מאפיינים של אנשים הסובלים מחוסר שביעות רצון תמידי 

מרבית הרגשות הכואבים מקורם בפרשנות שאנו נותנים למצבי חיים שונים. ניתן לצמצם את הסבל באמצעות שינוי וגוון פרשנויות ונקודות מבט למציאות המתקיימת.

מעת לעת, לכולנו מחשבות שליליות, כואבות מעוררות חשש ופחד אשר גורמים לקיבעון ושיתוק. האופן בו אנו מפרשים מצבים שונים הוא שעושה את ההבדל בין בטחון לפחד, בין תקוה לייאוש, בין חווית שליטה לתחושת קורבנות ובין ניצחון לתבוסה. במחקרים רבים ובמציאות היומיומית אנו עדים לאופן בו עמדות שליליות וחוסר שביעות רצון תמידי, משפיעים לרעה על הבריאות הפיזית ותחושת הרווחה הנפשית.

אנשים שאינם שבעי רצון מחייהם, מאופיינים בדפוסי חשיבה שכיחים, כגון:

• מחשבות ייאוש וביטול עצמי המצמצמות את יכולת הביצוע ומימוש הפוטנציאל אשר בסופו של דבר, מחבלים בסיכויי ההצלחה. מחשבות אלה תחילתן באמירות כגון: "אני לא יכול...", "לא מספיק טוב...", "לא בטוח...", "אין לי את הכישורים הנדרשים...", "בטוח שאכשל..." וכו'. מחשבות חזרתיות של ייאוש וביטול עצמי יש בהן גוון של OCD ודכאון, ההופכות אותך לאויב הגרוע ביותר של עצמך, לקטגור הראשי שלך.

• השערות, הנחות ופרשנויות שליליות –צורה רווחת של חשיבה שלילית היא לקחת מצב נתון ולתת לו פרשנות שלילית, פאסימית. ישנם אנשים שגישת "חצי הכוס הריקה" טבעית ואוטומטית עבורם. מרבית המשימות והמטלות בחייהם, עוברות הנחה אוטומטית שעומדת בפניהם חוויה קשה או קטסטרופה. אין עוררין שישנן חוויות חיים קשות ומאתגרות. אך מאמר זה מתייחס לאותם אנשים שמרבית המטלות הופכת להיות למעמסה רגשית. יש להם קושי להתייחס לדברים כפשוטם, בחזקת "זה מה יש...". הדרך בה האדם בוחר להתייחס לדברים, היא זו ההופכת אותם לחוויה חיובית או שלילית. בחירה זו יכולה לחזק ולהעצים או להחליש ולצמצם, לגרום לחוויית שליטה או קורבנות. היא זו המכתיבה והקובעת, לא אחת, את את המצב הנפשי והרווחה הנפשית.


• השוואה תמידית לאחר (לעומתיות) - אחת הדרכים הנפוצות להרגיש חלש, חסר בטחון ומיואש היא להשוות את עצמך לאחר/ים באופן שאינו מיטיב עימך. השוואה לאלה שיש להם הישגים גבוהים יותר, אסרטיביים יותר, מרוויחים יותר, יותר חברים וכו', גורמת לעיתים לתחושת יאוש, לחץ, מתח, חרדה, חוסר מוטיבציה ותחושת אין ברירה. בהשוואה שלילית חברתית התחושה שרוצים מה שנדמה לנו שהאחר השיג וישנו חוסר אמונה שאפשר להגיע לאותם הישגים או גבוהים יותר. במצבים אלה אין מוטיבציה לשינוי והספק מלווה תמידית.


• מחשבות חוזרות ונשנות אודות העבר –במהלך החיים אנו עשויים לחוות כישלונות, צער, אובדן וכאב. ישנם אנשים העוסקים באופן חזרתי על אותם הזיכרונות והכאב הצורב המתלווה. לרוב חשיבה חוזרת זו גורמת להימנעות ולתקיעות רגשית ומעשית, לחוסר יכולת לזהות הזדמנויות חדשות, להכרה ומימוש הפוטנציאל הגלום בנו. עובדה מוגמרת היא, שאיננו יכולים לשנות את העבר, אך בכוחנו לעצב ולהשפיע על העתיד. לעיתים, הצעד המשמעותי ביותר הוא לומר לעצמך שאינך רק ההיסטוריה שלך, שזו העת לקחת אחריות על חייך ולדוגמא, לקבל החלטות טובות יותר כדי להמשיך הלאה. אני נזכרת בשמעון פרס אשר חווה תבוסות וכישלונות למכביר והוא לא אמר נואש. נראה כי כל אותם כישלונות חיזקו והעצימו אותו בסופו של דבר והביאו אותו לתפקידים אליהם הגיע.


