הריחות, הטעמים והתחושות שאנו מרגישים במשך הרגעים האינטימיים של המגע עם האוכל, בעיקר בשנות חיינו הראשונות, שבהן אנו מרוכזים ביותר באוכל, יחד עם יחסי גומלין החברתיים המלווים את האכילה, מטביעים רשמים וזיכרונות אישיים עמוקים ייחודיים לכל אחד.
ע"פ פרויד קיימים שלושה שלבים בהתפתחות הילד: בשלב האוראלי רוב העונג נובע מאכילה, בשלב האנאלי העונג נובע מעשיית הצרכים, ובשלב האדיפאלי הילד צריך להתמודד עם העובדה שיש לו מתחרה על האימא. עבור הילד האוכל הוא עולם ומלואו הדילמות הנפשיות שלו, התשוקות והחרדות שלו מתרכזות באוכל. ספרות הילדים מתארת שמתרחשת בין הילד למאכל. את תהליך ההתבגרות דרך המאכלים. שיסודותיה טבועות בהשלכה הפסיכולוגית של התת-מודע על תהליך האישיות.
במבט מקרו על השפעת האוכל על קולקטיב כולשהוא נגיד עם, טוענת הפסיכואנליזה: כי מעשיות עמים (הכולל בתוכם היבט דומיננטי של אוכל) מתארות ומתוארות בלא-מודע קולקטיבי. למעשיית עמים אין מחבר אחד, מי שמחבר היא החברה, העם כולו, ולכן תת-המודע הקולקטיבי הוא עממי. התכנים הפיזיים של הלא -מודע הקולקטיבי עוברים בתורשה מדור לדור ומהווים פוטנציאל נפשי לכל המין האנושי. ההתנסות לאורך ההיסטוריה של המין האנושי (מושגים כמו: אמא, מים, אלוהים, אדמה) מועברים באופן גנטי מדור לדור, מרכיבים אלה דומים בין תרבויות שונות. ולכן שמדברים חגיגת המימונה אין מדובר רק בפולקלור (מודע) או "מדורת השבט"(לא מודע) אלה בתרומה לתורשה של פולחן האוכל ללא-מודע הקולקטיבי הישראלי.
לעומת זאת אם ניקח את המודע הקולקטיבי, הוא אינו רדום אלא משפיע באופן ישיר על ההתנהגות באכילה, ומשפיע על מאווים שונים, על הרגלי ואופני אכילה, וגם על יצירתם של מטבחים בנושא אוכל ותחום הקולינריה, בשונה אפשר להתייחס לחלומות על אוכל שהם בתת מודע, והם מעבר להתנסויות האישיות של האדם. אי אפשר לצפות על ארכיטיפים שבטיים, עמימיים באופן ישיר אלא לגלות אותם במחקר פנימי, כמו ארכיטיפים המגלים בפירוש חלומות,, יש לציין שהם דומים מאוד בקרב תרבויות שונות (קליינברג 2005) .
אפשר להמחיש את הקשר העמוק בין האוכל לחוויה האנושית בספרות, בפרק : חולמים על אוכל : "...חודש בלי תבשיל פרמזן וחצילים הוא חודש בגלות, כי המאכל הזה מעמיד אותי על הקרקע ,נוטע בצלחתי את הדרום...המאכלים הם הירושה,העברה של נגיות מלוא הפה ושל תשומת הלב. הם שומרים מקום ליד השולחן למי שאינם נוכחים..הדורות ניתקים זה מזה בתזונה, אוכלים דברים אחרים מתוך רצון להיות אחר. אני מנסה לאכול משהו זהה, בגלל ההנאה, בגלל החיבה....." (ארי דה לוקה מתוך טלאור,2006,עמ' 33).
ההיבט הפסיכולוגי באוכל על פי הפסיכואנליזה מחזק את הרעיון ש"אוכל אותנטי" הוא מושג הנוצר בתהליך פנימי, מחד היבט התפתחותי וברור של מבנה פסיכואנליטי של אדם המתייחס לאוכל ואופני אכילה שהוא אוניברסלי, ומאידך קולקטיבי (הכולל מודע ותת מודע עממי ) המחזק את הרעיון של אוכל אותנטי ,שבטי , כסממן של זהות שבטית, גיאוגרפית או תרבותית הקושרת בין הזיכרון של הסביבה על כל חושיה לאוכל.
תודה למכללת אורנים
