הקץ לפטור ממס בחלוקת רווחים בקרן נאמנות מסויגת 

פתח-דבר

המצב החוקי - עד התקבל תיקון מס' 11(2) ל"חוק התיאומים"

ביום 26 אוקטובר 1998 התקבל בכנסת "חוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה) (תיקון מס' 11), התשנ"ט-1998"(2) [להלן - "תיקון מס' 11"].

בחוזר מס הכנסה 12/99 מקצועית(3), שעניינו תיקון מס' 11(2) ל"חוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה), התשמ"ה-1985"(4) [להלן - "חוק התיאומים"], הביעו רשויות המס את עמדתן על השינויים שחלו.

בחוזר מס הכנסה 12/99 מקצועית(3) נדרשו רשויות המס להשיב על השאלה:

האם אצל מחזיקי יחידות השתתפות בקרן נאמנות מסויגת, שהוראות פרק ב' לחוק התיאומים חלות בקביעת הכנסתם החייבת - חלוקת רווחים מהקרן היא בגדר "מכירה", וסכומי הרווחים המחולקים הם בגדר "תמורה", כהגדרת "מכירה" ו"תמורה" בסעיף 6 לחוק התיאומים ?

וכך משתקפת עמדתן, של רשויות המס, בסוגיה שבחוזר מס הכנסה 12/99 מקצועית(3):

"התיקון מרחיב את הגדרת התמורה, וקובע, כי גם פדיון מכל סוג שהוא נתפס כ"תמורה". יוצא מזה, לדוגמה, כי גם רווחים, הפטורים ממס, שקיבל מחזיק ביחידות השתתפות בקרן נאמנות מסויגת כמשמעותה ב"חוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד-1994"(5) [להלן - "חוק השקעות משותפות בנאמנות"] נחשבים ל"תמורה"."

למרות עמדתן הברורה של רשויות המס בעניין, בחוזר מס הכנסה 12/99 מקצועית(3) - הרי, בהיעדר הוראת חוק מפורשת, נתקבלה פרשנות בקרב חלק מהמלומדים, אשר לפיה חלוקת רווחים בקרן נאמנות מסויגת אינה בגדר "פדיון" ואינה בגדר "מכירה", וסכומי הרווחים המחולקים אינם בגדר "תמורה" לעניין סעיף 6 לחוק התיאומים.

המצב החוקי - לאחר תיקון מס' 13(6) ל"חוק התיאומים"

ביום 21 ביולי 2000 התקבל בכנסת "חוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה) (תיקון מס' 13), התש"ס-2000"(6) [להלן - "תיקון מס' 13"].

בתיקון מס' 13(6) נקבע מפורשות, כי - החל משנת המס 2000 - תכלול הגדרת "תמורה" שבסעיף 6(א) לחוק התיאומים גם רווחים, שחילק, לבעל יחידת השתתפות בקרן נאמנות מסויגת, מנהל קרן נאמנות מסויגת, כמשמעותה בחוק השקעות משותפות בנאמנות(5), מתוך רווחים, אשר הניבה קרן זו, ואשר מקורם בהכנסות שהיו פטורות ממס בידי הקרן.

ועוד בתיקון מס' 13(6): הגדרת "מכירה" שבסעיף 6(א) לחוק התיאומים תכלול גם חלוקת רווחים, לבעל יחידת השתתפות בקרן נאמנות מסויגת, כמשמעותה בחוק השקעות משותפות בנאמנות(5), מאת מנהל קרן נאמנות מסויגת מתוך רווחים, אשר הניבה קרן זו, ואשר מקורם בהכנסות שהיו פטורות ממס בידי הקרן.

בתיקון מס' 13(6) נקבע, איפוא, באופן חד-משמעי, כי חלוקת רווחים בקרן נאמנות מסויגת היא בגדר "פדיון" והיא בגדר "מכירה", וסכומי הרווחים המחולקים הם בגדר "תמורה" לעניין סעיף 6 לחוק התיאומים.