• מקיפים עצמנו באנשים "מרעילים" - רובנו פגשנו במהלך חיינו אנשים המחלישים אותנו, מבטלים וגורמים לנו לתחושת חוסר בטחון וערך עצמי. בהתמודדות ומפגש עימם, מפתה מאוד להאמין שאנחנו הקורבן והם המקרבנים שלנו, שעל ידי התנהגותם המבטלת יש להם שליטה ואחיזה בחיינו. עמדות אלה, גם אם הן נכונות הן מחלישות את ה"אני".

כאשר אנו מוקפים באנשים כאלה, המפתח לשינוי הינו להפוך מאדם המגיב ומופעל לאדם היוזם ומפעיל. ישנן אסטרטגיות התנהגותיות המסייעות ביציאה ממבוך זה. גם במצבים בהם מתמודדים עם אנשים נרציסטיים, מניפולטיביים, פאסיב-אגרסיב, שתלטנים ומאיימים, ישנן דרכי התמודדות יעילות. לאדם זכות בסיסית לא להרגיש מאויים, להיות מסוגל להביע את רגשותיו ודעותיו, לקבוע את סדרי העדיפויות שלו. יש את הזכות לומר "לא" מבלי להרגיש אשמה, להגן על עצמנו במצבי איום פיזיים, נפשיים ורגשיים. להאמין שאנו ראויים לכבוד.

• הצורך להאשים אחרים –ישנם אנשים הנוטים (באופן קבוע) להאשים אחרים בכישלונות של עצמם. הם עסוקים בלהסביר, לתרץ ולהאשים אחרים בכישלונות כגון: ההורות שלהם, הזוגיות, השקעות כלכליות כושלות, מצבים בריאותיים שונים או קשיים יומיומיים אחרים. אין ספק שהחיים מציבים אתגרים הגורמים לסבל וכאב. אך כאשר מאשימים אחרים בסיבות לאומללותך וכישלונך, אתה מציב עצמך במקום הקורבני שאיננו מאפשר צמיחה ושינוי. לכאורה ישנה הקלה בלהרגיש קורבן, זו השליה של הקלה כשאיננו לוקחים אחריות ומאשימים את האחר בחוסר שביעות רצון מחיינו. העמדה הקורבנית מסירה אחריות לשינוי ומפקידה בידי האחר את המפתח לשביעות הרצון מחיינו. בסופו של דבר, כשאתה מאשים את האחר בצרותיך אתה הופך למריר, כועס, חסר אונים, קורבן מתמיד מלא בסבל.

לא אחת, האנשים אותם אתה מאשים אינם מתייחסים ואינם מודעים לאיך אתה מרגיש. בסופו של דבר הינך הופך לאסיר הכעס שלך. פעמים רבות, רגשותיך מוצדקים, אך הדבר איננו מסייע לך להיות מאושר, שמח, בריא ומוצלח יותר.

• האתגר לסלוח לעצמך –במהלך החיים כולנו עושים טעויות, החלטות שגויות ופעולות עליהם אנו מצטערים ומתחרטים ומלווה בתחושת אשמה. ההלקאה העצמית והתפלשות במחשבה שאתה "טיפש", "רע", "פגום", "לא מוצלח" כו' איננה מסייעת כלל. יש ללמוד לחמול על עצמך, דווקא במצבים של כעס עצמי, בידיעה שעכשיו הינך מודע יותר, שיש סיכוי שבעתיד תמנע מטעויות שעשית בעבר ולעשות שינוי חיובי עם עצמך ועם האחרים.


• פחד מכישלון ומעשיית טעויות – הפחד מכישלון ומעשיית טעות מקורו במקרים רבים מצרכים נרציסטיים ומפרפקציוניזם. אין "טוב" יש רק "מצויין". התחושה שאינך מספיק טוב ומוצלח, מעצימה את המתח והחרדה כאשר אתה רוצה להגיע להישגים. ישנם אנשים שהצבת סטנדרטים גבוהים משמש כלי יעיל להעלאת המוטיבציה. בעוד אחרים מצפים מעצמם להיות מושלמים ועם אפס טעויות – דבר הגורם להם לייאוש, עצבנות, אובדן שמחת החיים ולמעשה מגביל ומצמצם את פוטנציאל ההצלחה.

מחקרים רבים מצביעים על קשר בין פרפקציוניזם, דכאון, תחושת אומללות וחוסר שביעות רצון. לכן, חשוב ללמוד כיצד לא להאשים אחרים ולקחת אחריות אישית לשינוי, כולל בדיקת המקורות לחוסר שביעות הרצון. בטיפול ניתן להתייחס לרגשות השונים ולאפשר הקשבה שתביא להבנה עמוקה וחיבור ממקום אחר, למצוא את הדרך המתאימה לנתב למקומות חיוביים. יש לזכור שבחיים יש הרבה יותר מאפשרות אחת להבין ולפרש מצבים שונים. פרשנות מגוונת וגמישה, מסייעת בסופו של דבר לתפקוד טוב יותר ורווחה נפשית גדולה יותר.