ספר הזהר - תיבת נח וחבלי משיח 

מעלת מחבר ספר הזהר -  רבי שמעון בר יוחאי

ספר הזהר הקדוש הוא ספר מיוחד במינו, יוצא מן הכלל, שאמרו עליו שאדם שלומד בו אפילו לא מבין מה שהוא לומד, זה פועל תיקון  גדול בנפש, מזכך את הנשמה  ומתקן  עולמות  עליונים.  ספר שאמרו עליו: "בזכות ספרא הדין יפקון בני ישראל מגלותא ברחמי". כלומר, בזכות הספר הזה, שהוא ספר הזהר, יצאו בני ישראל מהגלות ברחמים. באהבה.  בזכות הלימוד הקדוש הזה שאבותינו אחזו בו מאות בשנים, מי יותר מי פחות, נסביר את מעלת הלימוד בספר הזה. מה עשה רבי שמעון בר יוחאי, מה זה ספר הזוהר. גם קצת על רבי שמעון בר יוחאי עצמו, זו דמות שאין דומה לה בהסטוריה, מי שבא למירון בל"ג בעומר רואה  תופעה מדהימה שמאות אלפים עולים על הגבעה הזאת ביום אחד. אין שום דמות בעולם שמושכת אליה כל כך הרבה נשמות בזמן כל כך קצר. והיחוד הוא, שזה אנשים מכל גווני הקשת, אנשים פשוטים ואדמו"רים, כולם ביחד. אנשים כבר שבועיים לפני ל"ג בעומר עושים שם אוהלים, נשארים, רק להיות ליד רבי שמעון ביום הגדול הזה.

"נעשה אדם נאמר בעבורך"

כתוב "נעשה אדם נאמר בעבורך" - זה רבי שמעון בר יוחאי. האדם השלם. הקב"ה ברא את כל העולם בשביל הצדיק. שיהיה אדם אחד שלם שיקיים את התורה כמו שצריך. שיהיה אדם שהקב"ה חשב עליו שהוא אדם. אז האדם הזה זה רבי שמעון בר יוחאי, "נעשה אדם נאמר בעבורך" .  כתוב שהמילה "בראשית " זה אותיות - את רשב"י.  אז את מי בראשית ברא? את רשב"י.

זה בראשית. ו"ברא" זה ראשי תיבות רבי אלעזר בנו.

הבריאה זה רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו – בראשית ברא. שהבריאה השלמה, זה עבור אדם כמו רבי שמעון בר יוחאי. שזה שרבי עקיבא הסמיך את חמשת התלמידים שלו שביניהם היה רבי מאיר ורבי שמעון. אז הוא הסמיך קודם את רבי מאיר. אח"כ את רבי שמעון. כתוב שחלשה דעתו של רבי שמעון, חלשה דעתו.  ראה רבי עקיבא שנחלשה דעתו של רבי שמעון, אמר לו: "דייך שאני ובוראך, יודעים את כוחך". אמר לו, למה נחלשת? רבי מאיר, הוא אמר, שייך לעולם. שייך לכולם. יש לכולם השגה בו. אבל אתה רבי שמעון, אף אחד לא מבין מי אתה. יש רק אחד בדור שמבין שזה אני והקב"ה. הכוח שלך כל כך גדול, כל כך נעלם, שאף אחד לא מבין מי אתה בכלל. אז אני לא יכול לשים אותך לפני רבי מאיר, אז כתוב שהוא שמח. לפני כן נחלשה דעתו, אבל אחרי שהוא הבין למה, רבי עקיבא והקב"ה בלבד מבינים מי זה רבי שמעון.

ספר הזהר והסולם

האמת שתורת רבי שמעון, אומר הרב אשלג (בעל ה'סולם'), תורת רבי שמעון, ספר הזוהר הקדוש, הוא כל כך נשגב ועליון, שרוב העולם בכלל לא תופסים מה זה הזוהר הקדוש.  אנחנו קוראים קטעים בזוהר שנראה לנו סיפורים, והרב אשלג מסביר לנו - אל תסתכל על זה ככה, זה לא סיפורים אלא כל מילה, כל פסיק שרבי שמעון הוציא מהפה, הכל סודות עליונים, גם מה שנראה סיפורים.  'בעל הסולם', הרב אשלג, פתח לנו פתח להבין את דברי הזהר הקדוש. הוא כתב פירוש שנקרא 'פירוש הסולם', אותו הוא מדמה לסולם העוזר לרוצה להגיע לעליית גג להגיע בעזרתו ושם בעליית הגג ישיג כל חפצו.   ומי שזוכה לעלות בסולם, יכול בעז"ה ברחמי שמים, שיפתח לו משהו ויבין מהזוהר עצמו. כי הזוהר עצמו זה השגה שאין לה מילים. אין מילים. זה שייך לעולם הנשמות. אבל מי שטורח ומתייגע להבין את פירוש הסולם על הזוהר, בעז"ה יכול לזכות להבין את הנשמה של הזוהר. לכן יש לנו 'פירוש הסולם' וגם זה צריך  יגיעה ולימוד מעמיקים.