בחוזר מס הכנסה 16/2000 [מקצועית], שפורסם ביום 28 בדצמבר 2000(7), חיוו רשויות המס את דעתן פעם נוספת, בעניין הנדון, כלהלן:

"1. כללי

בתאריך 21.7.2000 פורסם תיקון מס' 13 לחוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה)(6) (להלן - "חוק התיאומים"). התיקון עוסק באי בהירות שנוצרה בסעיף 6 לחוק התיאומים בעקבות תיקון מס' 11(2) לאותו חוק.

אי בהירות זו נוצלה על ידי נישומים ליצירת הפסדים "יש מאין" ו/או לביצוע "כיבוס מס" על רווחים חייבים במס.

חוזר זה בא לסקור את תיקון מס' 13 לחוק התיאומים(6), ולהבהיר את עמדת הנציבות לגבי הטיפול השומתי שיחול על נישומים, שחל עליהם פרק ב' לחוק התיאומים (בד"כ חברות) בשל חלוקת רווחים מקרנות נאמנות מסויגות בשנת המס 1999.

נציין שלגבי השקעה בקרן לא מסויגת לאור אופן מיסויה, המחלוקת אינה מתעוררת.

עמדת נציבות מס הכנסה, כפי שפורסמה בין היתר בעיתונות, בחוזר מקצועי 12/99(3) ובמכתב למנכ"ל איגוד הבנקים, הינה, כי פרשנות לסעיף 6 לחוק התיאומים מחייבת במס נישומים כאמור על הרווחים האמורים גם קודם לתיקון מס' 13(6), ותיקון מס' 13(6) הינו תיקון לצורכי הבהרה בלבד."

דיון וביקורת

הוראת סעיף 91(ג) לחוק השקעות משותפות בנאמנות קובעת, כי רווחים, שחילק מנהל קרן נאמנות מסויגת לבעל יחידת השתתפות בקרן נאמנות זו, פטורים ממס.

יחידת השתתפות בקרן נאמנות הינה בגדר "נייר ערך" לפי ההגדרה שבסעיף 6 לחוק התיאומים, ועל מיסויה חלות הוראות הסעיף.

עד ליום 31.12.1998, קודם לכניסת תיקון מס' 11(2) לחוק התיאומים לתוקף, נכללה חלוקת רווחים פטורים ממס בקרן נאמנות מסויגת, במפורש, בחישוב "הרווח מניירות ערך" לפי סעיף 6(ב) לחוק התיאומים.

כתוצאה מיישום הוראות סעיף 6(ב) לחוק התיאומים - התוסף סכום חלוקת הרווחים מהקרן לרווח מניירות ערך, ומוסה לפי שיעורי המס הרגילים של הנישום. משמעות האמור הוא: מחזיקי יחידות השתתפות בקרן הנאמנות המסויגת, שהם נישומים בתחולת פרק ב' לחוק התיאומים, לא נהנו מהפטור ממס לרווחים המחולקים מהקרן הנאמנות המסויגת, המוקנה בסעיף 91(ג) לחוק השקעות משותפות בנאמנות.

במסגרת תיקון מס' 11(2) לחוק התיאומים, בוטלה הוראת סעיף 6(ב) לחוק התיאומים, ונקבעו הוראות לחישוב רווח או הפסד ריאלי מניירות ערך. בלשון סעיף 6 לחוק התיאומים, לאחר תיקון מס' 11(2), אין מופיעה חלוקת רווחים מקרן נאמנות מסויגת בגדר "מכירה" או בגדר "תמורה".

ההגדרות שם מפנות להגדרה, שבסעיף 88 ל"פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"] ומרבות עליה את המונח "פדיון".

מנוסח סעיף 6(ב) לחוק התיאומים, קודם לביטולו בתיקון מס' 11(2), ניתן ללמוד, כי הרווחים הפטורים ממס בקרן נאמנות מסויגת נוספים על סכום הפדיון; ומכאן עולה, שאין הם נכללים בו. כי, אילו נכללו בו - היה סכומם נוסף פעמיים (יש לשים לב, כי המחוקק לא נקט את הביטוי "לרבות" אלא את הביטוי "בתוספת"). המשמע הוא, איפוא, כי המחוקק הבחין, בקרן נאמנות מסויגת, בין המונח "פדיון" לבין המונח "חלוקת רווחים", וכי חלוקת רווחים בקרן נאמנות המסויגת אינה באה בגדר "פדיון".

