הציבור אינו שבע רצון מהתפקוד של מערכות אכיפת החוק: המשטרה והפרקליטות משום שצורת ההתנהלות שלהן אינה תואמת את הציפיות הבסיסיות להתנהלות ארגון ציבורי במשטר דמוקרטי. במשטר דמוקרטי הציבור בוחר בזמן הבחירות התקופתיות בנבחרי ציבור כדי שהם יקבלו את ההחלטות העקרוניות הנוגעות לניהול ענייני הציבור. כיום האנשים שעומדים בראש הארגונים האלה (מפכ"ל המשטרה, היועץ המשפטי ופרקליט המדינה) הם למעשה עצמאיים, ואם יש בקורת ציבורית על תפקודם אז מי שנושא באחריות לביקורת הם שרי המשפטים ובטחון הפנים, אבל הם משפיעים מעט מדי על פעילות הארגונים שאמורים להיות כפופים להם. המצב הזה אינו בריא ומחייב טיפול. הטיפול המתחייב אינו פשוט ומצריך זהירות ציבורית כדי לא לטרפד יכולת טיפול יעילה של מערכות אלה במקרים של חשדות למעשים פליליים מצד שרים. הבעייתיות מודגמת בצורה בולטת במקרה של ראש הממשלה לשעבר אולמרט שעצם החקירות עליו הובילו לסיום כהונתו.
הענקת עצמאות מלאה לראשי הארגונים של אכיפת החוק אינה מתחשבת בצורה נאותה בציבור ולכן נציע כאן נוסחה אחרת, אשר מי שעומד במרכזה אינם ראשי הארגונים או השרים אלא הציבור.
האנשים הפועלים במערכות אכיפת החוק עושים עבודה מקצועית שאין זה בריא מבחינה ציבורית להתערב בה. רוב האנשים העובדים במערכות אכיפת החוק הם אנשים טובים וחדורי מוטיבציה וחשוב לשמור על המוטיבציה הזאת. יחד עם זאת חשוב להבין שאין אפילו החלטה אחת שהיא רק מקצועית בפעילות השוטפת של ארגוני מערכות אכיפת החוק. בכל החלטה יש גם שיקולים חברתיים (חשיבות ציבורית של הנושא, ועוד) וגם שיקולים מינהליים (העומס על מערכות אכיפת החוק ועל בתי המשפט), שאין לאף אחד מונופול מוסרי עליהם, ושיקול הדעת בהם של אנשי ארגוני אכיפת החוק בפירוש אינו מקצועי. כמו כן חשוב להבין שהשיקולים החברתיים והמינהליים אינם מוחלטים ויכולים להשתנות מעת לעת. נביא כאן כמה דוגמאות לאמור לעיל:
- עד כמה נכון לאחד תיקים ולהשהות תיק מוכן להגשה לבית המשפט עד שתיקים נוספים הנוגעים לאותו אדם/גוף יתבררו?
- עד איזה היקף נכון להשתמש בכלי של עיסקאות טיעון תוך עקיפת בתי המשפט?
- איך ראוי לקבוע אילו סוגי תיקים יקבלו עדיפות בהעמדה לדין? האם תיקי תאונות פגע וברח, האם תיקי אלימות במשפחה, האם תיקי שחיתות או כל סוג תיק אחר.
- מה הקריטריונים הראויים לקביעה שאין לציבור ענין בתיק מסוים ולכן כדאי לסגור אותו?
- לאילו עבירות יש לתת עדיפות בפעילות משטרה: לתפיסת עברייני צריכת סמים קלים? לחקירת תאונות פגע וברח? למתן דוחות על מהירות מופרזת? לחקירת עבירות של גניבות רכוש? בירור תלונות על אלימות במשפחה?
מלחמה בפשע המאורגן? חקירת תלונות על שחיתות ציבורית? חקירת תלונות על הטרדות מיניות?
- מהו היחס המינהלי הראוי למתלונן במשטרה?
- מהו היחס המינהלי הראוי לנפגע מעבירה פלילית שמתנהל משפט בעניינו?