אז רמזו עוד למה רבי שמעון שייך לפנימיות. שבני ישראל אמרו 'נעשה ונשמע', נעשה, כלומר, קודם כל נקיים את המצוות, אחרי זה נשמע, כלומר, נשכיל ונבין את הפנימיות, למה הבורא יתברך ציווה אותנו לעשות ככה. אז הרמז הוא "ונשמע" אותיות "שמעון". כלומר כל הענין של רבי שמעון, זה הענין של הבינה. בינה של ההשכלה בפנימיות התורה. זה רבי שמעון. זה 'נשמע'.

רבי שמעון – שם עון

וכוחו כל כך גדול, שרמזו שגם שמעון זה "שם עון". אותיות "שם עון". למה שם עון? עון זה עבירה. מוסבר בכתבי הרב אשלג שהמעלה הגדולה של הצדיק הגדול שהוא יכול לתקן תיקונים שיתקנו את הדרגות הנמוכות והאפלות ביותר. 

לתקן במקום הקדושה זה דבר טוב, דבר גדול, אבל הצדיק והנביא הגדול התיקונים שם עושים מגיעים עד המקומות הכי אפלים. יכולים להוציא משם נשמות, לגלות אותם החוצה מתוך הקליפות הכי קשות. זה ספר הזוהר. רבי שמעון הוא בא מצד הגבורות. מי שבא מצד הגבורות יכול לתקן את המדרגות הנמוכות האלה. היכן ש- שם עון.

מסביר הרב אשלג בספר 'מתן תורה', שיש מאה עשרים וחמש דרגות רוחניות, חמש פעמים חמש פעמים חמש, קכ"ה מדרגות. וכל צדיק הוא נמצא בדרגה מסוימת. והוא טוב לאותה דרגה. כל מי שהגיע לאותה דרגה יכול להתחבר לידע של אותו צדיק. מה שמיוחד בדור של רבי שמעון בר יוחאי וחבריו, זה שהוא היה פרוס על פני כל מאה עשרים וחמש מדרגות. לכן אומרים רבי שמעון טוב לכל. טוב לכולם. כל מי שפותח ספר הזוהר ומעיין וקורא, יש לו הארה מאותו ספר. אבל אם תפתחו ספרים אחרים  אם זה לא בדרגה של האדם שמעיין, וזה לא מדבר לשכל שלו, והוא לא מבין מה שכתוב שם - זה לא פועל עליו. אבל ספר הזוהר והתיקונים אמרו טוב לכל. כל מי שפותח וקורא את ספר הזוהר, אפילו בגירסא, ספר הזוהר מגן עליו ומאיר לו.

זה דרך אגב ההסבר ש'בעל הסולם', הרב אשלג, נתן  למה יהדות צפון אפריקה לא נפגעה בכלל מהשואה. הרי הגרמנים, יימח שמם, תכננו לעשות אותו הדבר גם באפריקה. אותו דבר. אבל הוא אומר, בגלל שלא עזבו את ספר הזוהר מעולם – זה לא קרה וכל התוכניות שלהם הלכו לטמיון. זה הסבר ארוך אני לא אכנס אליו עכשיו. ספר הזוהר הוא המגן של עם ישראל, קצת נסביר את זה ומי שיעשה את החיבור יעשה. אבל צריך להבין קודם כל מה ענין של רבי שמעון.

מה עשה רבי שמעון. הרי יש רבי שמעון לפני המערה, ויש רבי שמעון אחרי המערה.

“נחבא בתוך המערה... שם למד סתרי תורה”

רבי שמעון ואלעזר בנו ישבו במערה בפקיעין שלש עשרה שנה בגזירת הרומאים.  כתוב שהיו יושבים כל היום מכוסים בחול עד צואר, בלי בגדים, ישבו בתוך חול, והיו לובשים את הבגדים רק בזמן התפילה, ככה יושבים עד הצוואר בתוך חול, כל שעות היום עוסקים בתורה. תארו לכם, רגע אחד תדמיינו באיזה מצב הם היו נמצאים. לא יום לא יומיים לא חודש לא חודשיים. שתים עשרה שנה יושבים במערה טמונים בתוך חול. כמו מתים. קבורים. רק הראש בחוץ. כמובן שזה הכל סודות ורמזים לאיזה דרגה הם הגיעו של ביטול היש הגמור. שתים עשרה שנה לבד היו עוסקים בתורה, אליהו הנביא היה מתגלה אליהם פעמיים ביום ומגלה להם סתרי תורה.

אחרי שתים עשרה שנה יצאו מהמערה.  והוא לא הבין איך יכול להיות שהעולם ממשיך להתנהג אותו הדבר. הוא היה כבר בספירה אחרת לגמרי. הוא ראה אנשים חורשים, אנשים חיים חיי העולם הזה בלי ללמוד תורה, בלי לעסוק בקדושה. לא הבין איך אפשר. כתוב שכל מקום שהיה רבי שמעון נותן את עיניו בו היה נשרף. יצאה בת קול משמים ואמרה לו למה יצאת מהמערה? להחריב את עולמי? חזור למערה. החזירו אותו לעוד שנה אחת. השנה השלוש עשרה. כשיצאו אחרי שלוש עשרה שנים אז כל מקום שרבי אלעזר היה מסתכל בו כל מקום שהיה מסתכל היה שורף, ורבי שמעון היה מתקן.

