כיצד להתמודד מול פחד מקרבה ואנטימיות במערכת יחסים 

במחקרים נמצא כי אחוז גבוה יחסית בקרב האוכלוסיה המערבית סובלת מחשש מאינטימיות והימנעות מקרבה במערכות יחסים. אנו יכולים לתאר לעצמנו איזו חווית דחיה ותסכול חשים כאשר מנסים להתקרב למישהו שאוהבים והוא איננו נענה לקרבה זו. מנגד, כאשר אנו אלה שהקרבה קשה לנו, החוויה הינה בלבול, חוסר הבנה ביחס לעצמנו וביחס לאחר המשמעותי: "אני לא מבין מה הוא/היא רוצה ממני..." זו החוויה. לעיתים קרובות תואשם באדישות, חוסר איכפתיות, ניתוק רגשי, יהירות וכו'. האשמות אלה אינן מחוברות אליך, משום שאתה מרגיש הפוך ? איכפת לך ואתה אוהב.

החדשות הטובות והרעות הן ? שמדובר בדפוס מוכר ויומיומי כמעט, אך אין זה אומר שנעים וקל לחיות במערכת יחסים מבלבלת: כאשר חלה התקרבות טבעית, אחד מהצדדים מתנתק ומתרחק. חשוב להבין שהימנעות מאינטימיות איננה בהכרח שלאחר לא איכפת ממך. לרוב, אין מדובר בהתנהגות מודעת אלא בדפוסים אשר נוצרו עוד בילדות המוקדמת, ביחסי הורה-ילד.

במאמרים קודמים התייחסתי לתאוריית ההתקשרות: לכל ילד צורך טבעי להיות קרוב להוריו כדי להרגיש בטוח ומוגן בעיקר בשעה שהוא חש פחד ו/או מצוקה. להתייחסות ההורה לאינסטינקטים אלה ישנה השפעה רבה על התפתחות אישיותו של הילד (אישיות מוגדרת, בין הייתר, דרך אפיונים בה הילד תופס ומגיב למצבי איום. כיצד במצבים אלה הוא חושב, מרגיש ומתנהג).

לעיתים קרובות, אדם פוחד ונמנע מאינטימיות חווה בילדותו המוקדמת הורים שתפסו את הנזקקות של ילדם כחולשה. לרוב, להורים אלה אין יכולת להכיל את ילדם המאתגר אותם בבקשה ובצורך להתייחסות רגשית. מדובר בהורים אשר עשויים להגיב בחריפות, בהתעלמות ובביקורתיות לנוכח צרכיו הרגשיים של ילדם. דפוס כזה, עלול להוביל לכך שהילד יפתח סוג של הזדהות עם ההורה ה"קשוח", משום שהילד איננו מסוגל לראות את ההורה באור שלילי וביקורתי. ראיה באור שלילי את ההורה עלול להציף את הילד בחרדה. ילד זקוק להורה אידיאלי כדי לשרוד את פחדיו ומצוקותיו.

ילד החש נזקקות רגשית (כמו: עצב, חרדה, בכי וכו') וההורה מגיב באופן עקבי בדחיה, חוסר סבלנות וסובלנות, הרחקה,הענשה וכו', הילד לומד להימנע מלפנות להורה ולבקש את הגנתו, תמיכתו ותשומת ליבו. ההורה איננו מהווה עבור הילד מקור לוויסות רגשות. כך שהילד לומד לתווך לעצמו את חוויותיו בלי שיהיה שם מישהו תומך ומווסת לצידו. מכאן שהדרך הכמעט יחידה להתמודד עם רגשותיו השליליים, היא פשוט להתנתק ולא לחוות אותם.

אנשים אלה עלולים להצטייר כאדישים, חסרי איכפתיות ואמפטיה וחסרי יכולות רגשיות. דפוס התנהגותם נובע מכך שבילדותם עיקר עיסוקם היה מאבק בהרחקת רגשות כואבים, כמנגנון הישרדותי, הם לא למדו לזהות את רגשותיו של האחר, כאילו "מצפן הרגשות" משובש. דפוס זה נראה בהתחלה כמו בטחון עצמו מופרז, כריזמה, יכולות גבוהות וכו'. במידה ומצטרפים לתכונות אלה גם הישגים גבוהים (בעבודה, בלימודים, בספורט) הם יסתפקו בהישגיהם החיצוניים ולא יעסוקו בצרכיהם הרגשיים לקרבה ואינטימיות. צרכים אלה נדחים לשוליים ו/או מוכחשים כדי לא להרגיש חרדים או פגיעים.

ההימנעות מקרבה ואינטימיות נוצרת משום שמערכות יחסים מזמנות תלות, פגיעות, נזקקות ופוטנציאל לרגשות כואבים. אין זה אומר שלאנשים נמנעים אין חברים או קשרים. ההיפך הוא הנכון, הם עשויים להיתפס כמקובלים ופופולאריים, בעיקר כאשר הם מקושרים עם הישגיות ואינם עושים עניין משום דבר רגשי. יחד עם זאת, אנשים אלה עלולים להרגיש בודדים חברתית, בשל הקושי לשתף אחרים בקשייהם. הם נהנים להיות מושא הערכה והערצה של אחרים ואינם מסתכנים בשיתוף קשייהם הרגשיים ? במידה והם מודעים להם.

