אלמוג בהר. הוא סופר צעיר יחסית שסיפורו "אנא מן אל-יהוד", זכה להצלחה. הרעיון המרכזי בסיפור, מבריק. אלמוג גם כותב שירה. ונחשב לאחד המשוררים המזרחיים המבטיחים. האמנם?
שיר.
חוט מושך מן הלשון/אלמוג בהר
חוט מושך מן הלשון תחתיו בפנים הפה
מכביד את הדיבור מצאת ולמהר לשון צחות
והמילים לאט נגנבות פנימה אל תוך הבטן
פונות אל ריבון העולמים אשר נתן
עולם והיעלם בדיבור אחד
מתחננות.
איני בקי בשבעים לשונות אשר נתת
בין בני-אדם להפרידם ולחברם,
חיתוך לשון מצרים בין מיצרים
צר לי, לשון אשדוד שודדת ממני
את סודה, ולשון אשקלון לשון מידה
ומשקל נכון בין שיני הופכת קלשון.
ירושלים לשון שלמה הופכת ירושה כבדה
להשיל מעלי אל ים, וחכמת לשון בגדאד
לשון בגד על בגד הופכת בפי לשון בגידה.
צפת בכל צופיה מצטופפת אל תוך אוזניי,
חפות לשון חיפה יושבת על חופים
אוסרת מעלי כל חופש והופכת חרפה,
ויפו לשון יופי מתרחקת בימים
ושוב אינה עומדת פה עמדי.
שבעים לשון נתת בין בני-אדם
לחברם ולהפרידם, ואני מחובר ומופרד
בין לשוני לחכי, דבק ונתלש.
עולם והיעלם עומדים לפני וחוט משוך
ביניהם, מן הלשון מעלה בפנים הפה
ואין מחסה. חוט ארוך משוך
ושתי ידי אחוזות בו וסופרות הלשונות
באצבעות, דבקות ונתלשות, דבקות ונתלשות.
השיר הוא כשם ספר שירים של אלמוג. אחד משני ספרי השירה שהוציא. כלאמר אלמוג רואה בו שיר מרכזי. השיר גרוע, פרוזאי, משמים. אמנם אלמוג משתמש באמצעים אמנותיים, למשל ייצוג עדת המזרח, (הפריפריה?), על ידי הלשון. אבל האמצעי ידוע בנאלי, ומתיש. השיר לא קצר, אבל רזה מאוד. השיר בקושי משתמש באמצעים אמנותיים. בקושי משתמש בצליל. אין מוסיקה. שירה זה לא סתם, מה שיש לה להציע, כן עובד על הקורא. זו הסיבה לשירה ואמצעיים שירים, ולא כדי להגיד זה שיר וזה פרוזה. השיר לא מכיל את התכונה הבסיסית ביותר באמנות, הוא לא אטרקטיבי.
כאן הדוגמא לשיר מזרחי, ומה שאמור להיות מקור כוחו, זה עצם היותו שיר מזרחי. זה לא מספיק. שיריו של אלמוג לא ידועים בקרב בני עדת המזרח, ולא יהיו. כנ"ל לגבי כל השירה המזרחית, וגם השירה ההומוסקסאלית לא תפסה כלל את תשומת ליבם של ההומוסקסאלים, או תרמה משהו לענינם. כנ"ל לגבי כל שירת המגדרים בישראל.
מאיר ויזלטיר. הוא דווקא משורר לא רע, אפילו טוב. באקדמיה הוא נחשב למשורר קאנוני. מקובל לראות בו חלק מהדור של שנות השישים בשירה, דור וולך הורוביץ ויזלטיר. אולם בציבור הרחב ההשוואה לוולך המעולה מקוממת. ויזלטיר משורר טוב אבל בהרבה פחות טוב מוולך, זו הדעה בציבור, וזו גם האמת. הקאנון הישראלי בשירה: ביאליק, טשרחניחובסקי, פוגל, רחל, גולדברג, אלתרמן, זך , אבידן, עמיחי, וולך, סומק, ונתן יהונתן, נתפס כדי שטוח, כלאמר כל המשוררים בקאנון כשווי ערך, ולכן, ויזלטיר, איננו בקאנון כלל ועיקר..