מובא סיפור היציאה של רבי שמעון מהמערה, שרבי פנחס בן מאיר שלח יונה ובישר להם שיצאו מהמערה. כשיצאו הוא בא להקביל את פניהם, רבי פנחס בן יאיר היה חמיו של רבי שמעון, רבי שמעון היה נשוי לבתו, ככה משתמע מכל המקומות שמסופר עליהם. הוא בעצמו היה צדיק עצום. רבי פנחס בן יאיר. כתוב שהיה ניצוץ של אברהם אבינו. כשהוא ראה את רבי שמעון התחיל לבכות.  הם לא נראו כמו בני אדם, תחשבו על בן אדם שחי שלוש עשרה שנים במערה אוכל חרובים, חרובים כתוב שזה מאכל קשה למעיים, זה חותך את המעיים, אוכלים חרובים ושותים מים. לא היה להם כבר צורה של בני אדם. וכתוב שהבשר שלהם היה חלודים חלודים, היה כולו זב.

רבי פנחס התחיל לבכות ואמר "אוי לי שראיתיך בכך". אוי ואבוי איך אני רואה אותך ככה. אמר לו רבי שמעון: "אשרי שראיתני בכך, כי אם לא ראיתני בכך, לא הייתי כך". אמר לו אם לא היית רואה אותי כך, אם הגוף שלי לא היה במצב כזה, לא הייתי רבי שמעון. לא היה מתגלה כל מה שהתגלה לי. הם הגיעו למצב של מלאכים. לא היה שם גוף בכלל. כדוגמת רבו, רבי עקיבא, שסרקו את בשרו מסרקות של ברזל הרב אומר שהוא לא היה שם, לא הרגיש, היה לו חיוך על הפנים. אדם בן מאה עשרים מקלפים לו את העור מעל הגוף והוא אומר קריאת שמע עם כל הכוונות. זה לא בני אדם. אנחנו לא מדברים על בני אדם רגילים. זה מלאכים.

 אז הוא אומר "אם לא ראיתני בכך לא הייתי כך". במערה הזאת קרו  תיקונים עצומים, נסביר אותם בעזרת השם, בעזרת רמח"ל, מה איזה תיקונים עשה שם רבי שמעון במערה. איך הוא הנחיל לנו את הגאולה האחרונה, רבי שמעון בר יוחאי אז בתוך המערה.  אשריו ואשרי חלקו שזכה לכך שבן אנוש זכה לכזאת מדרגה. אז הרמח"ל אומר בספר 'אדיר במרום' שאני ממליץ מאוד לכולם לעיין, הספר הזה לפחות בשני הפרקים הראשונים, גם כן נפלאות הבורא. מאוד מחזק. צדיק שחי לפני כמה מאות שנים, קיבל גילויים כמו של התנאים. הוא מסביר דברים על רבי שמעון וספר הזוהר שזה נפלאות הבורא.

תיבת נח

אז ב'אדיר במרום' ע"מ ט"ו הוא אומר: "נפרש עתה זה הענין היטב, ותדע מה עשה רבי שמעון בר יוחאי במערה ומהו עניין הזהר.  כי הנה כמה פעמים דרשו ספר הזהר בסוד תיבת נח". המפתח להבין מה זה ספר הזהר, זה להבין את הפרשה הזאת.  ספר הזהר הוא בחינת תיבת נח ממי המבול שבאחרית ימים. מה תיבת נח עושה? כשיש מבול בעולם, כשיש כליה חס ושלום בעולם, כשיש גזירה להשמיד את כולם, יש מקום אחד בעולם שאפשר לברוח אליו, ושמה ניצלים מהגזירה הזאת. שמה אפשר להיות בתוך המבול ולהינצל. לחיות בתנאי חיים אחרים לגמרי. נח בנה תיבה לפני המבול אבל לא כולם יכלו להכנס אליה. הוא לא הביא את החיות, הן באו לבד אל התיבה. 

ואומר, שהתיבה שהיתה בימי נח לא נכתבה רק על זמנו אלא היא גם מבשרת דבר חשוב ונחוץ לנו מאד היום - שהיא המחסה והמגן שלנו בימים אלו. ובלשונו הזהב,”ונעשה בחינה אחת בתוך המים שהיא התיבה... שאפילו בזמן הגלות ובתוך הסטרא אחרא, תפריש מן האחרים מי שיזכה להיות חוסה בצלה, ואלה, אף על פי שהם בתוך הקליפות, יקרא שהם חוץ לקליפות, כמו נח שהיה בתוך התיבה במי המבול".

המים מסמל תמיד גשמיות, דבר שיורד למטה.  יש זמן של גלות, של חושך בעולם, שהמציאות של הקב"ה מכוסה ולא מגולה, והנשמות נמצאות בתוך הקליפות, והכוח של הגלות הוא כל כך חזק, הכוח של החושך כל כך חזק שהאדם בכוחות עצמו לא יכול לצאת מזה. אלא זה משודר אלינו כל הזמן.