אדם הלומד להתעלם ולהכחיש את רגשותיו השליליים, יתקשה לזהות סימנים אלה אצל האחר, ויפתח סוג של עיוורון למצוקתו של האחר. במקרים בהם מנסים לעמתם עם חוסר רגישות ואמפטיה, נתקלים בהכחשה והתנגדות קשה (משום שהוא באמת לא רואה את מצוקתו של האחר). מטבע הדברים, דפוס התנהגות זה טומן בחובו פוטנציאל לפגיעה והרס כל מערכת יחסים או קשר זוגי.

כיצד ניתן לשנות דפוס זה?

אם אתה הוא הטיפוס הנמנע, סביר להניח שאינך מודע שישנה בעיה. מאידך, ישנו סיכוי שתזהה בעייתיות מסוימת בהתנהלותך בתחום הזוגיות, העבודה, החברים ואף המשפחה. כמו לדוגמא: קושי בביסוס מערכות יחסים ארוכות טווח. אם הגעת למסקנה שעליך לעשות שינוי, הנה כמה דברים שאתה יכול לעשות:

•  תרגל קריאת רגשות של אחרים (כדאי להתחיל עם חבר שסומכים עליו) ולאחר מכן בדוק איתם האם וכמה היית מדוייק.
•  כאשר מישהו אומר לך משהו שקשה לך לשמוע, כמו לדוגמא ביקורת, הקשב לנאמר ואל תתנתק רגשית, תתקוף חזרה, או תכחיש, כפי שאתה בדרך כלל עושה. תראה לאחר שאתה מבין מה הוא אומר על ידי שיקוף ולא על ידי הגנתיות כמו:..."כן, אבל...".
•  למד לתייג ולתקשר את רגשותייך. המנע מלומר בהמון מילים והסברים מה אתה חושב, אמור מה אתה מרגיש ("השיחה הזו ממש קשה לי, היא גורמת לי להרגיש..."). אתה יכול להעזר במילון רגשות שתמצא לדוגמא באינטרנט.
•  חשוב להבין שהתנהגות נמנעת ומרחיקה גורמת לאחר שאיתך לתחושת חרדה, כעס,
•  דחיה ותסכול האחר מביאים בסופו של דבר, לתחושות חרדה אצל האחר. חרדה זו גורמת להתגברות התובענות והנזקקות ותשאיר אותך ללא אויר לנשימה.
•  אל תשים את כל יהבך בהישגיות ומצוינות. אחרי הכל, אם חלילה תכשל (כולנו נכשלים מידי פעם) אתה עלול למצוא עצמך בודד מאוד. עליך להבין שאתה יכול להיות אהוב ואהוד גם מבלי שתהיה סופר הישגי.

כאשר נמצאים במערכת יחסים עם אדם נמנע ופוחד מקשר ואינטימיות, הנה מספר דברים שעשויים לסייע:

•  חשוב להבין שבן זוג נמנע מתנהג כך בעיקר משום שהוא חרד. ההמנעות וההתרחקות נועדו לנסות לבלום את תחושות החרדה. לא פשוט להיות במערכת יחסים עם אדם החרד מקרבה ואינטימיות, אבל חשוב לא לקחת את הדברים באופן אישי, אלא לראות את המכלול.
•  אדם נמנע נמצא בהכשה של חלקים אלה באישיותו, לכן כל נסיון שלך לעמת אותו עם התנהגותו יזכו אותך בהימנעות והתרחקות משום שעימות עם הנושא מפגיש עם רגשות כואבים מהעבר. לכן, כאשר אתה מזהה התרחקות, הימנעות ודחיה כתוצאה מקרבה רגשית גדולה מידי, וותר ונסה במועד מאוחר יותר.
•  מרבית הנמנעים זקוקים למרחב רב יותר מהאחרים. לכן נסה לא לרדוף אחריו אלא לאפשר לו את המרחב והרצון להיות איתך (כל זאת בתנאי שביכולתך לווסת את המצוקתך). אדם הזקוק לכמות גדולה של קרבה ואינטימיות בזוגיות, ייתכן ובחירתו בבן זוג נמנע איננה נכונה.
•  נסה לתקשר את רגשותיו של הנמנע (ברגישות ובזהירות רבה) אמור לו מה אתה חושב שהוא מרגיש ולמה אתה חושב כך. דרך זו של תקשורת עשויה לספק מראה רגשית לאדם ומודעות אישית גבוה יותר.

לכל אחד מאיתנו ישנן נקודות חוזקה וחולשה. לאנשים הנמנעים רגשית ישנה נטיה לכריזמה והישגיות. תכונות אלה עשויות להפוך אותו לחבר צוות מסור ומוביל. ביכולתו ליצור קשר ראשוני, להיות כובש ואטרקטיבי. אך כאשר מערכת יחסים מתפתחת הוא עלול לסגת ולהימנע מקרבה. במידה ובכל זאת החלטת להיות במערכת יחסים עם אדם נמנע, עליך להיות סבלני, לקחת נשימה עמוקה מאוד ולהבין שלוקח זמן רב ללמוד להתמודד עם רגשות קשים ולשנות תפיסות רגשיות מובנות.