ואכן, מודעותו של המחוקק להבחנה, בקרן נאמנות מסויגת, שבין "פדיון" לבין "חלוקת רווחים", באה לידי ביטוי ב"הצעת החוק לתיקון מס' 11 לחוק התיאומים"(8).

ככלל - "חלוקת רווחים" בדיני המס הינה אירוע מס פירותי, שבו מקבל בעל הנכס את התשואה, היא הפרי, על הנכס שבבעלותו; ועל כן אין רווחים אלה מהווים "מכירה" של הנכס, כהגדרתה בסעיף 88 לפקודה.

מנגד - "פדיון" בדיני המס הינו אירוע מס הוני, שבו הבעלים של הנכס נפרד מן הזכויות בנכס עצמו. הזכויות בנכס יוצאות מידי הבעלים, בדרך של פדיון, מאת מי שהנכס מקנה לו זכויות כלפיו; ובכך - הוא בא בגדר ההגדרה הרחבה של "מכירה" שבסעיף 88 לפקודה.

יש להדגיש, כי פרשנות, שלפיה "חלוקת רווחים" היא בגדר "פדיון", תוביל לתוצאה, שלפיה גם דיווידנד וריבית באים בגדר "פדיון" והם מהווים "מכירה" לעניין סעיף 6 לחוק התיאומים.

אין ספק, כי בכך תיווצר כאן תוצאה אבסורדית, שתביא לכפל מס. זו תוצאה - הנוגדת את עקרונות היסוד בדיני המס [לעניין זה - ראה: פסק דין ע"א 32/86, "רימון ביטוח ופיננסים בע"מ" נגד פקיד שומה תל-אביב 1(9)].

יש לשים לב, כי תשלום תשואה, אפילו צבורה, אינו בגדר "פדיון" הנכס [לעניין זה - ראה פסקי דין אלה: פסק דין עמ"ה 823/70, צימרמן נגד פקיד השומה; פסק דין עמ"ה 456/62, "חברה להשכרה ועיבוד קרקעות ומטעים" נגד פקיד השומה; פסק דין עמ"ה 50/84, "שוק חקלאי בע"מ" נגד פקיד השומה; פסק דין ד"נ 16/82, פקיד השומה נגד לידור(10); פסק דין עמ"ה 935/70, "כנס" נגד פשמ"ג].

הכללת אירוע של תשלום תשואה פירותית בגדר "מכירה" יוצרת בעייתיות מסוימת בכל הנוגע לעקרונות היסוד שבדיני המס [כפי שבוצע בתיקון מס' 13(6)].

מסקנות

אני מביע בזה - להלן - את מסקנותיי, לנוכח המובא לעיל במאמר.

? יש צורך בהנמקה מאת רשויות המס, מדוע חלוקת רווחים, היא בגדר "פדיון", הנחשב אף הוא ל"מכירה" לצורכי סעיף 6 לחוק התיאומים.

? חלוקת רווחים הבאה בגדר "פדיון", הנחשב ל"מכירה", סותרת את ההבחנה הברורה שבדיני המס בנוגע להבדל שבין חלוקת רווחים לבין "מכירה" בכלל ולבין "פדיון" בפרט.

? טוב יעשה המחוקק, אם - באמצעות חקיקה מפורשת - יבהיר, כי אין מקום לפרשנות (ואפילו הפרועה ביותר), וכי גם דיווידנד וריבית באים בגדר "פדיון", וכי הם מהווים "מכירה" לעניין סעיף 6 לחוק התיאומים; וזאת - לאור הכללת חלוקת רווחים מסוימים בגדר "פדיון".

? תיקון מס' 13(6) הביא עמו את הקץ לתכנון הפטור ממס בחלוקת רווחים בקרן נאמנות מסויגת, לפי סעיף 6 לחוק התיאומים.

הפניות המערכת:

(1) א. "קרן נאמנות" -

קיצור, הנפוץ והמקובל בחוגי שוק ההון ואצל הכרוכים בו, לשמה המלא של קרן זו: "קרן להשקעות משותפות בנאמנות".

