מחפשים בנרות את ה DNA של היין הישראלי:
יקב טוליפ עם היינן דוד בר אילן הקימו יקב חדש עם יועצי יין שמגיעים מיון, שניהם פרופסורים. האחד בעל יקב גדול והשני הוא אגרונום. הפילוסופיה שעומדת מאחורי יקב מאיה היא לנסות למצוא את היין, הזן או את ה DNA שיהיה הכי קרוב ליין שמתאים למזג הישראלי. כן אולי גם לאוכל הישראלי. התהליך של ההבנה שצריכים כאן משהו שונה התחיל לפני חמש שנים בערך היינן ערן פיק מיקב צרעה זיהה זאת ראשונה והחל לחשוב בכיוון של יינות יותר מינרלים, בעלי חמיצות נכונה ובעיקר יינות יותר מאוזנים עם כל המורכבות של עודף אלכוהול הוא הצליח לתת לנו את ההרגשה שהאלכוהול מינורי ולא משתלט. זו הייתה יריית הפתיחה של יינן מבריק וקשוב. עכשיו הגיע תורם של שאר הייננים שטענו שאי אפשר לעשות זאת במדינה כל כך חמה ואין מה לעשות אנחנו צרכים להמשיך לשתות את היינות הריבתיים שלהם. אולם קבוצת הייננים התחלקה לשניים. לכאלה שהרימו את הכפפה והחלו לגור בכרמים וליוו את הכורם עד הבציר על מנת לבצור בזמן והיו כאלה שהחליטו שמשרד יחסי הציבור שלהם כבר יעשה את העבודה בשבילם.
מצד אחד אפשר להביא לדוגמה את היינן דורן רב און מיקב ספרא שאכן מתמיד ונאבק על מנת לייצר יינות מיוחדים עם בלנדים שמאפשרים לו לשחק טוב עם טעמים וריחות ומצד שני היינן עידו לוינסון מיקב גאראג' דה פאפא ומיקב רקאנטי שהחליט שהוא פשוט מגדיר מה זה יין ישראלי ולמה היין שלו כל כך מתאים לאוכל ישראלי ובשנים האחרונות יצא עם ההצהרה "יינות ים תיכוניים". היה רק חסר להגיש את היינות שלו עם דרבוקות והכל היה מושלם . אבל משרד יחסי הציבור של אורנה בן חיים לא חשב על זה וחבל.
הכי קל בעולם לצאת בהצהרות אבל לא ממש לשנות משהו ביין. היינות עדיין ריבתיים, עם אלכוהל בשמיים, אבל התווית מאחורה מסבירה למה זה כן ים תיכוני. תן לנו בדרבוקות. ייננים גדולים עושים בשקט, קשובים לקהל שלהם, חיים את הטרואר, מנסים ולא ישר רצים לספר לחברה . רק כשהם בטוחים הם מעניקים לקהל שלהם את מה שהם חושבים שהוא ראוי. ייננים גדלים לא יוצאים בהצהרות פדגוגיות עם מילים מהמילון האקדמאי בעיקר בלועזית שאף אחד לא מבין מה הם רוצים הם משוכנעים שהם יצליחו לשכנע את כולם בצדקת דברם עד שהם בעצמם מאמינים לעצמם, יננים כאלה מחזיקים יח"צ שדואג ללטף להם את הישבן ודואג למדר ולשמור בצמר גפן דעות אחרות שחס וחלילה לא יגיעו לאותו יינן.
צרעה, ספרא, בנימינה, קלו דה גת, אפילו מרגלית בשקט בשקט בלי הדרבוקות מבצעים פה מהפכה.
וכאן בדיוק נכנס יקב מאיה למשחק כאשר היינן דוד בר אילן קשוב לצרכי הקהל השבוי של יקב טוליפ עם הסגנון המוכר שלו. ההחלטה למצוא משהו שכן מייחד את היינות הישראלים בידיעה כי זה לא יכול להיות זן ספציפי כי רב הזנים בעצם תפוסים. הקברנה והמרלו כבודם במקומם מונח וימשיכו לעשות איתם את רב היינות אבל הם מתחילים לשעמם את הקהל הישראלי, הסובניון בלאן תפוס, הגוורצטימנר תפוס, המלבק תפוס, ועוד עד זנים. כן יש את הפטיט סירה ( הדוריף ) או הפטיט ורדו , אבל אלו זנים שיהיה קשה מאוד לעשות מהם דברים גדולים. יש שיגידו שהקריניאן שלנו אבל זה לא ממש נכון ולא באמת יש קריניאן טוב בארץ גם לא הפרא. חוץ מיקב סומק שברק דהאן שמגדל את הקריניאן והייננית הילה דהאן מצליחים יחד להביא את הזן הזה לשלמות בארץ.
החשיבה של יקב מאיה היה קצת לצאת מהקיבעון המחשבתי הישראלי ולנסות לחפש זנים שונים, כאלה שמגדלים אותם סביבנו . היועצים היונים הגיעו לארץ לפני שנתיים ובשלב ראשון התחילו ללמוד ולמפות את הטרואר הישראלי על מנת להבין את הפוטנציאל הגלום שבו. מהר מאוד הם הבינו שיש ברדאק שלם ולא תמיד זני הענבים נשתלו במקומות עם הכי הרבה פוטנציאל טרואר. העבודה שעומדת בפני היועצים והיינן רק התחילה ויאמר לזכותם שהם מודים שהדרך עוד ארוכה והיקב החדש עם התמיכה של האח הבוגר רק בתחילת הדרך והם לא יוצאים בהצהרות ובמיתוג ובהתקפת יחסי ציבור שהנה הם ממציאים את הגלגל כמו היינן ההוא. רועי יצחקי הבעלים מבין את הפוטנציאל
וכרגע הוא בשלב של הניסוי ותהייה כאשר הוא לוקח בחשבון שבניסוי יהיו גם טעיות מבחינתו היין יצא מהמעבדה ועבר לשטח הגדול. עשרות דונמים של כרמים נבדקים, מוחלפים, משנים קלונים על מנת לנסות למתג את יינות ישראל מחדש. במסיבת העיתונאים שערך היקב לפני כמה ימים עם היועצים היונים הגישו לנו כמה יינות חדשים של היקב. היו אלו היינות הבתוליים שניסו לאפשר לנו לראות ולחוש את הכיוון החדש. הדרך עוד ארוכה, חובבי היין שמעניין אותם ללוות ניסיון למהפך ולהיות מעורבים בדרך אחרת ומרתקת יכולים למצוא עניין רב במה שעושה יקב מאיה.
יכול להית שבעוד עשור יהיה פה משהו שונה ומטורף שהייתם עדים לו. מרסן ופרנצ' קולומבר 2013, רוזה 2014 שיבוקבק אוטוטו עשוי מקריניאן ומורברדר, הבלנד האדום שעשוי מקריניאן, סירה ומורברדר שלדעתי חייב להיות מוגש בטמפרטורה של יין לבן ( תנסו מה אכפת לכם ) והיין הבכיר שעשוי מקריניאן, סירה ופטיט סירה שהוא סוג של אחיו הצעיר של הקצרין. כל אלו הם היינות שמאיה משחררת למדפים. שווה לחוות.
viva de la revolucion
שף אלון גונן קייטרינג אל בריו, מסעדת LA MIERER in Bastia כתב ומבקר היין של אתר אכול ושאטו ובאתר היין אדום או לבן ובעל טור בהארץ און ליין
