התעללות בגיל צעיר - איך יוצאים מזה 

התעללות בגיל צעיר – איך יוצאים מזה.

כך סיפר, גבר כבן שלושים וחמש, משכיל, נאה, אינטליגנטי ו...מובטל. "... חוץ מביקורת אני לא זוכר כלום מבית הורי. רק ביקורת, רק כמה אני לא טוב. אם זה לא עזר אז גם הקניטו והשפילו. בבית שכזה, כשצריך לצאת לחיים, אתה מתחיל ממש מאפס, וכשאתה מתחיל מאפס אתה מרגיש אפס, וכשאתה מרגיש אפס אתה מתנהג כאפס וכשאתה מתנהג כאפס גם האחרים מתייחסים אליך כאפס. אבל החיים, אותם צריך לחיות, ולפחות, ברמה סבירה המתאימה לגילך, אבל, בלי להראות שאתה כזה מפגר. כן, ממש מפגר, הרי יציאה מהבית ללא הכנה לחיים, עם תחושה שאתה לא טוב, חסר ערך, חסר מיומנויות חברתיות, זה ממש פיגור, נכות נפשית ונכות רגשית. האפשרות של השתלבות בחברה מבחינה תעסוקתית וחברתית נראית כבלתי אפשרית, הכל נראה מפחיד ולא בר השגה, אך את היציאה מהבית לא ניתן למנוע, לחיים או לבית משוגעים אך לא עוד עם ההורים. בגיל שמונה-עשרה יצאתי לחיים כמו כל אחד אחר. נכון יותר לומר יצאתי כי כולם יצאו אך לא יצאתי כמו כל אחד אחר. פוחד מהחיים, פוחד מעצמי, חסר ניסיון, חסר יכולת לרכוש לי חברים והכי נורא ביישן מבחורות. ו...כן, השכנים ידעו, המשפחה המורחבת ידעה, אבל לא עשו דבר, משל הייתי רכוש הרשום בפנקסי הטאבו של הורי....".

התעללות יכולה לבוא לידי ביטוי גם בצורה ישירה וברורה כפגיעה פיזית ונפשית, אך גם בצורה עקיפה וסמויה כבפינוק יתר, הגנת יתר, או, התחברות יתר לילד.

הקו החוזר כחוט השני לאורך כל תקופת ההתעללות הוא – הקטנה. הקטנת נפשו הרכה של הילד והשארתה כשל ילד קטן, חשוף לגחמותיך ותלוי לקיומו, בך.

תוצאת ההתעללות באה לידי ביטוי בבגרות, בשתי תפיסות שגויות: האחת, תפיסה עצמית האומרת- 'אני ילד קטן', והשנייה, תפיסת החיים כמצב מתמשך של הישרדות. שתי תפיסות שגויות אלו מזינות אחת את השנייה וגורמות לתקיעות ללא כל יכולת לשינוי, שהרי, אם אתה ילד קטן בעולם של גדולים אתה נמצא בהישרדות נוראית ומאחר שאתה בכזו הישרדות אתה לא מסוגל לשים לב שאתה כבר לא ילד. שתי תפיסות שגויות אלו מובילות אותך לראייה צרה ושגויה את עצמך ואת העולם שסביבך.

הבוגר שמרגיש ילד יתכן ומרגיש גם תחושות של חוסר שייכות, חוסר רצון להשתייך, רצון למרוד בכל פעם שמנסים לחברת אותו, יש לו בוודאי תמונה שגויה של מערכות יחסים זוגיות, משפחתיות וכלליות, חוסר תיקווה ובדידות תהומית. כל אלה רק מעצימים את חווית ההישרדות שלו. התוצאה המיידית של חווית ההישרדות היא חרדה תמידית ופחד משינויים עקב פחד לאבד את הקיים.

הפתרון שאני מציע הוא תהליך שעיקרו שינוי נקודת המבט על הסביבה מ-אופקית לאנכית ומ-צרה לרחבה. הבסיס ממנו אני שואב את הפתרון הזה הוא מהתבוננות בטבע. הטבע  מבחינתי הוא האנציקלופדיה הכי טובה לחיים כולל תמונות וחוויות.

ראייה אופקית – אם אני מסתכל על האנשים שסביבי בראייה אופקית (היטל צד) אני מקבל תמונה מדידה. בתמונה המדידה אני רואה שההוא יותר מוצלח ממני, שהיא יותר יפה ממני, הוא יותר עשיר, להם יש בית יותר יפה וכו' וכו'. ראייה אופקית ומדידה מובילה להערכה עצמית שתלויה באחר ויתכן שגם לרגשי נחיתות, להשוואה ללא צורך ולתחרות ללא צורך.

