כשאומרים שמשהו גל, מתכוונים לאנרגיה קינטית, שהיא תנועה של חלקיקים, שמתפזרת בכיוון מסויים בתווך, ע"י התנגשויות של חלקיקים עם חלקיקים אחרים. דוגמא קלאסית לגל היא גלי הקול. מיתרי הקול מניעים את האוויר בתדירות מסויימת ואז, התנועה שניתנה לחלקיקי האוויר, מתקדמת בכיוון הדיבור, תוך כדי התנגשויות בין החלקיקים. התנועה הזאת, מגיעה לאוזן האדם, שמפענח את תדירותה כמשמעות. כיוון שכשאומרים שמשהו גל, מתכוונים לתופעה של פיזור אנרגיה קינטית בתווך, העשוי מחלקיקים, יש הבדל מהותי בין חלקיק לגל, ותופעה איננה יכולה להיות שני המושגים האלה ביחד.
אור יכול לנוע בוואקום, ובוואקום אין תווך העשוי מחלקיקים, לכן, אור איננו יכול להיות גל. המסקנה היחידה שיכולה להיות היא שאור הוא שטף של חלקיקים, שנע מנקודה א' לנקודה ב'. המדע כיום לא בנה מודל כולל המסביר את תופעת האור, ומסתמך על שני מודלים שונים במהותם, שלפי אחד מהם האור הוא גל, ופי השני - חלקיק. אור הוא לא שניהם, פשוט כל מודל בנפרד, איננו מכסה את כל הממצאים שיש אודות התופעה. אבל, מכך לא ניתן לומר ביטוי אבסורדי, ולא הגיוני, שאור הוא גל-חלקיק, שכן, אלו דברים שונים בהגדרה. חלקיק הוא חומר הבונה את התווך, וגל - התפשטות של אנרגיה קינטית בו.
תופעת הלחץ על ידי אור, מחזקת את הטענה שהוא חלקיק, שכן תנע מוגדר מסה כפול מהירות, ומה שנטול מסה - נטול תנע, ולכן, איננו יכול להפעיל לחץ.
למרות שאור הוא חלקיק במציאות, ניתן לרשום את התופעה הזאת על הנייר, בצורת גל. גל הוא צורת רישום נתונים של כל תופעה מחזורית. לכל תופעה כזאת יש עוצמה (שנרשמת כאמפליטודה) ותדירות, שמבטאת את המחזוריות של התופעה. לכן, כשמודדים אור, שהוא שטף של חלקיקים, יש לו שתי תכונות מרכזיות: מהירות החלקיקים וצפיפותם. אם משטח המדידה הוא קטן מאד, וכמעט ואין איבוך בין הפגיעות של החלקיקים, עוצמת הפגיעה תהיה קורלטיבית למהירות החלקיק, ותדירות תהיה קורלטיבית לצפיפות השטף. בצורה כזאת, ניתן לרשום אור כגל על הנייר, אבל יש לזכור שאור הוא לא גל באמת, אם כי שטף של חלקיקים, כיוון שהוא מתקדם גם ללא תווך.
תכונות של צבע האור, חייבות להיות גם מוסברות על ידי התאוריה החלקיקית, אבל זה תלוי בתשובה לשאלה האם המידע שיש כיום אודות המהירות הקבועה והאחידה של האור הוא נכון במציאות, או רק הנחה תאורטית. אם חלקיקי האור נעים במהירות אחידה, ההבדל בין הצבעים השונים של האור קשורים לוויברציה של החלקיקים, ואם לא - להבדלים במהירות התנועה האופקית.