יש היום בעולם מבול! כי כל התיקונים שעשה רבי שמעון נראה עוד מעט, הכל לדור האחרון, הדור שלפני ביאת המשיח. הוא אמר שבדור הזה יהיה מבול. כמו בזמן של נח. ומי שלא מוגן, מי שלא יודע להסתתר מהמבול הזה נמצא בסכנה גדולה בדור שלנו. אפילו שומרי תורה ומצוות. הכח של החברה והתרבות כל כך חזקים, הכח של האינטרנט והתקשורת וכל הדברים שמשודרים הוא כל כך חזק שבלתי אפשרי לא להיות מושפע מזה.  וזה משודר לאדם כל הזמן, אפילו כשהוא ישן, או כשהוא הולך ברחוב, אפילו יהיה מרוכז במשהו אחר, השידורים, המסרים שהוא מקבל, אפילו בתת מודע, הם כל כך חזקים, זה לא מה שהיה פעם. הדור הזה הוא דור של מבול. זה נקרא מבול. פעם לא היה מציאות שאדם נוסע ברחוב, יש לו שלשת אלפים של גירויים פרסומות ותמונות וכל מיני דברים שהוא שומע ברדיו ובטלפון באותו הזמן הכל ביחד והנשמה מופצצת. ואנשים לא יכולים לסנן. אין אפשרות בדור הזה של הטכנולוגיה והאלקטרוניקה והדברים כל כך מהירים, אפשר ברגע אחד של צפיה בטלויזיה לקבל מאתים מסרים.  יש מחקרים על הדברים האלה. אדם לא יכול לסנן במודע, בעזרת הרצון שלו. אי אפשר לסנן את זה. והם מכניסים לך מה שהם רוצים. הכל! לכן כולם הופכים לשטאנצים.  טובעים במים של הסטרא אחרא. זה המשמעות. המבול לא יהיה גשמי יותר. אין מבול גשמי יותר. המבול הוא מלחמה על הנשמה. זה המבול של אחרית הימים.

אדם נמצא בתוך המערבולת, בתוך העולם הזה ולא יכול להציל את עצמו. אומר רבי שמעון, הכנתי לכם תיקון, אלפיים שנה מראש בשבילכם. בשביל הדור האחרון הכנתי תיקון. שאפילו בזמן הגלות ובתוך הסטרא אחרא, בתוך הסטרא אחרא, מי שלומד ספר הזוהר, מפריש אותו מהקליפות. אם חוסה בצילה. חוסה בצילה אומר, מקבל עליו את הלימוד הזה. מקבל עליו את לימוד הזוהר הקדוש. מגן הוא. זה מגן. ואלה – כלומר אלה שחוסים בצילה, אף על פי שהם בתוך הקליפות, כלומר, חיים בעולם, נוסעים באוטו, שומעים את הרדיו באוטובוס, אין ברירה, מה לעשות. אף על פי שהם בתוך הקליפות, יקרא שהם חוץ לקליפות. כאילו הם בכלל לא נמצאים שם. יש להם איזה הגנה. תיבה. כל מי שלומד ספר הזהר מקבל תיבה פרטית, לא נראית, שמגינה עליו מאותם כוחות.  כמו נח ממש, שהיה בתוך התיבה בימי המבול.

 ועוד אומר הרמח"ל  "כלל הענין, תיבה היא מציאות אחת של השכינה שתוכל להמצא בה אפילו בזמן הגלות, שהנסתר בה יקרא חוץ מן הגלות, ולכן בתוכה יעשה תיקונם גדולים וזיווגים חזקים, רק אין פעולתם יוצאת לחוץ, כי היא בחינה סגורה בסוד "ויסגור ה' בעדו".

זאת אומרת אפילו בזמן שהסטרא אחרא שולטת בשלטון חזק עדיין יכולה להיות מציאות של שכינה בתוך התיבה.  ומה זו התיבה הזו?  המקום המקודש הזה שהסטרא לא תגע בו?  זה ספר הזהר.  שגם אותו צריך ללמוד בטהרה לפחות אם לא בקדושה.  כלומר, אחרי טבילה במקוה ובכבוד וההכנה הראויים.

יש דבר פלא שכתוב בתיקוני זהר, אני לא מצאתי בדיוק איפה זה, קראנו את זה במפורש, והוא שלא כל מי שרוצה להיכנס הזהר מקבל אותו. פלא פלאים, בדיוק כמו תיבת נח, שלא כל החיות נכנסו. אבל התיבה – קיימת. מה זה אומר להיכנס לתוכה? לקבל על עצמו את לימוד הזהר. קבוע. כל יום. ללמוד את הזהר הקדוש. ועדיף מאד עם פירוש 'הסולם' של הרב אשלג.

וציטטנו מהרמח"ל שאין פעולתם של התיקונים הנעשים בתיבה יוצאת לחוץ, אז מה התועלת בהם?  אז אז ה'אדיר במרום' אומר בדף י"ז  "דע, כי תועלת גדול יש. ראשונה, שכבר אינם נאבדים אלא שהם נשמרים לסוף הימים. שנית כי בהעשות כל הפעולות הגדולות האלו בפנים, אף על פי שאין הפעולות עצמן יוצאים לחוץ, אך סוף סוף הארה יוצאת משם לעשות תיקונים גדולים בכללות הגאולה אלא שלהוציא אותה הארה קטנה צריכה כל הפעולות ההם הגדולות".

כלומר, זה שרבי שמעון עשה את התיקונים בפנים, זה מועיל בזה שיוצאת הארה החוצה ומאירה את העולם. ככה כל אדם שלומד זוהר, הוא על עצמו מתקן, אמנם את העולם כולו זה לא יכול לתקן, אלא רק בסוד הארה קטנה, ולעתיד לבוא, הכל יצא החוצה.

