רעיונות לבת מצווה: שוקולטיירית ליום אחד 

רק אתמול נפנפתם לה לשלום כיתה א' והנה כבר הקטנה שלכם חוגגת אוטוטו בת מצווה.

קצת ילדה, קצת נערה. חסרת סבלנות היא כבר רוצה להיות עם הגדולות, גם אתם הרי הייתם ככה בדיוק בגילה. אבל, היי, רגע. לאן את ממהרת ילדה שלנו.

רגע לפני שמניחים את הילדות מאחור אתם רוצים לציין את המעבר החשוב הזה. מעבר בין ילדות לבגרות, שבו מתחילים לקחת אחריות בעולם, כבוגרים.

ואתם, שאוהבים אותה כל כך, מחפשים רעיונות לא שגרתיים, לחגיגות בת המצווה.

רעיונות לבת מצווה לא חסר... ובכל זאת אתם מחפשים משהו שישאיר חותם, שיהיה משמעותי, אולי גם שהיא תסכים לעשות איתכם ולהעביר זמן איכותי ביחד. ממש כך, ביחד, אחד על אחד, שני הדורות, לציין את המעבר הזה החשוב כל כך.

הרעיון לחגיגות בת מצווה הוא רעיון עתיק משכבר הימים.

בתקופות קדומות המעבר מילדות לבגרות היה מלווה בטקסי מעבר שנוהלו על ידי בוגרי השבט. הטקס מציין, כי מהיום אתן חלק מהחברה. לא עוד ילדות, אלא בוגרות ולוקחות אחריות מלאה.

גם ביהדות, בעקבות בת מצווה מצופה מן הנערה להדליק נרות בשבת, לצום ביום כיפור וכהנה.

ובכל זאת, בתקופה המבולבלת והלא רגילה שבה אנחנו חיים אנחנו מחפשים רעיון מיוחד למעבר המשמעותי הזה.

אנחנו, הגדולים, כבר יודעים כמה מורכב זה להיות גדולים. כמה היינו רוצים לעטוף את הילדה האהובה שלנו, שתהיה מוגנת ושיהיו לה חיים קלים, טובים ומתוקים...

רעיון מקורי לבת מצווה יכול להיות סדנת שוקולטיירית ליום אחד.

לאהוב שוקולד כולם אוהבים, זה נכון. אבל מה לגבי להכין אותו?

ביום שוקולד שכזה מגיעים לסטודיו לשוקולד טבעי ומתחילים לעבוד, החל מגילעון התמרים וכתישת פולי הקקאו.
מבינים את התהליך ואת העבודה הקשה שמאחורי יצירת הפרלין האסתטי והקטן כל כך.
מטמפפרים, לשים, מערבבים, כותשים, טועמים, מתקנים. צוחקים, אוהבים, מתחברים מחדש...

דרך הלישה והערבוב המשותף עם אמא ו/או אבא משהו נפתח ומשתחרר. משהו במחיצות נמס מעצמו וכולם הופכים ילדים של שוקולד.

בסדנת "שוקולטיירית ליום אחד" השוקולד מזכיר לנו את החיבור האמיתי שלנו, החיבור של האהבה, ואת השפה האמיתית שלנו, שפת הלב.

אחרי הכנת השוקולד והפרלינים אורזים הכל במארזי שוקולד מפוארים לחלק לכל המשפחה ולכל החברים. ואולי הכי חשוב, לומדים ליהנות מהדרך, להנות מהביחד.

השוקולד מזכיר גם לגדולים וגם לקטנים לכבד ולזכור את האבנים הגדולות שבדרך המשותפת שלנו ולא את האבנים הקטנות והלא משמעותיות. לראות את התמונה הגדולה, לקחת אחריות.

ובעיקר- לאהוב, לאהוב, לאהוב....