לראשונה מאז קום המדינה, הדיחה הוועדה למינוי שופטים שופטת מכהנת. התקדים הראשוני הזה, שייך כולו לשופטת כהן, שעשתה את כל הטעויות האפשרויות עד שהגיע להישג ההיסטורי.
מאת: עו"ד אברהם פכטר
השופטת הילה כהן עולה בדרגה ומה שלא היתה משיגה לעולם כשופטת מכהנת, תשיג כנראה ע"י הדחתה, אם תחליט לעתר לבג"צ נגד ההדחה - היא תגיע לעליון.
לאורך כל הדרך, מראשית הפרשה העגומה והמביכה הזו, עשתה גב' כהן את כל הטעויות האפשרויות, שניתן לעשות במצב שנוצר. גב' כהן כיהנה בדרגת השיפוט הנמוכה ביותר, שם אמנם יש הרבה עבודה, אבל לא הרבה בעיות וסוגיות משפטיות סביכות. למרות זאת, הצליחה להגיע באיחור לעבודה, לא גמרה תיקים, אנשים ועדים נשלחו הביתה לאחר שבזבזו ימי עבודה. כדי לחפות על המחדלים, ערכה והכינה גב' כהן פרוטוקולים דמיוניים של דיונים כאילו, וכך חשבה לחפות על איחוריה ומתן הסבר לממונים עליה.
כאשר כל הפרשה נתגלתה, ניתן היה לסיים את הסיפור בהסכם בשקט בלי לעורר גלים.
אבל הגב' כהן, הוכיחה שמה שלא עשתה כשופטת - תעשה כתובעת, לוחמת נמרצת, וכך הגיעה הפרשה לבית הדין למשמעת של השופטים, שהוא הליך די נדיר שלעצמו, בראשות השופט העליון חשין.
לאור הדברים החמורים שנאמרו בפסק הדין המשמעתי על התנהלותה של השופטת כהן, לא ברור כלל, איך הגיעו למסקנה הסופית שביכולתה להמשיך לכהן כשופטת.
פסק הדין התמוהה עורר הד משפטי, תקשורתי וציבורי גדול כולל בין השופטים עצמם ובין שופטי העליון בדימוס, שהביעו דעתם בתקשורת, שאין מקום לגב' כהן בשל התנהגותה ומעשיה במערכת השיפוט. לזכור שהמקרה נפל על אירועים מביכים נוספים במערכת המשפט, כאשר שופטת בדרום, שכרה חוקר פרטי לבצע האזנות סתר ומעקבים אחרי חברה לחיים שחשדה שהוא בוגד בה, תוך הטרדה טלפונית של המאהבת כביכול.
על כל אלה, החליט היועץ המשפטי לממשלה להעמידה לדין פלילי, שנפתח כעת, והייא כמובן פרשה בהסכמה מהשיפוט.
יודגש, שהיו בעבר מקרים בהם שופטים הסתבכו בעבירות משמעת או תלונות מצד עורכי הדין, או פרשיות שנגזרו מעברם לפני שמונו לשיפוט - ובכל המקרים האלה כאשר הנושא הגיע לבירור אצל נשיא בית המשפט העליון, והוא רמז להם שלא יוכלו להמשיך בתפקיד השיפוטי, הם הבינו ובצדק את הרמז העבה - ופרשו בהסכמה, בשקט וללא רעש, מבחינה מכובדת למערכת ולעצמם.
לא ברור, מה הניע את גב' כהן שמעשיה העידו בבירור, שאינה מתאימה לתפקיד, להתעקש וללכת עם הראש בקיר, למרות הרמזים, הרעש הציבורי ההתנגדות הברורה הן של נשיא בית המשפט העליון, פרופ' ברק, והן של שרת המשפטים גב' ציפי לבני.
משאלת ההרס העצמי של השופטת כהן, בלתי מובן, לא הגיונית, לא עניינית ולא משפטית.
הטענה המרכזית שלה, שבית הדין למשמעת קבע שהיא יכולה להמשיך בתפקיד, ולכן לוועדה אין סמכות להדיחה - לאו טענה היא. וועדת המשמעת, היא אמנם וועדה שיפוטית לצורך הנושא - אך הוועדה למינוי שופטים היא וועדה אדמיניסטרטיבית פרוצדוראלית. הסמכות שלה נובעת מהחוק וכאן פועל הכלל - היד שהתירה היא היד שאוסרת.
במקרה כזה - אין כאן "סיכון כפול", של משפט פעמיים באותו מקרה - שהרי ההדחה היא אדמיניסטרטיבית. המקרה דומה לקצין שעומד לדין בבית דין צבאי או אזרחי - ויוצא משם עם ביקורת קשה, על התנהלותו הצבאית והאישית מבלי להדיחו מהצבא. רשאי אלוף הפיקוד או הרמטכ"ל או וועדה צבאית - להתיר את חוזהו הצבאי ולשלוחו לביתו, למרות שבית הדין הצבאי לא אמר זאת.
הסמכות של שרת המשפטים והוועדה לקבוע שאין לגב' כהן מזג והתאמה שיפוטיים לתפקיד וחבל, חבל מאד שהיא עצמה וסניגוריה לא הבינו זאת עד עכשיו.
הפניה לבג"צ נראית לי מיותרת, מאחר וכבר 5 שופטים עליונים אמרו את דברם בנושא - כאשר נשיא בית המשפט העליון - והמועמדת לנשיא השופטת בייניש מתנגדים להמשך כהונתה כשופטת.
ואם כל זה לא מספיק, במהלך הבירורים המשפטיים - הועלו כל בעיותיה האישיות המשפחתיות על השולחן - והשאלה היא האם זה באמת היה כדאי?
לדעתי - הייתי מציע לה, גב' כהן תעזבי בשקט ואולי הציבור והסביבה הקרובה שלך ישכחו את כל האירוע, שאם לא, וזה יגיע גם לבג"צ - הסיפור ילווה אותך כל החיים, וגם יופיע בהיסטוריה השיפוטית של הפסיקה.
הברירה בידיך - לצאת צדיקה מהסיטואציה הזאת את לא יכולה.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