"אמנם לפי שעשה תיקון גדול הזה אחר שכבר הקלקול נתגבר כל כך, וזמן כל כך רב, הוצרך שיכין רשב"י  הכנה גדולה והוא עניין המערה”. ההכנה לתיקון זה עניין המערה. "ובאמת הוצרך לברוח. כמו שברח משה לפני פרעה, וישב במערה י"ב שנים  מתחיל,ה ויצא אחר-כך וחזר עוד וישב שנה אחת".

כלומר, הענין של הבריחה אל המערה, זה ענין של הכנת התיבה ועוד נבין את זה יותר טוב בעז"ה עוד מעט.

"ונמצא שבריחת רבי שמעון אל המערה עשתה עניין התיבה, שבסודה נעשה הזהר אשר בו נכללו כל ריבוא השישים נשמות”.  יש נשמה שכוללת, זה צדיק יסוד עולם. הוא כולל את כל הנשמות, ככה משה רבינו כלל את כל נשמות ישראל, ורבי שמעון בר יוחאי, שהרמח"ל מעיד שהוא ניצוץ של משה רבינו, גם כלל את כל נשמות ישראל. יוצא, שרבי שמעון בר יוחאי ברח למערה לעשות את התיקון, הוא לקח איתו את כל שישים ריבוא נשמות.

בריחה, יציאה וחבלי משיח

"והבריחה הזאת" אומר הרמח"ל "נחשבת לבריחה כללית לכל ישראל עד שבסוף הימים לא יצטרך אלא ליציאה". ומה הוא אומר פה?  יש בריחה ויש יציאה.

אנחנו צריכים להבין את המושגים האלו.  אלו שני מושגים חשובים מאד, שעוד נתקל בהם והם מסבירים לנו את עניין המערה, חבלי משיח, ספר הזהר ותיבת נח ועוד הרבה דברים.  ממה בורחים?  ולאן יוצאים?

הבריחה זה בריחה מהסטרא אחרא, מהקליפות.  הקליפות זה כל המחסומים, מכל הסוגים, שחוסמים לנו את השפע אלקי, שבתוכינו ושמושפע אלינו. והן מסיבות לנו צרות ויסורים.  אם לא עוקבים היטב אחרי הוראות היצרן הן שולטת בנו. בסופו של דבר הגאולה היא להגאל משליטת הקליפות ולהדבק באור האלקי.  ויש שלבים לגאולה הזאת.  שלב ראשון הבריחה.

 והיציאה זה יציאה מהרשות שלהם, שלא יוכלו לשלוט בו יותר.  כלומר, ברחת?  יופי,  מי אמר שלא ישיגו אותך אחרי זה עוד פעם?  מתי יהיה סוף לדבר הזה?  הסוף לדבר הזה נקרא יציאה, יציאה סופית מהשליטה שלהם.

ואומר הרמח"ל: "אז זה עניין של הבריחה כי זהו כלל גדול. כשהאדם נמצא בתוך תגבורת הסטרא אחרא והקליפות אינו יכול לתקן את התיקון הנדרש, צריך שהסטרא אחרא תישאר כפותה, וקשורה תחת ישראל כנ"ל. ולכן צריך  שתי פעולות: אחת - לצאת מן הקליפות  בדרך בריחה, כי בדרך יציאה אי אפשר בהתחלה.  ואח"כ שיצאו ממש מן הקליפות ביד רמה, שהקליפות תשארנה כפותה תחתם. אך כיון שנדבק בהם הרבה הזוהמה, לא היה אפשר להם לברוח אלא ע"י החבלים"

אז נסביר מה שהוא אומר פה. הוא אומר, בשביל שתתאפשר הגאולה האחרונה צריך שהאדם יצא מתוך הקליפות ויתחיל לעשות את התיקונים של הגאולה. היציאה מהקליפות נקראת 'בריחה'. היא צריכה להיות בחיפזון, במנוסה, כמו ביציאת מצרים.  'בריחה', אומר הרמח"ל, היא לא על פי סדר המדרגות.  עכשיו כשבורחים אין זמן שזה יהיה מסודר, קודם כל בורחים. זה לא על פי סדר המדרגות. אחרי זה מסדרים דרכון, מסדרים מסמכים, עושים סדר.  לכן צריך שיחזור אח"כ ויצא ב'יציאה', כלומר, בצורה מסודרת שאי אפשר לתפוס אותך עוד פעם.  זה מה שרבי שמעון ברח למערה, ברח בחיפזון, ברח מהרומאים.  אח"כ יצא מהמערה וחזר אליה כדי לצאת ממנה ב'יציאה', שזה משהו סופי.

ואז ההתנתקות הזאת מהקליפות יכולה להיות בשתי צורות: או בדרך יסורים – זה נקרא גיהנם או בדרך של התקדשות זה נקרא כניסה לתוך התיבה או עלייה לספירת בינה.