כצעד ראשון כלפי הציבור ראוי שהשר ידרוש באופן רשמי מראש הארגון להגדיר באופן פומבי את סדר העדיפויות שלו לטיפול בנושאים השונים, ולדרוש ממנו לפרסם בציבור נתונים מספריים לאורך זמן, המראים את הביטוי להעדפותיו בהקצאת כוח אדם ותקציבים לנושאים שהוגדרו עדיפים. לאחר תיאום עם השר בענין הגדרת סדר עדיפויות ראש הארגון יכול לצאת לדרך. בנוסף לכך השרים צריכים לדרוש מראשי הארגון דיווחים על שיפור השירות הניתן לציבור הרחב על ידי ארגוני אכיפת החוק, וצריכים לדרוש שייאספו נתונים מספריים גם על תלונות הציבור. המידע הזה ראוי שיתפרסם באתר המשרד הרלבנטי ואז הציבור יוכל להתרשם ממידת הצלחתו של ראש הארגון בתפקידו. השרים צריכים לדאוג שארגוני אכיפת החוק יפרסמו נתונים מינהליים על פעילותם, כדי שהציבור יוכל להתרשם אילו נושאים מועדפים בפועל על ידם.
למשל בעיתון ידיעות חיפה פורסם כי המשטרה פותחת אלפי תיקים בשנה לאזרחים נורמטיבים שנמצא ברשותם סם מסוג קנאביס בכמות מזערית של גרמים בודדים. על פי העתון רוב התיקים נסגרים בנימוק של חוסר ענין לציבור, אבל עדיין אלפי תיקים מגיעים לבתי המשפט ומעמיסים את מערכת השפיטה. על פי העתון אפילו שופטים מתיחסים לנושא זה כזוטי דברים ומזכים נאשמים בנימוק זה. בעקבות דיווח כזה ציבור גדול שואל האם מוצדק שהמשטרה תיתן עדיפות כל כך גדולה לטיפול בענין כל כך פעוט כאשר אין למשטרה יכולת מספיקה לטפל בנושאים החשובים יותר לציבור.
על השר לדרוש מראש הארגון לארגן את הרישום המינהלי בארגון כך שיהיה ניתן לקבל מידע מידי על מספר התיקים לפי סוגי העבירות (כגון: כמה נפתחו, כמה טופלו, כמה נסגרו, בכמה הטיפול נמשך יותר משנה למשל וכו'). זה לא מסובך בעידן המחשב, ועל ידי כך אפשר יהיה להתרשם על ההעדפות בפועל של פעילות הארגון. גם כדאי שהשר ידרוש מראש הארגון לפרסם את הנתונים שהצטברו באתר האינטרנט של המשרד. צעדים כמומלץ כאן יגבירו את משילות השרים במערכות אכיפת החוק וגם יתרמו למילוי ציפיות הציבור להיות חלק מבקרת התפקוד של מערכות אכיפת החוק.
הערה: מחקרים הראו שהשפה משפיעה על החשיבה. חלק מהבעיות בהתנהלות של מערכות אכיפת החוק נובעות משימוש בשפה לא מתאימה. למשל כאשר פרקליט קובע עמדה ומודיע (לבית המשפט למשל) "שהמדינה סבורה כך וכך בענין" במקום לומר "נציגי המדינה סבורים.." ההתבטאות מעידה על כך שהמתבטא נגוע בסינדרום לואי ה-14 (המדינה זה אני) גם אם אינו מתכוון לכך במודע, כי המלים משפיעות על החשיבה. בהתבטאות כזאת הפרקליט בעצם מחזק את ההתעלמות שלו מכך שהחלטותיו אינן מקצועיות בלבד ומערבות שיקולים חברתיים ומינהליים שעשה, ואשר אינם בהכרח מייצגים את הציבור (את המדינה). לא מדובר כאן בסממן סמנטי אלא במאפיין בסיסי של ההתנהלות האנושית של כל בן אנוש. כאשר אנשי מערכות אכיפת החוק יתבטאו כ"נציגי המדינה" ולא "המדינה" גם מערכת קבלת ההחלטות שלהם תשתנה. על ההשפעה של מלים על קבלת החלטות אצל אנשים אפשר לקרוא למשל בספרו של הפרופ' דניאל כהנמן "לחשוב מהר – לחשוב לאט", המתאר את החשיבה האנושית.
ד\"ר יוסף יעלי הוא מנתח מערכות ארגוניות ציבוריות בשיטת פרקינסון (לשעבר מדען בכיר ומהנדס מערכת ברפאל ואלביט)
