שאריות כימיות נותרות בגוף גם לאחר הפסקת ההתמכרות 

משום שסמים הם רעל, הגוף חייב לעבוד קשה כדי להיפטר מהרעלים האלה. הגוף חייב לכלות כמות רצינית של תזונה כללית ומאגרי ויטינים בניסיונו לעשות חילוף חומרים לסמים שבגוף. רוב הזמן, כשהאדם נמצא תחת השפעת הסם, הוא לא יודע שזה קורה. לרוע המזל, כשהשפעת הסם תפוג בהדרגה, הוא יחוש בתוצאות של תהליך זה מאוחר יותר.

כשאדם זה ממשיך להשתמש בסמים, הסמים ממשיכים ליצורעוד ועוד חסרים תזונתיים, אשר יכולים בתורם להוביל לבעיות בריאותיות ארוכות-טווח. מספר דוגמאות למחלות היותר שכיחות הנגרמות כתוצאה מנטילת סמים, הן חוסר אנרגיה, דיכאון, תשישות, התקררויות, שפעת וכו'. במקרים מתקדמים מאד מגלים מחלות בכבד, סרטן, התקפי לב, מקרי שבץ ושורה ארוכה של מחלות רפואיות רציניות אחרות.

למשתמש הסמים, הוא מתחיל לחוות בעיות הקשורות לשימוש בסמים. הוא נשאר ער עד מאוחר, הציונים שלו מתדרדרים, וההורים שלו מתחילים לחשוד. יכולות להתרחש כתוצאה מכך כמה השלכות קלות והוא יבין שהוא יוצא משליטה. הוא מחליט: "זהו זה, אני הולך להפסיק להשתמש בסמים ולהעלות בחזרה את הציונים שלי ולחזור לדרך הישר".

הוא שוב מתחיל לשלוט בחייו ומתחילות להיות לו הישרדותיות, וכמו כן הוא עובד לעבר המטרות שלו. לרוע המזל, הוא מתחיל לחוות את אותם המחסומים שהיממו אותו בעבר, אבל אין לו כישורי חיים או כלים להתמודד איתם. בינתיים, יש לו כעת מחסומים חדשים שהוא צריך להתמודד איתם עקב החסרים התזונתיים שנגרמו מהסמים. הוא מגיע למצב שבו הוא שוב משתמש בסמים על מנת לפתור את הבעיות שלו וכתוצאה מכך שוב להתדרדר.

עם כל שימוש נוסף, משתמש הסמים צובר סט נוסף של תופעות לוואי שהוא לא מודע להן, אשר נגרמות כתוצאה מהשימוש בסמים" תשוקות לסמים שמגורות באופן כימי.

כשהוא צרך לראשונה את הסמים, הגוף שלו זיהה אותם במהירות כרעל. הכבד והכליות החלו לעבוד מיד על מנת לעשות חילוף חומרים לסמים ולפרק אותם כדי להוציא אותם מהגוף. במהלך התהליך הזה של חילוף החומרים, נוצר תוצר לוואי שנקרא מטבוליט. מדובר בשאריות של סם ותזכורת כימית קצרה. יתרה מכך, מטבוליטים של סמים הם ליפופילים, כ"נקשרים לשומן".

ההגדרה של ליפופילי היא משהו שנמשך אל ליפידים או שומנים, או נוטה להתחבר איתם, או שהו מסיס (נמס) בליפידים או בשומנים.

בעוד שרבים מבין המטבוליטים של הסמים מופרשים החוצה באמצעות נשימה, הזעה או שתן, חלקם יאוחסנו ברקמות השומניות של הגוף והם נשארים שם למשך זמן מה. הם יכולים להישאר ברקהשומניות למשך שבועות, חודשים או שנים, תלוי בסם ובמבנה המטבוליטי של האדם כמו תכולת השומן בגופו, קצב חילוף החומרים וכו'.

בכל פעם שהאדם מתרגז, מתרגש, שרוי בלחץ, מקיים יחסי מין או אפילו מתעמל, הלב שלו מתחיל לפעום מהר יותר והשומן נשרף על מנת לספק אנרגיה.

כאשר תא שומן נשרף הוא יכול לשחרר את המטבוליט של הסם בחזרה לתוך זרם הדם, וכך המטבוליט נע המוח ונותן לאדם טעם קל מהסם הזה, וגורם לו לרצות ולהשתמש שוב בסם. אלה המנגנונים שנמצאים מאחורי התשוקה שהסמים יוצרים.
זאת הסיבה שבגללה כל כך הרבה אנשים שמפסיקים להשתמש בסמים חוזרים לסורם. רבים מאיתנו מכירים אדם שהפסיק להשתמש בסמים אך חזר להשתמש בתוך שבועיים-שלושה. זו חלק מהסיבה לכך שזה קורה.

המשתמש שהחליט להיעשות כן וישר הוא באמת הולך לעשות זאת הפעם, הוא הופך לחרוץ ומנסה לעשות את הדבר הנכון. שוב, עדיין יש לו את הבעיות המקוריות לו מלכתחילה להתחיל להשתמש בסמים. בנוסף, הגוף שלו סובל מחוסר תזונתי. הגוף שלו מזכיר לו כל הזמן את עניין הסמים, וכתוצאה מכך, הוא נעשה יותר ויותר מקובע על השימוש בסמים. הבעיות מכניסות אותו לשוק. 
הערך העצום שהוא נתן לשימוש בסמים ובאלכוהול מוביל אותו למסקנה אחת: להשתמש ביותר סמים ואלכוהול! לבסוף הוא נכנע. הוא עולה שוב על המסלול הלא-הישרדותיומתדרדר ומתרחק מחלומותיו ושאיפותיו.

חוויות לא נעימות כמו מעצר או מערכת יחסים מנוכרת יזכירו לו שהוא באמת צריך לעשות כמה שינויים חיוביים בחייו.
שוב הוא יאמר לעצמו "זהו זה אני הולך להפסיק להשתמש בסמים ולסדר את החיים שלי". הבעיה היא שהוא באמת מתכוון לזה. הוא באמת רוצה להשתנות. אף אחד לא באמת רוצה לסכן את חייו, אבל הוא מקובע על התשוקה לסמים נוספים יותר מאי פעם. 
למרות זאת במניכר הוא מצליח לקחת את עצמו בידיים ועובד על הגשמת שאיפותיו הישנות. קשה יותר לראות אותן אבל הוא עדיין רוצה להשיג עבודה טובה, להתחתן ולעשות את כל הדברים הנהדרים שהוא חלם עליהם פעם. אז הוא נותן לחיים סיכוי נוסף.