מה שעשה רבי שמעון בר יוחאי שברח לתוך המערה, הוא עלה לספירת בינה. כשהקליפות  נאחזות באדם אם  הוא עולה למעלה, למקום של הארה גדולה הן לא יכולות להאחז בהארה הזו ואז הן נפרדות.  עכשיו מה העניין בכלל שצדיק כזה גדול  יהיה תחת הקליפות שישלטו בו? מוסבר שכל מקום שאדם היה כפות תחת הקליפות כשהוא נגאל הוא שולט בהם. הן לא יכולות לברוח ממנו. זה העניין שאדם שהיה בתוך הקליפות לצורך מה הוא היה שם? לכפות אותם תחתיו בזמן שהוא יוצא. זה עמוק מאוד העניין הזה. לכן אפילו במצב קשה, שאדם הוא גנב ושקרן וכל המידות הרעות, כשהוא יחזור בתשובה הוא יכניע הרבה מהרע, הרבה מהחושך הוא יכפות תחתיו. 

"ונמצא שבריחת רשב"י עשתה עניין התיבה, שבסודה נעשה הזהר אשר בו נכללו כל הששים רבוא נשמות... והאמת כי ספר הזהר נשאר אחריו לברכה, שכל מי שידבק בו נקרא שבורח מן הס"א, כך שלא יצטרך לו אלא 'יציאה'. ואודיעך מה תועלת נמצא בזה.  והאמת כי תועלת גדול הוא, כי הוא הצלה מחבלי משיח.  והענין, כי חבלי משיח לא היו צריכים, אלא כמו חיבוט הקבר הצריך להפריד מן האדם הזוהמא שנדבק בו, כן היו צריכים החבלים כדי להפריד מישראל זוהמת הגלות, כדי שיוכלו לברוח כנ"ל ואח"כ יחזרו לצאת.  וזה סוד  "הקב"ה מעמיד עליהם מלך שגזירותיו קשות כהמן ומחזירם למוטב" (סנהדרין צ"ז).  כי זהו כלל גדול: בעוד שהאדם תוך תגבורת הס"א אינו יכול לתקן התיקון הצריך, וצריך שהס"א תשאר כפותה וקשורה תחת ישראל כנ"ל.  ולכן צריך להם שתי פעולות: א. לצאת מן הקליפות ההם ברך בריחה, כי בדך יציאה אי אפשר בראשונה.  ואחר – כך שיצאו ממש מן הקליפות ביד רמה, שהקליפות תשארנה כפותות תחתם. אך כיון שנדבק הרבה בהם הזוהמא, לא היה אפשר לברוח אלא ע"י החבלים".  ((אדיר במרום, ע"מ כ"ב)

לפני בוא הגאולה כתוב שיהיו 'חבלי משיח', זה יסורים גדולים מאוד שרבי יוחנן אמר "ייתי ולא אחמיניה", כשיבוא משיח אני לא רוצה להיות בסביבה. לא רוצה לראות אותו, למה? מגודל היסורים שיהיו באותו זמן.  אומר פה שמי שמתחבר בספר הזוהר, ונכנס לתוך אותה תיבה מציל את עצמו מהיסורים של חבלי משיח. לא צריך לעבור את חבלי משיח. מה הוא יצטרך לעבור? רק 'יציאה'. "והעניין כי חבלי משיח לא יהיו צריכים, אלא כמו חיבוט הקבר שבאים להפריד מן האדם את הזוהמה שנדבקה בו. כן יהיו צריכים  את חבלי משיח כדי להפריד מישראל את זוהמת הגלות כדי שיוכלו לברוח מהקליפות.

התיקון של ספר הזהר

 הרמח"ל מסביר ב'אוצרות הרמח"ל' ע"מ שי"ג למה דווקא ספר הזוהר זה התיקון של הדור שלנו:

"כאשר פתוח לרוחה היה פתח ההשפעה בהיות בית המקדש קיים, כן נסתם בזמן החורבן ולקחה הס"א כח ככח אשר לקחה על פי חטאי אבותינו אשר חטאו.  ומאותה השעה גלגולי הדברים נתגלגלו  למעלה לפי המדרגות הצריכות להתקן... וכמה תיקונים נתקנו לישראל בזמן גלותם.. אך תיקון הזהר הוא העולה על כולם".

בזמן שהיה קיים בית המקדש היה פתח גדול מאוד של השפעה בשמים משפיע אור ושפע אל כל נשמות ישראל. בזמן החורבן נסתם הפתח. ונאחזו הקליפות בקדושה עפ"י חטאי אבותינו אשר חטאו. כפי החטא זה כלל. לפי החטא שאדם חוטא ככה נאחז הסיטרא אחרא באותו אדם.

והתיקונים שנתקנו לישראל בזמן הגלות, אומר הרמח"ל,  הם המשנה, הגמרא, המדרש.  צריך לדעת שכל חלק בתורה זה הארה בפני עצמה. יש הארה של החומש עצמו שנקרא פשט כנגד עולם העשייה, יש הארה של המשנה שזה כנגד עולם יצירה, יש הארה של הגמרא כנגד עולם הבריאה.  כל חלק בתורה זה תיקון בפני עצמו, כנגד הקלקולים שנעשו בכל דור ודור ככה נולד התיקון שכנגדו. אז בדור מסויים עיקר התיקון היה ללמוד את הפשט, וזה היה מספיק בשביל לתקן את הקלקול של אותו דור. אחרי שירדו דורות היה צריך משנה, הארה יותר גבוהה. ברגע שהמשיכו הדורות לרדת היה צריך את התיקון של הגמרא, התלמוד.

אך תיקון הזהר  עולה על כולם. הוא הצינור שהוכן לנו למשוך את הארת השכינה אחרי חרבן ביהמ"ק.   "והנה סודו הוא הוא הפנימיות עצמו. כל כל הפשט בחיצוניות הוא, וכאשר כל ההנהגה עיקרו בפנימיות על כן עיקר התיקונים הוא הזהר". 

