הגשת תלונות שווא נגד גברים לצורך וכחלק מהליכי גירושין היא רעה חולה שגברים רבים נאלצים להתמודד עמה כשיד אחת קשורה מאחורי גבם. בעתיד הנראה לעין לא צפוי שינוי לטובה במצב. הפתרון אולי איננו תמיד מכובד, אך עשוי להיות יעיל.
במשפט האזרחי קשה לחשוב על הליכים יותר עוצמתיים, מכאיבים והרסניים מאשר הליכי גירושין, ותלונות שווא נגד גברים על אלימות במשפחה הן ללא ספק הכלי האכזרי, הכואב והמזיק ביותר שנעשה בו שימוש בהליכי גירושין.
תלונת שווא במשטרת ישראל הפכה לכלי שימושי ביותר מצד נשים רבות מידי במסגרת הליכי גירושין, לעיתים תוך מודעות מלאה לנזקים החמורים הצפויים לגבר, ואף תוך עצימת עיניים ואדישות למחיר הכבד שעתיד הגבר לשלם.
במאמר זה אתייחס כמובן רק לתלונות שווא מובהקות, שמוגשות ממניעים זרים ועל בסיס שקרי.
כלל הברזל לגבר: כל הכוח בידי האשה. ככל שתקדים להפנים זאת, כך ייטב.
כלל הברזל לאשה: כל הכוח בידיך – השתמשי בו בתבונה. לתלונות שווא והאשמות שווא עלולות להיות השפעות הרסניות על המשפחה, הילדים, ועל העתיד בכלל.
תלונת שווא – קל, זמין ומיידי
תלונה על אלימות במשפחה למשטרת ישראל יכולה להביא להרחקה מיידית של הגבר מהבית לתקופה של מספר ימים, ובדרך כלל עד 14 ימים, לאחר חקירת משטרה ושחרור בתנאים מגבילים. הרחקתו המיידית של הגבר מביתו ללא התראה מוקדמת, יכולה להיחשב רווח מידי וטקטי לאשה במסגרת הליכי גירושין, במיוחד אם נעשית בקור רוח וללא נקיפות מצפון.
חשוב לזכור; האשה איננה צריכה להרחיק לכת ולהגיש תלונה על אלימות במשפחה, כלפיה או כלפי הילדים, על מנת להביא להרחקת הגבר מן הבית. די בתלונה על איומים מצד הגבר על מנת שבלילות הקרובים יהיה עלול למצוא עצמו לן בנוחות ברכבו.
לעיתים הטענות הן לאלימות כלפי הילדים, לרבות אלימות מינית. אז מדובר בהשלכות רחבות הרבה יותר נוכח החומרה של ההאשמות, וצפויה פגיעה ודאית למדי בהסדרי הראיה ו/או המשמורת בין האב לבין הילדים. הדברים יכולים להגיע כדי הפסקת המפגשים בין האב לבין ילדיו כליל עד לבירור הטענות נגדו, או לקיומם של המפגשים בין האב לבין הילדים במרכז קשר.
לעומת נשים הפועלות באופן מכוון על מנת להרע לגבר, מצער לראות כי נשים רבות כלל אינן מודעות למשמעות החמורה של חקירת משטרה עבור אדם נורמטיבי, כל שכן עיכוב, או שחרור בתנאים מגבילים, מקל וחומר בילוי בתא-מעצר. עבור גברים רבים וטובים מדובר בחוויה משנת-חיים, מטלטלת ומרסקת, והדברים לא תמיד ישובו לקדמותם.
לעיתים תלונת שווא מבשילה להגשת כתב אישום. גם אם בסופו של יום תהיה חזרה מן האישום או הפחתה משמעותית בסעיפי האישום – כפי שקורה פעמים רבות – וגם במקרה של זיכוי הגבר, ההגבלות על הגבר במקרה של הגשת כתב אישום חמורות וממושכות עוד יותר; הכוונה לשחרור בתנאים מגבילים למעצר בית; "חלופות מעצר" כגון איזוק אלקטרוני, הגבלות חמורות על תנועה ויציאה לעבודה וכו'.
מעגל הנזק הכלכלי מתלונות שווא
מעבר לנזק והפגיעה הישירים בגבר נגדו מוגשת תלונת שווא, מעגל נזק נוסף וחמור לא פחות הוא הפגיעה בשם הטוב, בשם המקצועי ובמקום העבודה. קיום של תיקים במשטרה, צווי הרחקה, תנאים מגבילים, עיכוב יציאה מהארץ וכד', יכולים לגזור כליה על מקור פרנסתו של אדם, ואף לחסום בפניו דלתות רבות של מעסיקים ועיסוקים רבים.
