אלימות: קשר השתיקה 

לשבור את קשר השתיקה


25 בנובמבר 2005 עבר. יום המאבק הרשמי באלימות של גברים נגד נשים. שנה בדיוק מיום המאבק של 2004. ומה השתנה? כלום. ממש כלום. 16 נשים נרצחו באופן רשמי, בפועל נרצחו כנראה הרבה יותר. כ- 14,000 תלונות בגין אלימות גברים נגד נשים הוגשו השנה. באוניברסיטת תל אביב בלבד הגישו 100 סטודנטיות תלונות בגין הטרדה מינית. כמה מהן הסתיימו בתלונה במשטרה? כמה הגיעו לכדי תביעות? וכמה הסתיימו בפסקי דין הוגנים? התשובה: אחוז אפסי. כמה מהן הוחלקו תחת השטיח?, עשינה אתן את החשבון.


את מי מעניינת תופעת אלימות גברים כנגד נשים?

אלימות גברים נגד נשים עולה לכותרות רק פעם בשנה. ביום המאבק נגד אלימות. בשאר ימות השנה היא ממוקמת בכותרות צדדיות, בעמודים הפנימיים של העיתונים, כל אימת שגבר רוצח את אשתו, או שאב אונס את ביתו, או שמנהל בכיר מטריד מינית את עובדותיו. רק אז, אנו נזכרים שיש אלימות, ושהיא מופנית כלפי נשים צעירות ומבוגרות, ללא סיבה הגיונית.


כמה אלימות גברים נגד נשים חווינו בחודש האחרון?

רק בחודש האחרון קראנו על הקמת מקלט נוסף, אחד מתוך 14 בלבד בכל הארץ, שהוקם במגזר החרדי. 8 נשים תוכלנה להימלט אל חיקו מתוך מאות אלפים נשים מוכות בישראל. טיפה בים. בישראל יש למעלה מרבע מליון נשים מוכות.

קראנו על בני 8 שהתעללו מינית בבת 6, והפעם בשדרות. שלושת הילדים הושעו מבית הספר. ביג דיל. בעוד יומיים יחזירו אותם ויסלקו את הילדה למוסד חינוכי אחר, אם זו לא תברח בעצמה. בכל זאת, כל הכבוד לסייעת ולמנהלת שלא טייחו את האירוע, כמו מנהלים רבים אחרים.

וקראנו גם על שני שוטרים במשטרת ישראל הודו בתקיפה מינית של אישה מעורערת בנפשה, שניסתה להתאבד. השניים שוחררו לביתם בתנאים מגבילים. אעלק מגבילים. כאילו מישהו עוקב אחריהם. ואני שואלת: האם יפטרו אותם בבושת פנים, ללא זכות פנסיה מהמשטרה, או שנשים נוספות תהיינה בסיכון כל אימת שתזמנה משטרה באזור ירושלים?.

ושמענו על מורה מאשדוד שהרגיעה תלמיד כיתה ז'. בתמורה הנער חבט בה בבטן, והיא הועברה לבית החולים. העונש: התלמיד הורחק לסדנת הרהור בביתו, למשך 3 ימים והמשטרה לא זכתה לטפל במקרה. המורה בסדר, עד שתפגוש שנית את החובט מאשדוד.

ושמענו על חיילי גדוד קרקל (בו משרתים חיילים וחיילות) שהטיחו בפני חיילת מהגדוד, "לכי להתאבד" לאחר שהודתה בלסביותה. המפקדים ראו והעלימו עין, או שאולי אפילו, וזה הרהור שלי בקול רם, יזמו בעצמם את המבצע. הסוף כרגיל, מעבירים את הקורבן למג"ב כנראה, ובכך לדעת צה"ל תיפתר הבעיה. איפה העונש איפה? איפה השיעור? איפה החינוך? ואיפה הצדק, איפה?.

ושמענו גם על אישה שבעת שנמלטה, מבעלה האלים קפצה מחלון דירתה בקומה השלישית, בבית דירות בעיר ראשון לציון. המשפט "ביתו של אדם הוא מבצרו" לא לחינם נכתב בלשון זכר. יותר ויותר נשים אינן בטוחות לא בסביבת העבודה, לא ברחובות וגם לא ממש בביתן. השניים במסכת גירושין מלבבת.

