שתיקה היא תוצר של פחד.
אחת מתגובות ההישרדות של הטבע.
הפחד משתק ולא מאפשר לנו לזוז.
כשנפגעתי כילדה הושתקתי, אויימתי, הוזהרתי שמא אפצה את פי.
זוכרת מקרה שקרה לי לפני שנים רבות עוד לפני שהתחלתי לעשות טיפולים רגשיים לנשים.
עבדתי אז במעבדת מחקר כנוירוביולוגית.
היה זה היום האחרון לעבודתי שם, עזבתי למקום חדש.
אחד הנהלים שהחתימו אותי עליהם בחברה היה שאסור לאף אחד לספר על תנאי ההעסקה שלו. חוק בל יעבור.
כמובן ששתקתי. ידעתי לשמור היטב על הפה שלי. תמיד הייתי אשת סוד.
באותו יום הגעתי להיפרד מחבריי לעבודה. עבדתי אתם לא מעט שנים, ומטבע הדברים באתי להיפרד.
אחת מחברותיי לעבודה הסבירה לי משהו לגבי ביטוחים,
פיצויים והמשמעויות של זה כשעוזבים עבודה.
כמובן, שהקשבתי ודיברתי.
לקראת סיום עברתי דרך המשרדים. רק כדי להגיד שלום ולהיפרד.
מנהלת הכספים קראה לי לחדרה. נכנסתי ולמרבה הפלא היא צעקה עליי.
"מה עשית? אסור היה לך לדבר איתה. יש הסכם סודיות. באיזו זכות דיברת?"
לתומי לא באמת חשבתי שאמרתי משהו בעייתי.
לא סיפרתי לה מה היתה המשכורת, מה היו התנאים.
בסך הכל היא דיברה אתי על פיצויים ואיך כדאי לי להתנהל מניסיון שלה.
לכולם מגיעים פיצויים, לא?
ובכן, הסיפור אינו על כך שצדקתי או טעיתי בשיקול דעתי בנושא זה.
הסיפור הוא על דפוס השתיקה.
באותו רגע שבו נשמעה הצעקה הרגשתי כמו ילדה קטנה. מכווצת בפינה מבוהלת.
חזרתי להיות ילדה קטנה מבועתת שלא יצעקו, יאיימו ויפגעו בה.
זוכרת תחושת בהלה בעיניי, וחולשה גדולה כאילו הדם אוזל מגופי.
לא עניתי, לא הגבתי. עיניי התמלאו דמעות.
זוכרת את עצמי בהלם מוחלט. קפואה לגמרי, לא עונה.
לאחר ה"שיחה" יוצאת לכיוון המעליות רוצה רק לצאת מהבניין ולברוח.
מה עשיתי?
איך לא ידעתי?
איך שגיתי?
איך לא הבנתי?
ולמה דווקא זה קורה לי וביום האחרון?
כעסתי על עצמי כל כך. על הטיפשות שלי.
יותר מאוחר על כך ששתקתי, שלא עניתי, שנותרתי כמו בול עץ.
יצרתי לעצמי כפתור השתקה. דפוס התנהגותי שיצרתי בתוכי.
הכפתור נלחץ כשמשיהו מאיים עליי, צועק, מפחיד אותי.
בעקבות כך, אני מתנתקת, משתתקת, מתבלבלת, לא מצליחה לדבר ומאבדת ריכוז.
עברו שנים רבות מאז.
הדפוס המשיך להתקיים עד שטיפלתי בעצמי.
שיקמתי גם את הדפוס הזה.
הוא פגע בי בכל מקום.
היום מדברת, מעלה על הכתב ממשיכה לטפל בעצמי ולצמוח.
מטפלת ומשקמת נשים נוספות.
אני יודעת ומבינה שכשהייתי ילדה קטנה,
נאלצתי להתנתק כי לא יכולתי לשאת זאת לבדי.
רציתי לשרוד.
פחדתי למות.
שתקתי.
תמיד כעסתי על עצמי.
לא הבנתי אז שבזכות זה שרדתי.
היום אני מכילה וסולחת. מקבלת את השתיקה של אז באהבה.
שרדתי שנים של שתיקה, הדחקה והשכחה של ילדות לא פשוטה,
כשהייתי בשלה יותר להתמודד,
עוצמתית יותר בזכות כלים טיפוליים שרכשתי ופיתחתי,
צפו זיכרונות ילדות, תמונות, רגשות.
כל ניתוק רגשי שאנו יוצרים במהלך חיינו יוצר קצר
כל חיבור רגשי יוצר קשר מחודש עם עצמנו
מאפשר לנו לרפא פצעים ומכאובים
להבין את עצמנו לעומק
להכיל ולקבל
ליצור אחדות פנימית.
עם האחדות באה העוצמה והריפוי.
~~~~~~
שתיקה
בושה
הכל בחדרי חדרים
לא מספרים לאף אחד
פחד וחשש שמא מישהו יידע
שתיקה
המון שתיקה
גם כשמדברים לא אומרים דבר
כאילו לא לזעזע
אבל למה לא?
כן לזעזע
שותקים
שומרים בבטן, בלב
שאף אחד לא יידע
~~~~~~~
טיפול רגשי משנה חיים לנשים. מומחית בנפגעות תקיפה מינית. טיפול פרטני והנחית סדנאות קשב וריפוי. בעלת תואר שני בנוירוביולוגיה ותואר ראשון בהנדסת מזון.
