בשנים האחרונות גברה בהדרגה מעורבותה של סין בניהול המשברים במזרח התיכון. על אף שבייג'ינג לא מעוניינת לנקוט עמדה או לקחת חלק פעיל בניהול הקונפליקטים באזור, ובמקום זאת להתרכז בקידום האינטרסים הכלכליים בלבד, ניכרת התעניינות הדרגתית מצד הממשל הסיני למעורבות באזור המזרח התיכון. באופן כללי המזרח התיכון נתפס בעיני הסינים כאזור רווי קונפליקטים דתיים, עדתיים, צבאיים וכלכליים שכל "שומר נפשו ירחק מהם". סין מתקשה להבין את תפקידה המרכזי של הדת בפוליטיקה האזורית, ומודעת לאינטרס האמריקאי החזק באזור ולכן היא נוקטת בגישה הססנית וזהירה במטרה להימנע מעימות עם מדינות האזור או ארה"ב. עם זאת, לנוכח התגברות מעורבותה בפוליטיקה האזורית, חיזוק תלותה ביבוא הנפט וחומרי הגלם מהאזור, ניכר שהיא אינה יכולה להימנע לחלוטין ממעורבות במזה"ת. זאת ועוד, צמיחתה למעמד של מעצמה עולמית, הביאה לציפייה הן בקרב מדינות האזור והן בקרב מעצמות עולמיות אחרות, שהיא תגביר את מעורבותה במזה"ת ותנהג כמעצמה עולמית אחראית.
הגברת המעורבות הסינית באזור, בתקופה של טרור אסלאמי קיצוני מבית מדרשם של אל-קאעידה, דאעש וג'בהת א-נוסרה, מעמידה במבחן את עקרונות מדיניות החוץ הסינית של אי-התערבות בענייניהן הפנימים של מדינות אחרות; התנגדות להתערבות כפויה העושה שימוש בכוח, ואי-נקיטת עמדה בקונפליקטים האזוריים. מטרתם של עקרונות אלו היא להבליט את ההבדלים בין מדיניות חוץ הסינית למקבילתה האמריקנית, ולשמור על יחסים טובים עם כל השחקנים המדינתיים והלא-מדינתיים באזור. השאלה היא, אפוא, כיצד מדיניות החוץ הסינית תתמרן בין עקרונות ודפוסי פעולה אלה לבין האילוצים הנובעים מהגברת הפעילות הרדיקלית של המדינה האסלאמית באזור.
בעשור האחרון סין מבקשת למלא תפקיד פעיל במתרחש במזרח התיכון לשם השגת מעמד של שחקן אזורי כלכלי ופוליטי משפיע ובמטרה לשדרג את מעמדה הבינלאומי למעצמה עולמית אחראית. יתרה מכך, בייג'ינג רואה עצמה כיעד עתידי לפעילות טרור אסלאמי רדיקלי וישנם כבר דיווחים על קשר בין דאעש לקיצונים האסלאמיים האויגורים שנמצאים במחוז שינג'יאנג האוטונומי, שבצפון מערב המדינה. נוסף על כך, מנהיג דאעש, אבו בכר אל-בגדאדי, סימן את הטריטוריה הסינית, מחוז שינג'יאנג, כחלק מהחליפות של המדינה האסלאמית.
על רקע זה, ניתן לראות את מדיניותה של סין כלפי דאעש כתגובה לאתגר הכפול הניצב בפניה בזירה הבין-לאומית, כשהוא משתלב באתגר הניצב בפניה באזור עצמו. היריבות המתעצמת בין סין לארה"ב; איום הטרור על האינטרסים הכלכליים שלה במזה"ת וחדירה של איסלאמיסטים רדיקלים לפריפריה שלה. סין מנצלת את האיום של דאעש כדי להפיג את המתיחות ביחסים האסטרטגיים עם ארה"ב, ומשום כך היא נזהרת מלגנות את פעילותה של הקואליציה הבינלאומית נגד המדינה האסלאמית. בה בעת, היא מוחה נגד ההתערבות הצבאית בסוריה ללא מנדט של מועצת הביטחון, ומבלי שהמשטר הסורי הזמין התערבות זו. סין, כמו רוסיה, מלינה על אי-שיתופה בתהליך קבלת ההחלטות נגד דאעש. מאחורי המדיניות הסינית התומכת באופן חלקי ומסויג במאמצי הקואליציה מסתתרת הכוונה להעלות את המחיר שידרשו ארה"ב והמערב לשלם על מנת שזו תצטרף לקואליציה.
עם זאת, סין ניצבת בפני אתגר ביטחוני-לאומי עתידי מצד האסלאמי הרדיקלי, בדגש על סכנה המתפתחת מכיוון דאעש. כדי לבלום איום זה, עליה לשתף פעולה עם הגורמים הבינלאומיים הנלחמים במדינה האסלאמית, בראש ובראשונה עם ארה"ב ובעלות בריתה. אולם ההנהגה הסינית טרם גיבשה מענה לדילמה זו, ומשום כך נותרה מחוץ למאבק הבינ"ל נגד דאעש. בסופו של דבר, הגישה הסינית המסורתית של "לשבת על ראש ההר ולראות את הנמרים נלחמים" הביאה לנטרול השפעתה על המאבק הבינ"ל בדאעש והוציאה אותה מחוץ למעגל ההשפעה על עיצוב סדר היום במזרח התיכון-מטרה חשובה במדיניות החוץ שלה. מכל מקום, נראה שהמאבק בדאעש, על האתגרים המורכבים שהוא מציג, מזמן למדיניות החוץ הסינית במזה"ת לא רק סיכונים, אלא גם סיכויים והזדמנויות.
ד"ר מרדכי חזיזה הוא מרצה בחוג לפוליטיקה וממשל במכללה האקדמית אשקלון וחוקר את מדיניות החוץ הסינית במזרח התיכון
