הרגלי שינה נכונים- חלק ב' -השקעה ארוכת טווח 

במאמר הקודם שלי דיברתי אתכם על הרגלי שינה ועל כמה הם חשובים לילדים שלנו כשהם יתבגרו.

אבל דילגתי שלב, אז בואו נחזור לרגע אחורה.

מה קורה לילדים שלנו כשהם הופכים מפעוטות לילדים, כשהם יוצאים לעולם של חברים,
מסגרת, מחויבויות- כי היום מתחילים עם זה בגיל צעיר מאוד.

הקניית הרגלי שינה היא השלב הראשון בהחלט בחינוך.
עוד לפני שאנחנו גומלים את הילד שלנו ממוצץ או טיטול,
עוד לפני שהוא אפילו לומד ללכת, לטפס ולזהות מה אסור ומה מותר.

אנחנו מלמדים אותו שיש סדר יום, שיש שגרה, שיש דברים קבועים.
אנחנו נותנים לו בטחון שבכל ערב, ולא משנה מה, יקרו אותם הדברים בדיוק.

וככל שנתחיל בגיל צעיר יותר (הרגלי שינה אפשר להתחיל להקנות בגיל 3 חודשים)
וככל שנתמיד ונקפיד יותר, כך נעמיק בילד שלנו את ההרגל הזה, את התחושות הללו.

אז מה בעצם אנחנו נותנים לילד שלנו, לכל החיים, כשאנחנו מקנים לו הרגלי שינה?

הרגלים קבועים

אין שינויים, אין הפתעות. יש שגרה.
וכמו שאנחנו, ההורים, מברכים את השגרה, כך גם הילדים.
תראו כמה קשה להם בחופש, כשאין להם את המסגרת הקבועה, כששעת השינה שלהם זזה,
כמה הורים אומרים "הילדים השתגעו"…  גם מבחינה פיזית, גוף שנכנס לשגרה מתפקד טוב יותר.
זה כמו לתכנת מחשב.
ברגע שאנחנו מרגילים את עצמנו למשהו, אחרי כמה פעמים הגוף יודע לבד מה לעשות.

כשאנחנו מבינים את זה, שאם הרגלנו את הגוף לישון אז הוא הולך לישון. 
אנחנו מבינים שנוכל להקנות לגוף שלנו עוד הרגלים בריאים, 
כמו אכילה נכונה, כמו פעילות גופנית. 
אפילו להרגיל אותו לשבת בכיתה במשך 45 דקות – אנחנו יכולים!

שלווה ובטחון

התחושה הזו של קביעות מעניקה לכל ילד הרגשה רגועה.
הידיעה הזו שהוא יודע מה הולך לקרות, שהוא יכול לחזות את המהלך של הערב לפרטי פרטים.
שהוא יודע כמה זמן אבא או אמא ישבו לידו ויספרו סיפור.
שהוא יודע באיזו שעה יכבה האור, ואיך ירגיש החיבוק של אמא כשהיא תגיד לו לילה טוב.

כשאנחנו הולכים לישון בכל בוקר בתחושת רוגע, אנחנו גם קמים בבוקר רגועים יותר.
וכולנו יודעים שכשהבוקר מתחיל טוב, כל היום ממשיך כך.

תחשבו על זה, הילד שלכם קם בכל בוקר מחייך, איך זה משפיע על היום שלו. 
מה היה קורה אם הוא היה הולך לישון "על צד שמאל" וקם בדיוק על אותו צד?

משמעת עצמית

נכון שבדרך כלל לא מדברים איתנו על משמעת עצמית עד גיל קצת יותר מתקדם,
אבל בכל צעד בחיים אנחנו נתקלים בעניין הזה.
כי אם אנחנו בבעיה שדורשת פתרון, או בדילמה או בכל סיטואציה שהיא לא משהו שאנחנו רגילים אליו – לא משנה כמה האנשים סביב ינסו לעזור, אנחנו צריכים להיות שם בשביל עצמנו,
וכדי שזה יקרה אנחנו צריכים משמעת עצמית.

לדעת שיש מקומות בהם נהיה- לא כי אנחנו רוצים אלא כי אנחנו צריכים.
להבין שיש רגעים בהם נבחר לאו דווקא במה שמתחשק לנו אלא במה שנכון לנו.
וללמוד שהמשמעת העצמית הזו לא ראויה לפרס, היא בעצמה הפרס, כי בלעדיה אנחנו בצרות.

הכי חשוב – להתחיל מגיל צעיר

מה קורה לילדים שאף אחד לא הרגיל אותם לשום דבר?
שאף אחד לא לימד אותם משמעת, הרגלים?

בשנים הראשונות בחיים שלהם הם מסתדרים.
נכון, קוראים להם מפונקים, או שובבים, או קצת לא כל כך מחונכים – אבל זה עובר.

ומה קורה כשהם מגיעים לגיל בו אין להם ברירה אלא לחנך את עצמם?
כאן זה הרבה יותר קשה.

כי ככל שנתבגר, נצטרך להשקיע יותר זמן ומאמץ בכל הרגל חדש שנחליט ללמד את עצמנו.
מבחינה פיזית, מנטלית וגם נפשית.
כשהכל אצלנו כבר מעוצב בצורה מסויימת, כשהראש רגיל לחשוב בכיוון אחד,
הגוף רגיל לצעוד לשם והנפש גם היא לא ממש רגילה לזוז לכיוונים אחרים –
קשה מאוד לשכנע אותם להסתובב לצד השני…

הרגלי שינה, הם הרגלים לכל החיים.