ועל 8 עובדות נאלצו לסבול מהטרדה מינית אובססיבית, של אפרים בן- יצחק, גבר מכוער, זקן וקטן (התמונה שלו מדברת בעד עצמה), שכל עוצמתו נבעה מהיותו אחראי על הכספים, במכללה להכשרת מורים, במכללת קיי בעיר באר שבע. "אין לי שום התייחסות" אמר אמרכל המכללה, הדבר מדבר בעד עצמו. הנהלת המכללה לא פנתה למשטרה, והייתה מאושרת, אילו הידיעה לא הייתה דולפת לתקשורת. המכוער המזדקן התפטר מרצון. תגידו לי, למה אתן לא ניגשות יחד למשטרה? האם זה בגלל הגישה של הגוף החוקר, שהשתנתה יותר בתקשורת ופחות בשטח?. לצערי, כנראה הצדק עימכן.


אלימות נמצאת בכל הפלטפורמות בחברה הישראלית:

אבסורד ענק, שמחזיר אותנו ואת אל- על לימי הביניים, או לתקופת העבדות באמריקה: ורד מולכו, נוסעת מתמידה באל- על, ואישה, ששילמה 1050 $ בעבור כרטיס טיסה מתל אביב לניו- יורק נאלצה לטוס על כיסא מתקפל של דיילים. למה? בגלל צעיר חרדי שלא הסכים לשבת לידה משום היותה אישה. חברת אל על מגנה אלימות מכל סוג כך לפי דוברה ולכן פיצתה את מולכו בכרטיס טיסה חדש. החרדי קילל אותה, שפך מים על המושב כדי שלא תשב בו, ואיפה היה צוות אל על? הוא היה עסוק בהעברת ורד לכיסא המתקפל. (רוזה פארקס שסירבה לפנות מקומה לאיש לבן באמריקה של תקופת הגזענות מתהפכת בקברה הטרי), ממש כמו הילדה שבודאי תועבר בית ספר, והחיילת שעל פי נטיותיה המיניות היא לסבית שמועברת לחיל אחר, והמורה מאשדוד, שבודאי תיאלץ ל"טובתה" לעבור לבית ספר אחר.


ומה אומרת המדיניות הרשמית בנואש אלימות גברים נגד נשים?

בהיעדר מדיניות ברורה, בהיעדר משרד אחד ובראשו שרה או שר לענייני אלימות בחברה, בהיעדר תקציבים, האלימות גואה. האלימות היא נגע חברתי, המצוי בכל רובדי האוכלוסייה. תלמידים מכים מורים, מורים מכים תלמידים, חולים מכים רופאים, קיימת תופעת אלימות קשה כלפי מוגבלים, נכים, קשישים במוסדות ציבוריים. קיימת אלימות בעיקר של נהגים גברים בכבישים, שרובה ככולה נובעת ממשחקי אגו. קשר השתיקה בחברה, מבטיח שהאישה לא תספר על האלימות שהיא חווה, במשפחה כל אחד ואחת מסיבותיהם מטייחים, מכחישים ומדחיקים את המציאות. האישה בטוחה שיש לה חלק ושהיא אשמה, לפעמים היא "קרה מידי" "לא רגישה מספיק" "לא מבינה את צרכיו" ועוד. שניהם מאמינים בשקר.


ואיך מתפקדת משטרת ישראל במאבק להענשת גברים אלימים?

המשטרה, אומנם מציגה פנים כאילו אחרות, ומעודדת נשים שנפלו קורבן למעשי אלימות להגיש תלונה, אולם מנגד, מחייבת קורבנות אונס לעבור אימות האונס באמצעות עימות מול הגבר האנס, כאשר עבורן, העימות נתפש כאונס מחודש. בשום עבירה אחרת, לא מעומת הקורבן עם התוקף, רק במקרה אונס. אז מה הפלא, שנים ממעטות להתלונן במשטרה. גם כאשר מחליטה אישה להתלונן, לעיתים קרובות תיתקל בהאשמות גלויות וסמויות, בדבר אחריותה, חלקה באונס, מידת האסרטיביות שהייתה או לא הייתה ב"לאו" שלה, סגנון לבוש "מזמין" אונס ואמירות נבערות נוספות, שמקורן בסטיגמות וסטריאוטיפים שוביניסטיים, הממשיכים לככב בתודעת שני המינים, ובעיקר בתודעת הגברים.


