אתגרים איתם מתמודדים במצבי אובדן ואבל 

אובדן יכול להחוות באופנים שונים, חלקם הרסניים וחלקם פחות: גרושין, פטירת בן משפחה משמעותי, פיטורין/יציאה כפויה לגמלאות, נכות הנגרמת כתוצאה מתאונה או מחלה וכו'. כל אלה מטלטלים את עולמנו ומאלצים להתמודד, בין הייתר, עם אתגרים רגשיים אלה:

- כאב רגשי משתק: האתגר הראשון והמיידי העומד בפנינו הינו כאב רגשי עז ומשתק. כאשר מתרחש אירוע המזעזע את עולמנו, הכאב וההלם נוראיים, התחושה כאילו נמצאים בערפל בלי יכולת לראות את הדברים בבהירות, מציאות נוראית נכפתה עלינו ואין דרך לברוח ממנה. אנו עלולים לאבד את היכולת לחשוב בהגיון גם בדברים הקטנים והמעשיים ביותר. ככל שקשה לשמוע זאת, הזמן הינו הדבר היחידי העוזר להפחית את הכאב. לכן, בשלב זה, האתגר העיקרי הינו למצוא דרכים לעבור את השעות, הימים, השבועות והחודשים הראשונים. כאשר ההלם הראשוני מתחיל להתפוגג והמצב החדש שנכפה עלינו הופך למציאות, עומד בפנינו אתגר נוסף:

- התאמת המציאות החדשה לחיי היומיום. צער ואובדן עלולים לשנות כל היבט משגרת החיים: קשרים חברתיים המתנתקים בעקבות גירושין, איבוד מקום עבודה שמשמעותו שאין לאן ללכת בכל בוקר ומאבדים את הסביבה החברתית בעבודה, נכות המאלצת ללמוד מחדש משימות בסיסיות יומיומיות. אתגר משמעותי בתהליך השיקום הוא להתחיל להשלים עם השינויים שנכפו עלינו. השלמה זו מאפשרת התחלת תהליך של מציאת דרכים חדשות במקום אלה שאיבדנו.

- הגדרה מחודשת של הזהות העצמית. צער ואובדן משמעותיים עשויים להשפיע על תחושת הזהות העצמית, על האופן בו אנו מגדירים את עצמנו. במצבי אובדן אנו עלולים להרגיש שהאדם שהיינו כאילו נעלם והאדם החדש שאנו רואים במראה, זר לנו. אנשים אשר הגדירו עצמם באמצעות הקריירה שלהם, מתקשים להגדיר עצמם לאחר פיטורין (או פרישה). ישנם כאלה שהגדירו עצמם על ידי הזוגיות וכאשר אבדו את בן הזוג - קשה להם להגדיר עצמם מחדש. אנשים אשר הגדירו עצמם באמצעות הפיזיות שלהם,כאשר הפכו למוגבלים יתקשו להגדיר עצמם מחדש, שלא באמצעות הנכות. על מנת להחזיר לעצמנו את היכולות לשיקום החלקים שנפגעו, עלינו לבחון ולהגדיר מחדש את עצמנו, כיצד אנו רואים עצמנו ואיך אנו רוצים שאחרים יראו אותנו. עלינו לשחזר מחדש את זהותנו הקודמת ולהגיע להשלמה עם ה"אני" החדש ועם החיים החדשים שניכפו עלינו.

- שיקום מערכות היחסים : אובדן ואבל גורמים לאנשים רבים לסגת, להימנע, לבודד עצמם ולהסתגר לתוך עצמם. ישנם אנשים שאיבדו את יקיריהם והם מסתגרים, בנסיון לשמר בתוכם את זכר יקירהם. התרחקות עשויה לנבוע מהרצון להימנע מלפגוש אנשים המהווים תזכורת מתמדת לאובדן. לדוגמא: אנשים שפוטרו נמנעים מלפגוש אנשים מהתחום המקצועי שלהם, משום שהם עלולים לפגוש עמית מהעבודה שיזכיר להם את הכשלון והאובדן. למרבה הצער, לעיתים קורה שאובדן המתרחש אצלך, גורם לאחרים להתרחק ממך בשל תחושת מבוכה, קושי רגשי ואי נוחות. במקרים אלו הדרך להתמודד ולהתחבר מחדש, היא יצירת קשרים חדשים עם אנשים חדשים, אשר מתאימים יותר למציאות החדשה שנוצרה.

- חווית האובדן מערערת ומטלטלת את עולמנו, היא מעלה שאלות העוסקות בשיקום וברור הזהות האישית והערך העצמי ביחס לעבר. אובדן עשוי להפגיש עם שאלות אודות משמעות החיים, תהיות כיצד העולם שלנו מתנהל-האם יש צדק בעולם, בדיקה מחודשת של ערכים והצבת סדר עדיפויות ערכי. אובדן עשוי להביא למתן משמעות חדשה לערכים הקיימים וכדומה. שאלות אלה יוצרות את העדשה דרכה רואים את העולם ואת מקומנו בתוכו. אובדן ואבל עשויים לאתגר הנחות יסוד אלו ולגרום לנו לפקפק במה שחשבנו שאנו מאמינים ומכירים. אנו מוצפים בספקות ושאלות, כשהעיקרית בהן היא פשוט - למה????

האתגר הוא למצוא דרכים למתן משמעות למה שקרה, למצוא בתוכנו מקורות חדשים להנעה, לפעולה, לאמונה בעצמנו ולגלות מטרות חדשות לעצם קיומנו.

התאוששות מצער ואובדן הוא תהליך ארוך והדרגתי. דרך אחת היא הבניית תמונת עתיד על בסיס תקווה וראיה אופטימית - כיצד היו רוצים שיראה "היום שאחרי", "השנה שאחרי", "העשור שאחרי"?, ברובד האישי, החברתי והרגשי. להתמקד בשאלה במה השתנו החיים שאחרי? איזה חלק מהשינוי הוא לטובה? מה מהשינוי כבר מתרחש? מי השותפים לשינוי? מה היעדים החדשים בשינוי? על אלו תפקידים ויעדים קודמים יש לוותר (קבוע או זמנית)? וכדומה.

הדרך האחרת והלא פחות משמעותית היא לטפל בפציעות הנפשיות, היא להתמודד עם אותן הנקודות שעלו במאמר זה, לעשות זאת בקצב אישי, במסגרת הזמן שלנו ולהתמודד עמם אחד אחד.