ראייה אנכית – אם נסתכל על האנשים שמסביב ובכלל על כל מערכת הטבע מלמעלה (היטל על) נראה אוסף של בדידים בודדים המהווים נקודות בודדות שכל אחת מהן עושה את תפקידה. אין גבוה או נמוך, אין מדידה כי זה ישירות מלמעלה, יש רק תפקוד, מתפקד או לא מתפקד. מי יותר טוב, עץ לימונים, פרה או רקפת? לא ניתן לדעת, אבל רק מעצם הקיום שלהם ניתן להניח שלכל אחד מהם יש תפקיד, כל אחד חשוב וכל אחד מהם חיוני בשביל התמונה הכללית של הטבע.

ראייה צרה - ראייה צרה מבוססת רק על מה שחווית במשפחתך. מיקומך במשפחה, מערכות היחסים שבתוכה, המיומנויות שרכשת, היחסים בין ההורים, כל אלה הם תמונה מאוד מאוד צרה שרק בגלל שהיא צרה סביר להניח שהיא שגויה.

ראייה רחבה – הראייה הרחבה גם היא מבוססת על ההתבוננות בטבע ולפיה, יש לי מקום בעולם מעצם קיומי, יש לי תפקיד בעולם מעצם קיומי, אני חשוב ונדרש כמו כל יצור אחר שנמצא בטבע, אם אמצא את תפקידי אוכל להשתלב במערכת הטבע כשווה בין שווים.

התהליך שאני מציע הוא התמקדות בראייה אנכית ובראייה רחבה בשילוב עם התמקדות בכישורים ובמשיכת הלב שלך לצורך גילוי התפקיד שאתה צריך לבצע בעולם הזה וכל זה תוך בדיקה יומיומית של שאלות שאתה צריך לשאול את עצמך: מי אני, מה אני, מה אני צריך, מה אני רוצה ומה מתאים לי.

שינוי נקודת המבט מנטרל בשלב הראשון את נזקי ההתעללות ובשלב השני והעיקרי הופך אותנו לחלק בלתי נפרד ממערכת קוסמית אדירה שלה יש זרימה כיוון ומטרה, ולנו יש בתוכה תפקיד מוגדר וייחודי רק לנו.

החיבור למערכת הקוסמית מאפשר לנו להרגיש פחות בודדים, פחות חרדים לגורלנו, מוריד מעלינו אחריות ורגשות אשמה, ובכלל, מאפשר לנו להיות מי שאנחנו צריכים להיות בלי לבדוק מסביב מה האחרים עושים.

החיבור למערכת הקוסמית מאפשר לך להיות חלק מ..., החיבור מאפשר לך לראות ולדעת בכל רגע נתון מהו מקומך, מהו תפקידך ואיך עליך להגיב בכל סיטואציה.

החיבור למערכת הקוסמית מחזיר לך את תחושת השייכות, החיבור נותן משמעות חדשה לחייך ומעלה פלאים את הערכה העצמית שלך.

אם לפני החיבור אפשר היה לשמוע אמירות כמו: מי אני שיבוא ויגיד כך וכך אף שיתכן ואני צודק, באיזה זכות אני פותח את הפה, מי יאמין לי, מי יקשיב לי, אולי עדיף לי לשתוק, אחרי החיבור אפשר כבר לשמוע אמירות אחרות כמו: אני חלק ממערכת, יש לי מקום מעצם קיומי, עלי למלא את המקום שמיועד רק לי, עלי לממש את עצמי, להביא את עצמי, ולמלא את חלקי במערכת הטבע כמו כל יצור אחר.

לדוגמה, אתה נמשך לתחום מסוים, אתה לוטש את עינך לתפקיד מסוים, פתאום פונים אליך בבקשה לקבל עליך את התפקיד שבו אתה חושק. בראייה צרה אתה אומר לעצמך, מי, אני? אני הרי ילד קטן, הכל גדול עלי ואולי אכשל ואז, מה יגידו, וכו' וכו'. מנקודת מבט אנכית ורחבה אתה יכול להגיד לעצמך, תמיד רציתי את התפקיד, ניראה שזה מה שעלי לעשות בעולם הזה, נכון אני חושש אך צברתי כבר קצת ידע וניסיון, והנה, אם היקום שלח לי עכשיו את ההצעה לקבלת התפקיד סימן שעכשיו אני מתאים וכשיר למלא אותו. מרגע זה תהליך קבלת ההחלטה לגבי דחיית או קבלת הצעת העבודה קצת יותר קל וברור.

התעללות בגיל צעיר יוצרת דפוסי חשיבה ותפיסת עולם הרסניים. שינוי נקודת המבט על חוויית ההתעללות מראיה אופקית וצרה לראיה אנכית ורחבה מאפשר לך לראות את הכל כחלק מהתנהלותו הכללית של היקום המיוצג ע"י מערכת הטבע. ראיה שכזו מקלה על ההתנהלות בחיים, מחזקת את תחושת השייכות, מקטינה חרדות ומעלה את הערכה העצמית. שינוי נקודת המבט מוביל אותך לנקודת בחירה שבה תוכל לבחור אם להישאר קורבן או לראות בחוויית הקורבנות תהליך של 'הכשרה מקצועית' שיכול לשמש אותך ככלי עבודה וככלי להתפתחות שלך ושל האחרים שסביבך.