ב. להעמקת הנסקר במאמר - מובאים כאן דברי הסבר על מהותה של "קרן נאמנות מסויגת" [ולחידוד הבנת מהות זו - מובאת כאן גם המהות של "קרן נאמנות לא מסויגת"].

על "קרן נאמנות מסויגת" -
"קרן נאמנות מסויגת" (RESTRICTED MUTUAL FUND) היא כינוי בחוק ל"קרן להשקעות משותפות בנאמנות", אשר לפי הסכם הנאמנות שלה היא התחייבה להשקיע לפחות %85 מהונה בניירות-ערך, שעל הדיווידנד, או על הריבית, המשולמים בגינם - מוטל מס הכנסה בשיעור מוגבל או אין מוטל מס הכנסה כלל.

הגדרת קרן הנאמנות כ"מסויגת" - משפיעה על הכנסות הקרן ועל הכנסות בעל יחידת השתתפות בקרן, מבחינת ההקלה בחובת התשלום של מס הכנסה, החלה עליהם:

? ההקלה בחובה על הקרן: אף אם הקרן תחזיק גם בניירות-ערך, שבהיותם ברשות אחרים אין חלה עליהם הגבלת מס - כשהם אצלה, המס החל עליהם הוא מוגבל, ומס ההכנסה, שהיא חייבת לשלם בגין הדיווידנד, או הריבית, המתקבלים עליהם, הוא מס הכנסה, שנוכה במקור בלבד.

? ההקלה בחובה על בעל יחידת השתתפות בקרן: הדיווידנד, שמקבל בעל יחידת השתתפות מן הקרן, פטור ממס הכנסה. על-כן, מכונה בחוק, יחידת ההשתתפות בקרן מסויגת - "יחידה פטורה מס".

?

לשם חידוד מו?ב?נו?ת?ה? של "קרן נאמנות מסויגת" - מובאים כאן, להלן, תיאור והסבר בדבר "קרן נאמנות לא מסויגת".

"קרן לא מסויגת" (UNRESTRICTED MUTUAL FUND) הוא כינוי בחוק ל"קרן להשקעות משותפות בנאמנות", אשר לפי הסכם הנאמנות שלה היא לא התחייבה להשקיע לפחות %85 מהונה בניירות-ערך, שעל הדיווידנד או על הריבית, המשולמים בגינם - מוטל מס הכנסה בשיעור מוגבל, או אין מס הכנסה מוטל כלל.

הגדרת קרן הנאמנות כ"לא מסויגת" משפיעה על הכנסות הקרן ועל הכנסות בעל יחידת השתתפות בקרן מבחינת דיני המיסים:

? על הקרן: חלה החובה לשלם מס הכנסה נוסף, בגין הכנסות אשר אינן פטורות ממס ובגין הכנסות אשר המס עליהן אינו מוגבל - אף על פי שעל הכנסות אלה נו?כ?ה כבר, קודם לכן, מס הכנסה במקור.

? על בעל יחידת השתתפות בקרן: חלה חובה לשלם מס הכנסה כאילו הוא קיבל את ההכנסה ישירות מן הגוף, אשר שילם לקרן את הסכום, שממנו חילקה הקרן את הדיווידנד הזה. בכך, מבחינת מס הכנסה, "מדלג", איפוא, הדיווידנד מעל הקרן, אף כי הקרן היא-היא, אשר נתנה אותו לבעל יחידת ההשתתפות בה.

(2) חוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה) (תיקון מס' 11), התשנ"ט-1998.

(3) חוזר מס הכנסה 12/99 [מקצועית], מ-9 במאי 1999.

(4) חוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה), התשמ"ה-1985.

(5) חוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד-1994.

(6) חוק מס הכנסה (תיאום בשל אינפלציה) (תיקון מס' 13), התש"ס-2000.

(7) חוזר מס הכנסה מס' 16/2000 [מקצועית], מ-28 בדצמבר 2000.

(8) הצעת חוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה) (תיקון מס' 11), התשנ"ח-1998.

(9) פסק דין ע"א 32/86.

(10) פסק דין ד"נ 16/82.