עצות לאימא הטרייה שהייתי
.
.
.
1. את לא חייבת להיות מאושרת!
אני מרגישה צורך להגיד את זה שוב ובכמה וריאציות : זו ממש לא חייבת להיות התקופה הכי מיוחדת/שמחה/מדהימה בחייך. מה שכן מדהים בתקופה הזו זו המהירות שבה התחושות שלך יכולות להשתנות בה. את תפתחי יכולת לחוש שמחה מטורפת ועצב עמוק,אושר ואימה,פחד מבעית ולב מתרחב והכול באותן חמש דקות. וזה מוזר,וזה מבלבל וזה מטלטל וזה הכי הגיוני. את תפגשי אנשים ברחוב שיגידו לך : "נו,נכון זה אושר מטורף?? " אל תתבלבלי. הם כנראה לא זוכרים.
2.זה הולך ומשתפר.
וכן, גם נעשה מורכב יותר ומאתגר יותר מהרבה בחינות אבל אין בכלל מקום להשוואה. שום קושי בעיניי לא משתווה לקושי שיש בחוסר הוודאות ובצורך להתרגל למשהו חדש.
3. תקשיבי לאינסטינקטים שלך, (אבל אל תרגישי אשמה אם הם מתבלבלים לך לפעמים.)
שומעים את זה מלא- תקשיבי ללב שלך/לבטן שלך/לאינסטינקט שלך. ובהמון מובנים זה נכון. את האימא ולפעמים את יודעת הכי טוב. אבל לפעמים גם תחושות הבטן מתבלבלות, או שלפעמים יש כמה תחושות בו זמנית ולא ברור מה נכון. אנא- אל תרגישי אשמה כשזה קורה. זה בסדר לא לדעת, על אף שזה הילד שלך. זה בסדר להתייעץ ולשאול אם צריך.
4. אל תקשיבי למי שמפחיד אותך.
זוהי עצת ההמשך לקודמת. זו דרך טובה להחליט ממי לקבל עצות- מי שמפחיד אותך וממלא אותך בתרחישים רעים- התרחקי. נכון, מלא דברים יכולים להשתבש, תמיד בחיים אגב,לא רק עם תינוקות, וזה בסדר ומומלץ לדעת ממה להיזהר ולמה להתכונן.אבל כמו בכל דבר – הדרך היא שמשנה. אז היצמדי לאנשים שמייעצים לך בצורה שגורמת לך להרגיש חזקה ושמחה יותר והתרחקי ממה שעושה עליך את האפקט ההפוך. ואם אי אפשר להתרחק- הנהני בנימוס ומצאי איך להתחזק מכיוון אחר.
5. אל תמהרי לנסות להרגיש "רגיל".
את לא במצב רגיל. למעשה, את אולי הכי רחוקה ממצב רגיל שהיית אי פעם בחייך. הכול משתנה. הגוף, ההורמונים, הלב, המח. ככל שתנסי להתנגד לזה כך תתבלבלי יותר. ככל שתנסי להתנהג נורמלי מהר יותר כך יגדל הפער ויגדל הבלבול. קבלי את זה שאת במצב הזיה מסוים. נסי אפילו ליהנות מזה. את עומדת להרגיש כאילו את מתהלכת שיכורה ברחוב וכולם רואים עליך. וזה יביך אותך. .ואת תנסי להסתיר את זה ולהתנהג נורמלי וככל שתנסי יותר תרגישי יותר מוזרה. שחררי את עצמך מזה. נסי ליהנות מהשכרות הזו – גם היא,כמו כל דבר – חולפת.
6. הכול זמני!
אם אפשר- כתבי את זה על הקיר מעל המיטה. הלילות בלי שינה ? יחלפו. ההרדמה הזו שנדמה שנמשכת נצח? תחלוף גם היא. וכמו שאמרה לי חברה טובה ועודדה אותי מאוד- "תקופה" אצל תינוקות יכולה להיות גם יומיים. אל תיבהלי אם פתאום נדמה לך שמשהו השתנה, סביר להניח שזה ישתנה עוד אלף פעמים רק בשבועיים הבאים.
7. הסכימי להתיידד עם הגוף שלך מחדש.
וקחי לך את הזמן לעשות את זה . לא משנה איזה הריון ואיזו לידה עברת- יש דברים חדשים להתרגל אליהם. בין אם זה תפרים, צלקת של קיסרי, סימני מתיחה, משקל שלא יורד, משקל שיורד יותר מדי –יש הכול מהכול. קבלי את העובדה שהגוף,כמו הלב, הראש, הנפש, עבר טלטלה גדולה. תני לו את הזמן מבלי לכעוס עליו שהוא לא כמו שהיה פעם. אל תשווי את עצמך לנשים אחרות. כל אחת מתמודדת עם משהו, גם מי שנדמה לך שחזרה לגוף מושלם. כולן.
8. דברי אל התינוק שלך –בכנות.
אם את עברת טלטלה, קשה אפילו לדמיין מה עבר על התינוק שלך. שניכם שותפים עכשיו למעשה להסתגלות הזו לעולם חדש. דברי אליו, כשאת עצובה, ספרי לו, תסבירי לו שזה בסדר,שלהרגיש זה טבעי וגם לפחד. דברי אתו על מה שאת מרגישה ועל מה שאולי הוא מרגיש- זה יהיה טוב, לשניכם.
9. תכתבי.
פעם ביום, פעם בשבוע, פעם בשבועיים, לא משנה כמה. זו גם דרך מעולה לשחרר פחדים ומחשבות וזה גם יכול לתת לך פרספקטיבה נהדרת. כשתקראי מה כתבת אחרי חודש ותראי כמה השתנה,כמה למדת וכמה דברים התפתחו זה יוכל להזכיר לך שגם מה שהכי קשה ומאתגר עכשיו- ישתנה וישתפר. וחוץ מזה שזו תהיה דרך נהדרת להביך את הילד.ה שלך בעתיד.
10. את לא לבד.
את מוקפת בנשים שמרגישות דברים דומים מאוד למה שאת מרגישה. תחלקי, תספרי, ספרי על החלקים היפים אבל גם אל תתביישי לספר על המכוערים. הם באים ביחד. תני לאחרות את המתנה הזו לשחרר אנחת רווחה ולהגיד- "נכון?? גם אני מרגישה ככה!"
11. תעצרי מדי פעם ותגידי לעצמך כל הכבוד.
עשית את זה! עברת הריון, ילדת, את מגדלת יצור מופלא.ה וזה מפחיד וזה לא פשוט ואת עושה את זה בצורה הכי טובה שאת יכולה. נסי לזכור מדי פעם גם להגיד תודה על הנס הזה שהגיע לחייך- זה לא מובן מאליו. ועל הדרך תגידי כל הכבוד גם לעצמך - כל הכבוד על ההשקעה, על האהבה שאת נותנת, כל הכבוד על כל ההתמודדות שזה דורש ממך. בכל יום את יכולה לזקוף לזכות עצמך (לפחות ) הישג אחד קטן. תגידי לעצמך תודה. את נהדרת!
