חודש ניסן על פי הקבלה 

לפרש השם ניסן על פי חכמת הקבלה- ניסן הוא לשון ניסים שלנו, ניסים שנעשו לנו. למעשה חודש ניסן הוא החודש המרכזי ביותר - עניין יציאת ישראל ממצרים מהווה גם את הבסיס הכללי של עם ישראל, וגם את הבסיס הפרטי של כל אדם. כל ענייני עבדות ה' והיציאה מהשעבוד לכוחות האהבה העצמית שנקראים מצרים (מלשון צרות, צרות עין, צרות לב) אל המרחבים של אהבת ה' ושל אהבת הזולת מבוססים על יציאת מצרים. לכן בהקשר למועדים ולשבתות ובמקומות רבים כתוב עניין זכירת יציאת מצרים, מפני שמיציאת מצרים מתחיל הכל. ונקרא החודש הזה חודש ניסן, מפני שהאדם שהולך בדרך הזאת של על מנת להשפיע מרגיש ברמ"ח איבריו שהוא זקוק לנס, להתערבות של כח ה' יתברך, בכדי שיוכל באמת ללכת בדרך הזאת. "אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו" - אם הקב"ה לא יעזור, האדם לא יכול להתמודד עם הרע שבתוכו. כשאנשים מתייחסים לנס בעניין חיצוני הם מתווכחים - האם מקרה מסוים שארע הוא בגדר נס או שאינו נקרא נס. אבל כשאדם הולך בדרך הפנימית, כשהוא מרגיש שעליו לבוא למצב של "ואהבת לרעך כמוך", כלומר לבטל את הרצונות שלו מפני הרצונות של החברים, ולראות או לפחות להאמין שהחברים חשובים הרבה יותר ממנו, וכן לגבי הבורא כשהוא מרגיש שעליו להאמין שהבורא יותר חשוב ושצריך לבטל רצונו מפני רצון הבורא, כשאדם זה רואה שאין לו כח לעשות את כל הדברים האלו, אז הוא מרגיש שהוא צריך נס.
לנס יש שתי משמעויות - אחת היא התערבות של הבורא, למעלה מן הטבע, האדם צריך התערבות של הבורא כי הוא לא יכול לבד לפעול את הנדרש ממנו. והשניה היא התרוממות, כפי כתוב "ה' נסי" - ה' מרומם את האדם, וכן לשים על נס - לשים במקום גבוה. זו המשמעות של חודש ניסן, השלב הראשון שאדם מרגיש שהוא צריך נס, ש"אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול". אם אדם אינו מרגיש זאת הוא לא יכול להיוושע באמת, כי אין אור בלי כלי, אין לו אפשרות להיוושע אם אינו מרגיש שזקוק לנס. האדם צריך להרגיש שהוא משועבד לחלוטין לקליפת מצרים ואין לו אפשרות להשתחרר, כמו שאמרו חז"ל שהמצרים עשו כישוף שלא יוכל עבד לברוח ממצרים. מה משמעות הכישוף הזה? בכל מקום שכתוב כישוף אומר בעל הסולם, על פי הקבלה הוא עניין קו שמאל, קו שמאל נקרא כלים דקבלה. אם כן הכישוף היה שהמצרים החזיקו ומחזיקים עכשיו את הנפש הישראלית תחת השליטה של האהבה העצמית. השלב השני הוא נס מלשון התרוממות, דע"י עזרת ה' האדם מתרומם לעבודה של שירות המלך מתוך אהבה וגעגועים אל המלך.
ולפי זה צריך להבין מדוע אמרו חז"ל: "אין בעל הנס מכיר בנסו", לכאורה לפי מה שהרבי הברכת שלום זצ"ל מפרש אין זה כך, אלא צריך שהאדם כן יכיר בנסו. מי יכול להכיר בנסו אם לא בעל הנס, הרי הוא מרגיש ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו שהוא צריך נס!? אדם שהולך בדרך עבודת ה' ורואה שאינו יכול לגבור על גופו ועל הרצון לקבל שלו ברור לו שהוא צריך עזרת ה', ומדוע אמרו חז"ל שאין בעל הנס מכיר בנסו, מה הפירוש בזה? מצד הפשט הדברים ידועים: נעשים לאדם כל יום עניינים רבים שהוא לא יודע אודותם, אבל מצד עניין של עבדות ה' קשה להבין זאת.
אלא אפשר לפרש כך: עניין של הכרה נקרא בתוך הדעת. כשחז"ל אמרו "אין בעל הנס מכיר בנסו" הפירוש הוא - הגם שהקב"ה עוזר לאדם ונותן לו כוחות ללכת נגד הגוף שלו, מכל מקום גם לאחר עזרת ה' האדם צריך להמשיך וללכת בדרך של אמונה למעלה מהדעת. נמצא, "אין בעל הנס מכיר בנסו" פירושו - שאין לו מכאן ואילך מנוחה של בתוך הדעת, ושהגוף שלו יסכים מכאן ואילך להכל, אלא גם לאחר שנעשה לו הנס הוא עדיין צריך להמשיך ללכת בדרך שהיא נגד השכל והגוף שלו.