ישנם מעסיקים שלא יסבלו קיומה של תלונה תלויה ועומדת, כל שכן על אלימות; מקומות עבודה אחרים תלויים בזמינות הגבר ובנסיעות תכופות לחו"ל. גם גבר העוסק כעצמאי יכול לקרוס כלכלית בעקבות תנאים מגבילים. רישום פלילי בכלל, ובעבירות אלימות בפרט, אף יכול לסכל אפשרויות תעסוקה בעתיד, גישה למכרזים וכו'.
זאת אמרנו עוד לפני שדיברנו על המבוכה והבושה שחלק מהגברים יגררו על גבם רק מעצם החשדות נגדם, או לחילופין רבב שהסביבה הקרובה וסביבת העבודה תדביק לאדם, גם אם יתברר כי הוא חף מפשע, שהרי "אין עשן בלי אש"...
יש לציין כי המדיניות העקרונית והמעשית של רשויות התביעה היא שלא לנקוט בהליכים כלפי נשים אשר תלונתן התגלתה כתלונת שווא, והחשיפה לסיכון של תלונת שווא היא מרבית וממשית.
לגישה בעייתית זו – בלשון המעטה – עיגון חוקי למהדרין בדמות הנחיה מס' 2.5 של פרקליט המדינה ("מדיניות התביעה בהעמדה לדין של עד תביעה ו/או מתלונן שחזר בו במשפט מעדותו במשטרה"). הנחיה מס' 2.5 שונתה על ידי כבוד השופטת בדימוס עדנה ארבל בהיותה פרקליטת המדינה. בהתאם להנחייתה, העמדה לדין של נשים בגין תלונות שווא תיעשה במקרים נדירים ביותר, ורק בהתקיים תנאים ברורים ונקובים - אשר לעניות דעתי ספק אם יכולים להתקיים בעולם הממשי. ואכן כאמור, הלכה למעשה, נשים לכאורה חסינות כיום מהליכים פליליים גם במקרים ברורים של תלונות שווא נגד גברים.
כיצד להתגונן מפני תלונות שווא
בסופו של יום הדרכים היעילות, ואולי היחידות להתגונן מפני תלונת שווא, הן תיעוד והימנעות.
תיעוד - לעיתים הקלטה אחת יכולה לעשות את ההבדל. הקלטה של האשה המאיימת להתלונן נגד הגבר במידה ו..., יכולה לפגוע באמינות גרסתה. כך גם תיעוד של אירוע הסותר או פוגע בגרסת האשה על שהתרחש בו. עבור גברים רבים נשיאת מכשיר הקלטה או התקנת מצלמות בבית או ברכב, איננה התנהגות טבעית, אך במקרים רבים היה בכך להוכיח חפותו של אדם.
הימנעות – כשעל הפרק הליכי גירושין אינטנסיביים ועולה חשש לניסיון הפללה מצד האשה, אזי מעבר להצטיידות בכלי תיעוד, יש לצמצם כל מגע עם האשה, גם אם משמעות הדבר במקרה הקיצוני היא עזיבת הבית המשותף. רצוי אף שלא להיפגש עם האשה ללא נוכחות של מכר או חבר. עצם עזיבת הבית כשלעצמה איננה פוגמת בבעלות או בזכויות של הגבר בבית – ככל שישנן כאלה. קיים אמנם סיכון רחוק ובלתי ודאי, כי עזיבת הגבר תמנע ממנו בעתיד לזכות מן האשה בדמי שימוש בבית המגורים, אך במידה רבה זהו סיכון דחוק וקלוש מידי על מנת להתחשב בו לעומת הנזקים הקשים שנועדה העזיבה למנוע.
לסיכום; בעתיד הקרוב לא צפוי שינוי בעמדת המדינה כלפי קלות הדעת בה ניתן לעשות שימוש בדברי חוק וברשויות החוק על מנת להביא לנזקים חמורים, ולעיתים בלתי הפיכים, לגברים נורמטיביים רבים (ואף לילדיהם). יש לקחת ברצינות איום מצד האשה על תלונת שווא ורצוי להיערך בהתאם ובהקדם. ישנם בשוק כלים זמינים ונגישים לשם כך. למרות אי-הנעימות או אפילו האמונה כי "לי זה לא יקרה", הניסיון להתגונן מפני תלונת שווא בלי כלים להוכחת גרסתך ו/או לסתירת גרסת האשה היא אפשרות גרועה בהרבה.
כל האמור במאמר זה מתייחס למצבים היפותטיים, ואין לראות בו המלצה כיצד יש לנהוג במקרה הקונקרטי.
עורך דין אודי בוזמן
