שר החינוך רוצה להכין תשתית לדור הייטק עתידי על ידי הגדלת מספר הלומדים מתמטיקה ברמה של 5 יחידות. הבעיה בגישה הזאת היא שתכני הלימוד הנוכחיים במתמטיקה אינם מתאימים לעולם שבו אנו חיים, ולכן הם צריכים לעבור שינוי מיידי ובעיקר לפני שמבזבזים עוד משאבים ללימוד חומר שאינו רלבנטי למציאות חיינו.
בתכני הלימוד הנוכחיים אפשר למצוא הרבה תכנים חסרי כל ערך לחיים כגון פירוק פולינומים לגורמים, תרגול של הוכחת שוויונות במשוואות טריגונומטריות ועוד. חלק גדול של לימודי המתמטיקה הנוכחיים עוצב במאות ה-18 וה-19 , כאשר המחשבה היתה שאפשר וצריך לפתור בעיות בצורה סגורה (בצורת נוסחה). בינתיים העולם המדעי השתנה ויש הכרה בחשיבות האנליזה הנומרית (שהתפתחה מאוד בעקבות זמינות המחשבים) אבל בתכנית הלימודים אין כל זכר לאנליזה הנומרית ומשמעויותיה. חלק גדול מהשימושים במתמטיקה בתעשיית ההייטק (ואפילו במחקר המדעי) נעשים בעזרת אנליזות נומריות. אחד הכלים החשובים ביותר לכל אדם כיום הוא ידע איך להתמודד עם מידע סטטיסטי שמוצג לו ולקבל החלטה סבירה בעקבות המידע, וכיום תכני הלימוד אינם מתיחסים ללימוד הסטטיסטיקה בצורה הראויה. דיווחים על הנושאים של בריאות, סיכונים, מזון ותרופות מוצגים כיום רק בשפה סטטיסטית ולעתים קרובות מכילים מידע מוטה ו-או חסר ערך (לרוב משיקולים כלכליים), אבל לא מסבירים זאת לתלמידים, וחלקם יוצאים לחיים ללא כלי ניתוח מתאימים. במקום זאת מלעיטים את התלמידים בעיסוקים חסרי משמעות לחיים כגון פתרון משוואות ריבועיות ועיסוק בנגזרות של פונקציות שאפילו בהייטק יש להם שימוש שולי בלבד אם בכלל. מבקר המדינה בדוח 64ג מציין שתכנית הלימודים לחטיבה העליונה לא עודכנה כבר 20 שנה, אבל בעצם היא מייצגת את הגישות במאות ה-18 וה-19. המבקר גם מציין שאין ספרי לימוד למקצוע המתמטיקה אלא רק ספרי תרגול והמשמעות היא שבבית הספר בעיקר מתרגלים מיומנויות שאינן נדרשות בחיים (כגון עיסוק בנגזרות ועוד).
התרגול המרובה לא רק שאינו מועיל בחיים הוא אפילו מזיק, מכיוון שהוא מדכא את המיומנות של חשיבה יצירתית שהיא מיומנות הנדרשת במיוחד במאה ה-21 לשרידות במקום עבודה כלשהו ובהייטק לצורך הצלחה. המחשבה שעיסוק בבעיות שיש להן רק פתרון אחד נכון יכול לעצב אנשים יצירתיים בהייטק היא מוטעית, כי בחיים יש לכל בעיה מיגוון של פתרונות, וכדי לבחור בפתרון מתאים לנסיבות נדרש הרבה אימון ותרגול (ממש כמו לימוד לנגן בכלי נגינה). יתר על כן האמונה שעיסוק במתמטיקה מפתח את החשיבה אין לה על מה לסמוך. כפיה של לימוד שהתלמיד אינו מתחבר אליו מבחינה רגשית אוטמת את החשיבה השכלתנית. הסיבה לכך היא מבנה המוח האנושי הנותן עדיפות לקבלת החלטות רגשיות על פני החלטות שכלתניות. לימודי המתמטיקה בבית הספר מבוססים בעיקר על שינון ומעט מאוד על הבנת המשמעות ןלכן תרומתם לחיים במאה ה-21 מוגבלת מאוד בניגוד לתדמית שיש למקצוע הזה.
אז מה צריך לעשות?
כצעד ראשון צריך לשנות את צורת העבודה של הוועדה למקצוע המתמטיקה ולכלול בה גם מיגוון של אנשים שאינם מתפרנסים מהוראת מתמטיקה. אנשים אלה צריכים לייצג את הצרכים של התלמידים בעתיד כאשר יהיו בוגרים (אלה שעוסקים בהוראת המתמטיקה מצויים בניגוד אינטרסים, כי האינטרס הכלכלי שלהם הוא לשמר את המצב הקיים ולשמור על תעסוקתם גם אם אין בה כל תרומה לתלמידים). כדי ליצור תשתית לאנשי הייטק בעתיד חשוב שתהיה בוועדת המקצוע נציגות נכבדה של מעסיקים. כיום תכני הלימוד במקצוע הזה מובלים בידי אנשי הקהילה האקדמית, ואלה אינם מייצגים לא את דרישות המשק הכלכלי מצד אחד ולא את דרישות ציבור התלמידים לקבל תמורה בעלת ערך לחיים מהלימוד מצד שני (כפי שנדרש בחוק החינוך הממלכתי המגדיר, שמטרת החינוך היא להכין את הבוגר לחיים בתור אדם בוגר בחברה חפשית).
בהמשך צריך לנטוש חלק גדול של תכני הלימוד הנוכחים (שאינם רלבנטים לחיים), ולהחליפם בתכני לימוד התואמים את התקופה בה אנו חיים. לימוד כזה יהיה גם יותר מעניין לתלמידים וגם יותר מועיל (גם להם וגם לכלכלה הלאומית).
כותב מאמר זה עבד בתעשיית ההייטק במשך יותר מ-30 שנה וביצע חישובים מתמטים מורכבים שמעט מאוד אנשים בתעשיית ההייטק עושים, ולא נדרש אפילו פעם אחת במהלך עיסוקו לחלק גדול מתכני הלימוד, הנלמדים בתכניות המתמטיקה בבתי הספר כיום (גם בתכנית שלוש היחידות וגם בתכנית חמש היחידות). לא רק לאדם הרגיל לימוד רוב תכני הלימוד במתמטיקה אינם עוזרים בחיים, אפילו לאנשי ההייטק נדרש עיצוב מחדש של תכנית לימודים שתהיה בעלת משמעות לחיים.
ד"ר יוסף יעלי הוא מנתח מערכות ארגוניות ציבוריות בשיטת פרקינסון (לשעבר מדען בכיר ומהנדס מערכת ברפאל ואלביט)