הידעתן, שכמעט לכל רצח קדמה מסכת תלונות של האישה במשטרה?

כמעט בכל מקרה רצח, נתגלה לציבור, בדיעבד, שהאישה שנרצחה הגישה מספר תלונות למשטרה, וזו בחרה לא להעמיד את הגבר לדין, ולא להרחיקו מהבית. גם במקרים של הוצאת צו הרחקה, אין גוף מפקח, וכל גבר, הישר בעיניו יעשה.


מיהו הגבר המכה?

הגבר המכה- חלש, בעל דימוי עצמי נמוך ביותר, בדרך כלל חווה אלימות מהוריו כילד, חייב שליטה על בת הזוג או על ילדיו, חשדן, אובססיבי מתוך פחד וחוסר אמון בעצמו ובזולת. גבר מכה לא צריך סיבה בכדי לפתוח באלימות, צלחת מלוכלכת, עט שלא במקום, חיוך או מבט, עשויים לספק לו סיבה מספקת להכות, לאנוס או לרצוח. הגיון לא מעורב בדבר.


למה נשארת אישה עם גבר מכה?

רק אישה "קטנה, רגשית ומנטאלית" יכולה להתחבר מלכתחילה לגבר אלים. זו אישה, שיכולה להיות יפה, חכמה, משכילה, מקובלת בחברה, ובכל זאת, מרגישה עמוק- עמוק בפנימיותה, שלא מגיע לה אושר. סיכוי גדול שהייתה ילדה מוכה בעצמה, שגדלה בבית בו לא הייתה הפגנת רגשות נורמטיבית, שהדימוי העצמי שלה ירוד כמו זה של הגבר המכה, שהיא רגילה להיות קורבן, ומרגישה "באזור הנוחות" כאשר היא בסביבה אלימה. זה המוכר "חביב" באופן פרדוקסאלי. הגבר המכה והאלימות בה היא נמצאת "מעניקים" לה, כל פעם מחדש אישור וחיזוק לנחיתות, להיעדר השווי שלה, לדימוי העצמי הנמוך, לזה שלא "מגיע לה" ומאפשרים לה שלא להיות מאוימת מאינטימיות רגשית חיובית, לה איננה מורגלת. יש רווח בקורבנות ולכן היא נשארת. כמובן, שהיא מייצרת רציונאליזציה באמצעות משפטים המחזקים את האמונות שלה, כגון: אין לי כסף, אני לא יכולה לשרוד לבד, אין לי מקצוע, מה יגידו.. הוא לא בן אדם רע, יש לו מצוקות.. הוא לא התכוון... הוא הבטיח שישתנה ועוד.


איך מתייחסות מערכות ציבוריות לנושא האלימות כלפי נשים?

מערכות ציבוריות אינן רואות באלימות סוגיה ארגונית- כלל חברתית, אלא נושא נקודתי רלוונטי למיעוט הנשי. לכן, הן אינן רואות באופן רשמי את תפקידן בהגנה על הנשים. כך מוכות מורות והתלמידים מושעים ליומיים ומוחזרים לכיתה, כך נאלצות קורבנות אונס לברוח מיישוביהן או ממקומות העבודה, בעוד התוקפים נעים בין קידום- לעונש מינימאלי. כך מגיעים שוטרים לטפל בתלונות נשים ומסיימים את הטיפול באונס המתלוננת.


מה צופן לנו העתיד?- דעה אישית

כל עוד לא יוכנסו אנסים, רוצחים ומבצעי גילויי עריות במשפחה למאסר עולם, וכל עוד לא יוקצו תקציבים לפרסום פרטי ותמונות פדופילים, אנסים ורוצחים, כך שנוכל להיזהר מהם, וכל עוד נשים תורחקנה מבתיהן למעונות לנשים מוכות והמכים ימשיכו להסתובב חופשי, או עם צווי הרחקה- נמשיך לקרוא על האלימות כלפי נשים אחת לשנה, וביתר ימות השנה, נראה כותרות ששוליות בדפים פנימיים בדבר אונס, רצח והטרדה מינית נוספת.


