בעיות ויסות רגשי בקרב ילדים ומבוגרים 

מהו אופי יחסי הגומלין בין הפעוט לאמו בשלבי החיים המוקדמים?

מה הקשר בין יחסים אלה לבעיות בויסות רגשי (קשיים בויסות רגשות כגון: חרדה, עלבון, דחייה, תסכול וכדו' אשר יופיעו דרך התפרצויות זעם)?

ומהם שלושת מצבי הנפש המתפתחים בחיים הבוגרים, וכיצד יופיעו בחדר הטיפול?

בתהליך התפתחות תקין, האם בהיותה מוכוונת מאוד בשבועות הראשונים (במיוחד) לבנה הפעוט, מפתחת הקשבה רגישה המסייעת לה לזהות את הצורך הספציפי של בנה על מנת להיענות לו. דרך היענות האם לצרכיו השונים של הפעוט, הוא מרגיש "מורגש". דרך פניה המשתקפים אליו הוא רואה את עצמו. כאשר היא חובקת אותו בזרועותיה, היא מעניקה לו תחושה שהוא אסוף. מכלול התחושות שלו בהדרגה מתכנסות לתוך הוויה גופנית, המורגשת דרך המגע של האם. מתפתחת חוויית השתכנות של נפש הפעוט בתוך גופו.

כאשר הפעוט משחק לבד כשהאם נמצאת לידו, לעיתים יגלה צורך בנוכחות שקטה ולא חודרנית. כך הוא חווה חוויה משחקית רגועה ושקטה כשהוא לבד בנוכחות אחר. דרך חוויה זו הפעוט לומד להנות מחוויית הלבד שלו המאפשרת לו לשוטט במרחבי הדמיון.

בשבועות הראשונים לחייו הפעוט חווה את האם כחלק בלתי נפרד ממנו. כאשר הוא חש חרדה נוכח תזוזת הוילון בחדרו ואמו מגיעה לסגור את החלון ולהרגיע אותו, הוא חש כי חלק ממנו הוביל לרגיעה זו והוא חוזר לאיזון רגשי ולרגיעה. כאשר הוא רעב והשד או הבקבוק מופיעים כשהם שופעים חלב, הוא חש כי הוא יצר את השד/הבקבוק. זוהי אותה אשליית כל יכולות שהוא מפתח והמלווה אותו לאורך השבועות הראשונים לחייו.

האם לאחר שבועות של השתקעות בפעוט, בהדרגה מתחילה להתפנות גם לענייניה שלה. רמת הקשב שלה בנוגע אליו פוחתת. דרך הפחתה בהתאמה של האם, הוא מפתח בהדרגה הכרה בנפרדות האם ממנו. אם צרכיו של הפעוט סופקו במידה מספקת והוא חוה מענה הולם וזמין לצרכיו, הוא יוכל להכיל כשלים אלה של האם. כשלים אלה לא יחוו כטראומטיים.

על מנת להתמודד עם הנפרדות המתקיימת במציאות, הפעוט זקוק למרחב ביניים שיאפשר לו להתקיים בין מציאות לדמיון. מרחב זה מתאפשר דרך התקשרות רגשית שמפתח כלפי חפצים שונים (כגון: שמיכה, דובי, כרית). חפצים אלה מסמלים עבור הפעוט את נוכחותה המרגיעה של האם. בדרך כלל הם מקבלים הטענה רגשית מרגיעה ומנחמת. נחיצותם מתגברת בזמנים בהם האם איננה בנמצא.

זמינותה של האם והרגעתה בהדרגה הופכים מופנמים בתוך נפשו. וכך יוצא שגם כאשר היא איננה נוכחת לידו, הוא מפתח ייצוג שלה בדמיון ונרגע דרך ייצוג זה. בבגרותו תינוק זה יפתח ראייה חיובית של עצמו ושל העולם.

אולם, כאשר האם עצמה עסוקה בחרדותיה והיא איננה פנויה רגשית לתת מענה עקבי והולם לבנה הפעוט נוצרת בעיה התפתחותית.

צרכים שונים שאינם נענים באופן הולם (מותאם ומהיר יחסית), יעוררו בפעוט חרדה עצומה ובלתי נסבלת. פניותיו החוזרות ונשנות אליה שאינן נענות באופן מותאם ומהיר מספיק, יעוררו בו תחושת חרדה אשר יתבטאו בזעם. כאשר גילויי הזעם לא יועילו יופיעו ייאוש ודיכאון.

פעוט זה יתנתק מהעולם הפנימי שלו היות והוא איננו רלוונטי. החרדה בתוכו לא תוכל להיות מווסתת דרך המפגש עם אימו ותישאר כלואה בתוך נפשו.

לבד מכך, הפעוט הרואה את עצמו דרך השתקפותה של אמו ויראה את פניה החרדים, לא יוכל להפיק רגיעה בנוכחותה וחרדתו תתעצם.

פעוט זה לכשיתבגר יתפתח לאדם עם קשיים בויסות הרגשי. קשיים אלו יתבטאו בשלושה מצבי נפש שילוו את האדם לאורך חייו. למצבי נפש אלה יהיו ביטויים גם בחדר הטיפולי. להלן שלושת מצבי הנפש:

משוואה נפשית – אדם זה ייטה לפרש את המציאות באופן שלילי ויתייחס אל פרשנותו כאל עובדה שאין בלתה. בזוגיות: "קראתי לך לבוא לשטוף כלים ועשית את עצמך שאתה לא שומע כדי להתחמק מכך". האישה שוללת את האפשרות שהבעל פשוט באמת לא שמע. בטיפול: "הסתכלת בשעון שלך, סימן שאני משעממת אותך". האישה שוללת לחלוטין האפשרות שהמטפל הביט בשעון כדי לתכנן את ההתערבות בהתאם לזמן שעומד לרשותו.

העמדת פנים – אדם זה יהיה מנותק מעולמו הרגשי והתנהלותו אל מול העולם תהיה דרך ערוץ שכלי בלבד. בתוכו יהיה אדם זה סוער. מבחוץ לא יראה שום דבר. בטיפול: מטופל זה ינהל שיח בעל אופי שכלתני המנותק מעולמו הרגשי.

עמדה תכליתית – אדם זה יראה בגילויים של מחויבות כלפיו אמינים רק אם בצידם תופיע מחווה פיזית. בזוגיות: "אם תסכים שנביא עוד ילד, אדע שאתה באמת אוהב אותי". בטיפול: מטופל זה יבקש מהטפל לפגוש אותו בדחיפות גם בזמנים אחרים. ישתהה עוד כמה דקות בחדר הטיפולי וכדו'.