שיר
כתובת חשמל נעה/מאיר ויזלטיר
במוצאי יום-העצמאות תשל"ב
עלה מטוס קטן
בשמי תל אביב ערב
ועל גחונו הריץ
כתבת חשמל נעה:
לבריאות ולהנאה אכול הרבה בשר עוף
כל ארוחה בול עם מעדני תוצרת הלול
בבית-קפה קטן
בדיזנגוף בין שדרות נורדאו
ובין בנין משטרת הצפון
(שכלו עוד שבעת-הקנים וסוללות של נורות)
ישבו אנשים כמנין
וצפו בתכנית טלויזיה
ובין פזמון לפזמון
לגמו מקפה אחרון
שלפני השנה.
שקט גמור בשכונה.
עבר לו הטראסק של ליל אמש,
הכל חזר למקומו במהירות הצפויה:
הקלינטל לקפה, הילדים הביתה,
הדגלונים לארון והדאגה ללב;
שתי הזונות הקבועות אל הכניסה של לוינסקי
והשעון המעורר לשעה שש.
על מרפסות חשוכות
עומדים ושוקלים את הערב
איש ואשה בפיז'מות, כבני חמשים.
מטר מפריד ביניהם.
והם אינם מדברים
או מחליפים מבט,
כמו אין שפה אחת
המדברת בארץ.
הו, תל אביב הגדולה,
עיר חשוכה כמו חוגגת
חג משונה של מלמול אנשים עלג:
הו טלויזיה,
הו אוטובוסים,
הו מוניות,
הו יהודים
בשיר יש מספר מסוים של שורות חביבות. אולם לא רק שהטון סתמי אגבי יבש, פרוזאי, ויוצר שעמום. התוכן עצמו הוא כזה. מתחשק לצעוק: אז מה?
ויזלטיר המשפיע. ויזלטיר השפיע רבות על המשוררים אחריו. לכן הוא נחשב משורר משפיע ומרכזי. אבל כמו שאנחנו רואים בדוגמא של אלמוג בהר, אלמוג מושפע ממנו, וגרוע ממנו בהרבה. ויזלטיר דוקא לא רע, ויש לו דוקא מספר שירים חביבים. אלפי המשוררים המושפעים מויזלטיר, יצרו שירה פרוזאית ומשמימה. שירה זו כן דומיננטית בשירה העברית שאחרי ויזלטיר. זהו גורם מרכזי למיאוס שחש הציבור כלפי השירה העברית של ה 40 השנה האחרונות.
נתן זך. מקובל לחשוב שנתן זך הוא היוצר המשפיע ממנו נגזרת למשל השירה של ה 40 שנה האחרונות. אולם למעשה כל מה שלא עובד לחלוטין אצל משוררי זמננו, ועובד קצת אצל ויזלטיר, עובד נהדר אצל זך. אומנם שיריותו של זך שונה מזו של אלתרמן, זו לא שירת "ורס". אבל זו שירה, והשירה שבשירה, עובדת במלא העוצמה.
שיר.
כשצלצלת רעד קולך/ נתן זך
--------------------------------------
כשצלצלת רעד קולך
ואני ידעתי שאני אבל בגללך
ולא היה לי צורך לשמוע את דברך
כי כשצלצלת רעד קולך
ואני ידעתי שאני אבל בגללי
ולא היה לך צורך לשמוע את קולי
כי כשצלצלת רעד קולך
ואני ידעתי שאת כבר אינך.
שיר מוסיקלי, כנה, מרגש, מענג, מקסים, וחדשני לזמנו. מה שלא עובד אצל אלמוג, ועובד קצת אצל ויזלטיר, עובד פה וחזק.
סיכום. ויזלטיר, משורר לא רע, אם כי לא קאנוני, הוא אולי המשורר המשפיע ביותר על השירה הגרועה של 40 שנה האחרונות. שירה לא אטרקטיבית הנתפסת בציבור ובצדק כפרוזה. אלמוג בהר דוגמא מייצגת לאחד המושפעים מסגנונו של ויזלטיר. משורר גרוע מאוד, שהדגמנו פה שיר מזרחי שלו. שיר שיוצאי עדות המזרח לא שמעו עליו ולא ישמעו.
מוטי ריקלין
