לסלוח בעיקר לעצמך 

לסלוח, בעיקר לעצמך

הימים הנוראים בשנה העברית מביאים אלינו את יום הכיפורים, יום שעיקרו הוא לא נסיעה באופניים וגם לא הצום עצמו, אלא הסליחה שהוא מביא איתו, סליחה של אלוהים לעמו.

בימים האלה, שימי תשובה הם, אנחנו אמנם מבקשים בתפילה מהאל שימחל לנו על חטאינו, ושיכתוב אותנו בספר החיים, אבל רובינו מבקשים סליחה לא רק מאלוהים, אלא גם מבני משפחה ומחברים.

היום הזה אפוף קדושה לבנה, שנדמה שלא קיימת באף חג אחר, בזכות השקט ברחובות והעובדה שאת החג הזה רוב העם באמת מכבד.

זה בדיוק היום שבו אפשר לעשות חשבון נפש אמיתי, ולא משנה אם אתם נמנים עם אלה שצמים או עם אלה שלא. כל אחד מאיתנו יכול לנצל את השקט המופתי הזה, זה שאין בשום יום אחר בשנה, זה שמוציא אותנו בעל כורחנו מהשגרה, כדי לחשוב איפה הוא נמצא היום לעומת השנה או השנים שחלפו, ולאן הוא היה רוצה להגיע בשנה או בשנים שעוד תבאנה; לחשוב מה הוא עשה טוב ומה פחות, ולהסיק מתוך המחשבות האלה איך לשפר ולהיות ולעשות טוב עוד יותר.

אבל, וזה אבל גדול וחשוב מאוד:

כל זה לא יהיה משמעותי ולא יוכל להתממש, אם לא תסלחו לגורם החשוב ביותר בשרשרת הזאת: אתם עצמכם.

סלחו לעצמכם והשמיים יהיו הגבול עבורכם

שירלי היא אישה מקסימה, שאם תשאלו כל מי שסובב אותה, הוא יגיד לכם שהיא בהחלט הגיעה רחוק: יש לה בעל שאוהב אותה, ילדים מקסימים ומוצלחים, עבודה שהיא אוהבת, עוזרת שמגיעה פעמיים בשבוע, ושתי חברות טובות שאיתן היא אוהבת לקשקש ולבלות. אבל, שירלי היא אישה שלא מאמינה בעצמה. אישה, שכל דבר פחות טוב שקורה מסביב – חושבת שזה בגללה. למשל, אם הגננת לא התייחסה אליה היום בגן, היא תחשוב מיד שזה בגלל איזה משפט שהיא אמרה בעבר, או אולי בגלל יום רע של השיער. היא לא תצליח לחשוב, שאולי לגננת היה יום פחות טוב: אולי היא רבה עם בעלה בבוקר, אולי ילד נפל בגן או עוד עשרות תרחישים שיכולים היו להתרחש, בדיוק באותה מידה שבה יכולים להתרחש התסריטים שלה. אבל שירלי פשוט לא יכולה, וממשיכה להאשים את עצמה. התוצאה: במקום להיות מאושרת ושמחה בחלקה, היא מחפשת כל הזמן איך לשפר ולשנות אותה, וכל הזמן מלווה אותה התחושה, שמשהו לא טוב בה.

אדם שחי כל הזמן בהאשמות עצמיות, הוא לא אדם מאושר. אדם כזה חי כל הזמן במתח ובדאגות, והופך להיות האויב הגדול ביותר של עצמו.

כדי לצאת מהמעגל האינסופי הזה, צריך לסלוח על טעויות שנעשו, ללמוד מהן ומהעבר בכלל, ולהמשיך הלאה, כי החיים מאוד קצרים, וחבל לחיות אותם כל הזמן בהאשמה עצמית.

אם גם אתם כאלה, תרפו. תגידו לעצמכם שאתם לא מרכז העולם, ושאם משהו קורה זה ממש לא בהכרח בגללכם. קחו נשימה עמוקה, הסתכלו במראה ותגידו לעצמכם, באמונה שלמה, שאתם בסדר. ממש ממש בסדר. אם זה לא יעזור תוכלו לפנות לאיש מקצוע שיסייע לכם לקבל את עצמכם ובעיקר – לסלוח לכם.