התיקון שעשה רבי שמעון במערה הוא הזהר הקדוש, שהספר הזה נגנז עד אחרית הימים. אחרי למעלה מאלף שנים שהוא היה גנוז הוא נתגלה עוד פעם בימי האר"י.  אבל גם אז בלי תרגום ופירוש.  עכשיו, באחרית הימים, פורש הזהר הקדוש ע"י המקובל האלקי, הרב אשלג, שכתב את 'פירוש הסולם' לזהר, וזה יועד לדור של אחרית הימים.

והדור של אחרית הימים הוא דור של חושך גדול מאוד, מתואר הרבה בספרים החושך שיהיה בדור שלנו, אתם רואים את החושך? יש חושך. זה שיש פלורסנט לא אומר שיש אור. חושך זה אומר שלא רואים את הקב"ה, לא מרגישים אותו, לא רואים אחד את השני, רק כל אחד את עצמו. לכן בתים מתפרקים, הכל מפולג, העוולות והפשעים גודלים לבלי דעת ובלי שיעור, מגיעים לכל פינה. אבותינו הרגישו את ה' בלב לא צריך את השכל בשביל זה. הרגישו אותו בלב לא היו צריכים שאף אחד ישכנע אותם בסמינרים של ערכים שיש את הקב"ה בעולם. הלב היה פתוח, רחב, כי היו אנשי חסד, אנשי השפעה ואמונה. אז היה דור אחר. היום הדור הזה צריך חומר דלק חזק כדי לפזר את החושך!  אור של עולם אצילות.

כמה מאדיר את הלימוד הזה האדמו"ר מקמרנא, קודש קודשים, שאמר שאפילו ילדים מגיל תשע צריך שיעסקו בזה!  כמה חשבונות עשו על זה כמה מאות דפי גמרא שווה לימוד של של שעה אחת זהר בשבת לפנות שחר!   רבי חיים ויטאל אומר שאדם שעוסק רק בפשט, בלי שלומד את הפנימיות, דומה לגוף בלי נשמה. אבל כמובן שצריך לתת את הכבוד הראוי ללימוד הזה.  אנחנו לא יכולים לטבול (להטהר) ושרץ בידינו (מטמא). יש כאלה מתחכמים בדור הזה שלומדים רק קבלה. הם רוצים להיות רק מקובלים, בלי לעסוק במצוות ובהלכה, זה גרוע מאוד. כי הכלל בקבלה הוא שאין אור בלי כלי אם קבלה זה אור, ספר הזוהר זה אור, האור צריך כלי להתלבש בו.  אם רוצים להיות מקובלים, רק לעסוק ברוחניות, במדיטציות, צריך להבין שבלי כלים אין אור. גודל האור נקבע לפי גודל הכלי. לכן אדם חייב לדקדק  במצוות, וללמוד את ההלכה ולקיים אותה בדיוק רב, כי אם הוא פוגם שם הוא פוגם בכלים.   יחד עם זאת חייב לעסוק בפנימיות. זה העיקר, להמשיך אור בתוך הכלים. אחרי שהכינו אותם. זה ספר הזוהר הקדוש שמי שעוסק בו מתקן עולמות עליונים ומתקן את נשמתו. זה התיקון של ספר הזוהר ששייך לדור שלנו.

הארה סתומה שנתגלתה לדור אחרון

מקור ספר הזהר נכתב בהעלם גמור.  הוא לא ספר שאפשר לפתוח לקרוא ולהבין כמו שפותחים ספרים אחרים. הזהר הקדוש נכתב באופן סתום ביותר, ורבי שמעון עשה את זה ככה שלא כל אחד יוכל להיכנס לעומקים של העומקים. הוא יכל לפרש את הכל אבל הוא סתם כי הוא ידע שהספר הזה הוא לאחרית הימים.  רבי אבא היה כותב. רבי אבא  ידע איך להצפין את הסודות. הוא ידע לכתוב בצורה כזאת,שמי שצריך להבין יבין את הסודות ומי שלא צריך להבין יראה רק סיפורים.  למשל, כשכתוב שישבו מתחת לאיזה עץ וקמו להתפלל 'בעל הסולם' מסביר שזה הכל סודות, אחרת אין עניין לזהר הקדוש לספר לנו על זה.  אין שם מילה אחת שזה בפשט.  רבי אבא  היה מלביש את הסודות בסיפורים.

 רבי אבא תמיד היה אומר "רבי שמעון מה יקרה לעולם שאתה תעזוב אותו?!” היה בוכה ממש.  הוא ידע שרבי שמעון הוא הנקודה של משה רבינו בדור. כשרבי שמעון נסתלק מהעולם אז כתוב ברמח"ל שנסתמה אותה הארה ולא נפתחה יותר, הארת היסוד. עד ימי הארי ז"ל. אלף שש מאות שנה אחרי זה. והאר"י ז"ל הוא נשמה מאותו שורש של רבי שמעון בר יוחאי. יש רמזים גדולים מאוד שהאר"י הקדוש הוא ניצוץ רבי שמעון בר יוחאי. האר"י פעם הלך עם התלמידים שלו לאידרא, למקום בו ישבו רבי שמעון והחברים,  ואמר להם: פה ישב רבי אבא, פה ישב רבי אלעזר... הושיב אותם לפי סדר הספירות, כמו שרבי שמעון והחברים ישבו, והאר"י ז"ל עצמו ישב במקום של רבי שמעון.

