם להזיק ולקשור אותנו עם אנשים לא נחמדים.

האמונה שתוארה כאן מאחדת את המדע והדת בהבנה אחת וכך, לא שוללת שום פרט לא במדע ולא בדת. כיוון שכך, הבנה זו גורמת לשלום בין שתי האמונות הרווחות הללו ומוצאת בהן מגבלות, מה שחשוב בהבנת האסטרטגיה המועדפת להתנהגות נכונה על פי כל תובנה .