גמילה במחשבת תחילה 

כל תהליך גמילה מתחיל במחשבת תחילה כשנהרהר מי אנחנו רוצים להיות. 

 מבחינה פיזיולוגית כימית מתחיל פה תהליך של בניית רשת עצבים נוירולוגית וכימית במוח ובגוף.  

תחילתו של דרך ותחילתו של התהליך.

 נשאלת השאלה האם המחשבה הזאת של היותי גמול, תייצר מציאות חדשה?

 התשובה היא כן.

 הרי היום אנחנו פועל יוצא למה שאנחנו כבר מאמינים על עצמינו, זאת אומרת שגם לתגובה הזאת היה גרעין בורא ראשוני.

  אנחנו בראנו את מחשבת התחילה ואיפסנו אותה כזיכרון מחשבתי שנהיה גם תחושתי למעשה.

 למשל , אם תלמידת תיכון התחילה לעשן כי רצתה להיות מגניבה ומקובלת כמו כמה תלמידים שרצתה בחברתם,  אז המחשבה הראשונית, התא הראשון / הגרעין שניברא הוא-  "אני אהובה ומקובלת". ניתן לקרוא לו גם זיכרון תאי.

 להרגיש אהבה זאת תחושה עילאית, וזאת רק מחשבה שחשה התלמידה לרקע קט.

אצלה אהבה = עישון.

דוגמא נוספת-  בחור שאימנתי חזר לעשן אחרי שנה של גמילה. כשהיה בתהליכיי גירושים חזר לעשן,  כדי להירגע.  המידע שמאופסן אצלו בראש, עישון = תרופת הרגעה,  הפעיל תגובה פיזיו כימית שהייתה נכונה בעבר וכשהוא חזר לעשן הוא עורר אותה לחיים וחזר למעגל ההתמכרות.

 באופן כללי סביר להניח שהאמונה שעישון סיגריה זאת פעולה מרגיעה התבססה רק בזכות הסחת הדעת שהיא יצרה בזמן אמת. לקיחת פסק זמן עם סיגריה כדי להירגע.

 המחשבה הזאת התגוררה בראש שלו ובתחושות הגוף, ושל רבים אחרים.

מהמחשבה הזאת הוא לא היה גמול, לכן הגמילה שלו הייתה רק חלקית והחזיקה שנה אחת.

 אבל  האם הסיגריה אכן מרגיעה?

 המתאמן שלי ענה בכנות שהסיגריה הראשונה שהוא הדליק אחרי שנה של גמילה , הייתה חונקת ומגעילה. אבל עם הדלקת עוד סיגריה הוא התרגל.   הזיכרון המחשבתי התעורר וההתמכרות חזרה. ככה זה תמיד.

 שאני עישנתי את הסיגריה הראשונה אני זוכרת שהדופק שלי עלה והרגשתי מרחפת. השתעלתי והתגברתי על מחנק.  הסיגריה הראשונה שלי הייתה kent , בגיל 14, פילחתי אותה לאימא שלי. 

ידעתי שסיגריות זה רע, אבל הייתי ילדה מאוד מרדנית וגם אהבתי לעשות דברים ראשונה.

 איך הסיגריה הראשונה הייתה אצלך?

 אבל  עכשיו , כשאתה כבר מכור, האם אפשר יהיה ליצור תגובה אחרת?

התשובה היא כן.

מחשבת התחילה, של היותך גמול, כבר נמצאת כאן ונוכחת.  עדיין אתה לא גמול לחלוטין, לא מהמחשבות ולא מהתגובה של הגוף, אבל התשתית שלך כבר בנויה.  אלא חדשות טובות.

 אם אף פעם לא דמיינת את עצמיך גמול  ומה תאפשר לך הגמילה,  אתה מוזמן לעשות את זה עכשיו.

 כעת מה שנותר הוא ליצור ולייצר. להיות הבורא של עצמיך.

לבנות את מפעל חייך ולהקדיש זמן קבוע בלהזין את מחשבת התחילה, לטפח אותה, לשוחח עליה, ללמוד אותה.

 זה הזרע, הגרעין הראשון. אבל זה רק שלב א'.  מהי עבודה יסודית של 100%?

בכדי להיפרד מהמחשבות והזיכרונות שמפריעים לגמילה , שאליהם אתה מכור בעצם,

תצטרך להיות צלול בדעתך, נושם ורגוע כך שמבחינה פיזיולוגית החמצן יגיע חלק וללא הפרעה לאיבריי הגוף שלך ותתחיל לשלוף את הזיכרונות הסמויים ותתחיל ביצירה של רשת נוירו כימית חדשה.

 נישמע טוב נכון? אבל האם זאת פנטזיה או עובדה מוצקה?

 מחקרים רבים ברחבי העולם מבססים את העובדה הזאת.

 למשל,  מחקרים על האונה הקדמית במוח מראים שהיא הגרעין של מה שגורם לנו לקחת מידע מהסביבה, לעבד אותו ולאחסן אותו כזיכרון שיפעיל רשת של תאי עצב זעירים. רשת הנוירונים הזאת היא פועל יוצא של אותו הזיכרון. כל המערכת הזאת היא איבר אחד.

 לכן עם הזיכרון של עישון והקישור להנאה, שמחה, אהבה, תחושה של שובע, לרגיעה וריכוז. נוצר סנכרון נוירו כימי בגוף. אחד מפעיל את השני, וחוזר חלילה.

ככה נוצרה הזהות שלי , שהיא:

אני מעשן = אני רגוע = אני  מרוכז = אני נהנה = אני סקסי = אני מקובל = אני מגניב.

 מבחינת התמכרות, המידע הזה של רוגע, ריכוז, אהבה  וכו' אינו מתממש בזכות גירויים מוחיים מטיבים ומאוזנים, אלא  בזכות "בטרייה חיצונית" ששמה סיגריה בישראל  וברחבי העולם.

  כיצד נחזיר את מקורות הטבע שלנו לעצמינו?

 כשנפריע להלן המחשבה שאנחנו מכורים לה ונטפח רשת מחשבתית תחושתית חדשה שתערים עליה ותתפוס את מקומה. וברוח אופטימית זאת, תמיד הטוב מנצח את הרע וזה לא רק בסרטים J

 יש ברשותי את ה - כלים לעזור לך להגיע לזה, הכשרתי היא מדויקת לזה.

 אני מאמנת להקשיב בדיוק רב, ב 100%,  לנשום, להרגיע את הגוף והמחשבה ולברוא מציאות חדשה.

 המיומנות הזאת מתרחבת ומתעצמת בתהליך הגמילה ותשרת אותך לתמיד.

 לתת עצות כולם יכולים, איתי נהפוך הלכה למעשה, ביחד.