הארי ז"ל הארה של רבי שמעון. והוא פתח. פתח את ההארה שהיתה סתומה. הוא התבודד על הנילוס הרבה שנים. שישה ימים היה יושב באיזה בקתה על הנילוס, מופרש מכל אדם, מתבודד ולומד עד שהתגלה אליו אליהו הנביא והתחיל ללמד אותו, לפתוח לו את החכמה, ובסופו של דבר אמר לו לך לצפת לרבי חיים ויטאל. ובצפת הוא גילה את כל הסודות לרבי חיים ויטאל. אבל עדיין הוא אמר שאף אחד לא הבין אותו. חוץ מרבי חיים ויטאל אף אחד לא הבין את החכמה.  והוא אסר לעסוק בה, הוא אסר לעסוק בחוכמה הזאת, כי גם היא היתה סתומה מאד ובלתי מובנת. אי אפשר להבין מילה אחת בכתבי האר"י ז"ל אם קוראים אותם ככה כמו שהם. כי זה הארת הזוהר שעדיין נשארה סתומה.

עד שבא הרב אשלג לעולם. הוא היה בינינו עד לפני ארבעים ושש שנה. הוא פתח. פתח פתיחה אחרונה. כלומר הוא תיקן תיקון, עשה חידוש בעולם, שכל אדם, לא רק אנשים שהם לומדי תורה וחכמים בני חכמים, כל אדם יוכל לעסוק בקבלה שבזה תלוי הגאולה. הוא כתב לאחד התלמידים שלו באחד המכתבים שהוא לא יודע בזכות מה התעברה בו נשמת האר"י ז"ל. שלא ירדה לעולם מימי האר"י ז"ל עד אליו. וירדה ונכנסה בתוך הגוף של הרב אשלג. מדובר על אדם שהיה חי בינינו עד לפני חמישים שנה.  פעם התלמידים שלו כתבו לו תארים לאחד הספרים שלו, כתבו הרב הגדול, המקובל – הוא לא קיבל את אף אחד. הוא כתב במקומם. מה הוא כתב?  האר"י החי.  הוא העיד על עצמו.

ידוע שבזמן פטירה מי שנמצא ליד הצדיק מקבל את הכח של הנשמה שלו, אפילו פי שניים, ורבי חיים ויטאל היה הכלי הראוי לקבל את ההארה של האר"י ז"ל אבל הוא לא היה בזמן שהאר"י נפטר.  הארי ז"ל הצטער על זה מאוד, הוא אמר איפה חיים דווקא בשעה כזאת הוא לא פה? אומר הרב אשלג: אם רבי חיים ויטאל היה ליד הארי ז"ל בזמן הפטירה שלו אני לא הייתי צריך להגיע לאוויר העולם. כי רבי חיים ויטאל כבר היה גומר את כל המלאכה. אבל מכיון שהוא לא היה בשעת הפטירה, הייתי צריך לבוא לעולם, לקבל את נשמת האר"י ז"ל ולתת לעולם פירוש שלם.

כתבי הרב אשלג זה פירוש של כתבי הארי ז"ל וזה פירוש של הזוהר הקדוש. שרשרת אחת שנועדה להוציא את ההארה הזאת של היסוד החוצה.  הארה של תיבת נח מי שרוצה להיכנס – בבקשה. השערים פתוחים היום. אין מונע. איך יודעים? יש את פירוש 'הסולם', שהוא מבאר את ספר הזהר.  מי שרוצה להיכנס לתוך הזהר צריך פירוש ולקרוא את הזוהר בלי פירוש 'הסולם' זה לא להבין כלום.  אפשר ללמוד בגירסא, כלומר, בלי הבנה, זה גם  מועיל . 

הרב אשלג  פתח לכל אדם עם אינטיליגנציה בינונית אפשרות להתייגע ולהכנס לתוך חכמת הקבלה. זה שרשרת ארוכה מרבי שמעון דרך האר"י ז"ל עד הרב אשלג.

הוא כתב שלא תהיה גאולה בדרך של רחמים אם לא על ידי פנימיות התורה. אין אפשרות כזאת אלא אם כן יעסקו בזה בהמון עם. ילמדו כולם.  ואני לא אכנס להסבר עכשיו למה, מי שרוצה שיקרא ב'ספר ההקדמות', של הרב אשלג, את ה'הקדמה לספר הזוהר' למה לימוד הקבלה מחוייב לכל אדם מישראל, לעם ישראל בכלל.

וידוע שלימוד הזהר הקדוש בכוחו לברר את ניצוצי הקדושה שנפלו לתוך הקליפות ובכך לקרב את הגאולה.  שידוע שעיכוב הגאולה הוא בגלל אותם ניצוצות קדושה ונשמות האסורות בקליפות. ולימוד הזהר הקדוש יכול לברר את ניצוצי הקדושה הנמצאים בעומק הקליפה, מה שאין כח בשאר לימודים לעשות.

 רוצים גם להצטרף ללימוד ספר הזהר?

הכנסו לאתר בסוד הדברים לפרטים