בני אדם עורכים מדי פעם הסכמי "קומוניזם" רוחניים, שהם צימודי כוחות ברמת התת מודע. אז, הם מתאגדים רוחנית לקבוצה, תוך מזימה נגד אנשים או קבוצות אחרות. ההסכם מתחיל בסנכרון רוחני - תחושתי ואז, מחליטים על אסטרגייה התנהגותית שאמורה להביא למטרה הרצוייה, שהיא החזון של ההסכם. ההסכם בדרך כלל עומד רק לטובה, וכאשר מישהו מהקבוצה מצליח בחיים, הוא מתחלק רוחנית עם שאר חברי הקבוצה, ואז, הקבוצה מתקדמת ולא רק מישהו שבאמת הצליח. הוא - מתקדם פחות, ולכן קצת פחות מאושר, הרי, ללא ההסכם - יכל לגרוף יותר רווחים. אבל, הקבוצה נותנת יציבות ומספקת רווחים, ללא קשר להצלחה האישית של כל אחד, בתנאי שמישהו אחר מהקבוצה - מצליח. כשהקבוצה מפסידה - בד"כ מתפרקים ההסכמים הרוחניים והאנשים כופרים בהסכם. אם צריך לפצות אדם מהקבוצה שהפסיד - הקבוצה בד"כ תעדיף ליישם את עקרון הברירה הטבעית, לנפות אותו מהקבוצה או לתת לו פחות ממה שמגיע לו. כשאדם מתחיל את לימודיו האקדמיים, הוא עורך הסכם רוחני עם האקדמיה, ובמסגרת ההסכם הזה הוא מחוייב למטרות שהוסכמו איתו בעת ההסכם. מתבצע סנכון ואיזון רוחני, כאשר הרוח משתווה. בדרך כלל, האדם יותר עני רוחנית, אחרת לא היה רוצה ללמוד, ולכן האדם קודם כל זוכה. אבל, כשהאדם מתחיל להצליח רוחנית, האקדמיה תרצה ממנו תשלום רוחני, בגלל אותו ההסכם שתפקידו - חלוקת הרווחים. לכן, אנשים עם השכלה יתקשו להיתקדם יותר ממרציהם. דוגמא נוספת להסכם קומוניזם רוחני הוא הסכם משפחתי. כל ילד שנולד, מקבל הסכם כזה, שבו יש איזון רוחני בינו לבין בני המשפחה האחרים. בהסכם הזה, ממציאים את התוכנית הרוחנית ואת החזון. כשהילד מתחיל להצליח בחיים, צפוי שבני המשפחה ירצו ממנו תשלום, בהתאם להסכם הרוחני, אבל אם יכשל - לא תמיד הם ישמרו איתו על קשר. האגואיזם האנושי גורם לתמורות בהסכמים הרוחניים. מי שמרוויח - שומר לעצמו יותר מחצי ממה שהרוויח, ומי שמפסיד - מקבל פיצוי של פחות מחצי. לכן, הרוח עובדת קצת בצורה הקפיטליסטית ופחות כקומוניזם - שלימד על שיוויון אמיתי. האדם ישמור לעצמו את מרבית רווחיו ויכפור בהסכמים הרוחניים שלו. בקפיטליזם - כולם אינטרסנטים ולא עומדים במילתם התת מודעית. אבל, מה שטוב הוא, שהם גם לא מוכנים לקבל בחינם, את מה שמגיע להם לפי ההסכם, ממה שהרוויחו האחרים. צימוד כוחות מתמעט ואנשים הופכים להיות מבודדים רוחנית. זהו המצב של קפיטליזם.
לאוניד אסיפוב 2015