האם יש פתרונות לאלימות גברים כלפי נשים בחברה?

תקציבים גדולים, מרכזים לחינוך מחדש בגליל ובנגב, במתכונת בתי סוהר ומוסדות חינוכיים לגברים אלימים, לתקופה של לפחות 10 שנים ועד מאסר עולם, העצמה אינטנסיבית לכלל הנשים, כזו שתקנה להם עוצמות אישיות, אסרטיביות, עצמאות אישית וכלכלית, חוסר תלות בגבר וביטחון עצמי משופר.

שינוי חקיקה, הגדרת עונשי מינימום גבוהים, הקצאת תקציבים, הרחבת סמכויות לטיפול נגד אלימות במערכת החינוך ומתן עונשים למנהלים שמטייחים אירועי אלימות במוסדותיהם.


מה קורה לאישה מוכה שעוברת תהליך העצמה אישי?

אישה שעוברת העצמה אישית הופכת ממוקדת בעצמה, ברצונותיה ובצרכיה הרגשיים- נפשיים- פיזיים. היא איננה סובבת סביב מעגל הקורבנות ולכן לא מושכת יותר גבר אלים. היא אינה עונה יותר על צרכיו הרגשיים והוא נאלץ לחפש קורבן חדש, בעוד היא פוסעת לעבר החופש והעצמאות שלה.



14 העקרונות להעצמה אישית מעשית לנשים במצבי משבר

1. פני לך זמן לתהליך: יומי, שבועי, חודשי, שנתי- לכל החיים.
2. אל תיקחי הכול ללב, השאירי קצת לאחרות...
3. צרי לך סביבה חיובית ומקדמת צמיחה, והכניסי לתוכה רק אנשים מעריכים, תומכים ומאפשרים.
4. היי מוכנה נפשית, רגשית ומנטאלית להשתחרר ולשחרר.
5. הכיני עצמך לבדיקה וארגון מחדש של הערכים, האמונות והתפישות שלך.
6. השקיעי בהכרות עם עצמך, כך שתוכלי להשתמש בנכסים האישיים שמוכרים אותך.
7. הקדישי לעצמך לפחות את אותו זמן שאת מקדישה לאחרים, את לפחות תגידי תודה.
8. אל תחכי למחמאות וחיזוקים מאחרים, תני אותם לעצמך בכול הזדמנות, זה בחינם ועושה ניסים.
9. קבעי מטרה לטווח ארוך ודבקי בה.
10. התחייבי לתהליך ולהצלחתו.
11. השקיעי בשיפור מתמיד. Never ending improvement
12. התרחקי מסיסמאות והצהרות בומבסטיות ריקות מתוכן, שלא תוכלי לקיימן.
13. למדי לאהוב שתי מילים: 'אני ו לא' שתיהן תסייענה לך להגיע ליעד שתבחרי, ובלעדיהן, תסייעי לאחרים להפעיל אותך לטובת המטרות שלהם.
14. תני לעצמך קרדיט על כל צעד, שינוי, שיפור ולו הקטן ביותר, כולל שיפורים שמהווים צעד בתהליך ועדיין לא תוצאה בפני עצמה.



ואיפה אני מתחברת לנושא?

כל עוד לא מגדירה החברה מחדש, באמצעות דיסקורס חברתי רחב, את המושגים גבריות, נשיות, אלימות, כל עוד לא משתנה המדיניות ואין אכיפה ומאסרי עולם לגברים אלימים - ממשיכה העצמת הנשים עצמן, להיות קרן האור הבולטת ומפיחת התקווה היחידה בנוף. העצמה היא פיתרון מוצלח, להגדרה מחדש של האישה את עצמה, את רצונותיה, מקומה, הנפח שהיא מרשה לעצמה לתפוש, זכויותיה וצרכיה. אישה מועצמת שוב לא תסכים לחיות בסביבה אלימה וזו הבשורה של תהליך העצמה לנשים חלשות ומוחלשות. אישה מועצמת לא תרשה שיצעקו עליה, שינזפו בה, שירימו עליה יד, שיטרידו אותה, ולא תרשה לאיש למחוק אותה, את תחושותיה, רצונותיה ומקומה ביקום.


כל הזכויות שמורות לשירית בן- ישראל