אמון ואמונה בתכנית "אימון להצלחה".
מאת: מרתה קיציס דורון ואלה מאיר שמואלי
פרוייקט אימון להצלחה פועל בארבעה בתי ספר בעיר תל אביב יפו כחלק מתוכנית למניעת נשירה. מודל התכנית נשען על התפיסה ההוליסטית המתייחסת אל מאפייני הרווחה הנפשית דרך חמש משימות חיים: רוחניות, ניהול עצמי, עבודה, חברות ואהבה.
כחלק מן הגישה ההומניסטית אשר מתייחסת אל האדם כמכלול נבנה המודל בצורה אשר מקשרת בין הגורמים שהתלמיד נמצא איתם ביחסי גומלין: הצוות החינוכי , קבוצת השווים, המשפחה והקהילה. מודל התכנית מכוון לייצר חוויה חיובית ומשמעותית אשר תאפשר מוכנות ומסוגלות ללמידה כמו גם פיתוח כישורים חברתיים וקוגניטיביים.
התכנית פועלת על פי עקרונות האימון האישי (קואוצ'ינג) והמאמנים בה הם עובדי קידום נוער מיחידת המניעה.
דנה (שם בדוי) תלמידת כיתה ט' ישבה בחדרי וסיפרה לי בהתרגשות על הציונים שלה בתעודת סוף סמסטר א'. הייתה זו הפגישה השמינית בינינו. בעוד דנה הייתה מופתעת מהציונים שפרט לחנ"ג היו בממוצע 80 אני נזכרתי בנערה המפוחדת שדיברה בלחש מבלי להישיר מבט, מאוימת מהאינטימיות שנכפתה עליה וכדברי המחנכת "נוכחת נפקדת בכיתה".
דנה הופנתה לתכנית "אימון להצלחה" עם ציונים שליליים כמעט בכל המקצועות ועם בעיות ביקור סדיר קשות. דנה נערה מופנמת, סבלה מבידוד חברתי והערך העצמי שלה "היה ברצפה" בכל התחומים. לדנה אחות תאומה אשר לומדת אף היא באותה מסגרת, אחותה היא נערה מוצלחת ומוחצנת, דבר התורם עוד יותר לתחושת חוסר הערך של דנה. דנה לא הצליחה להתמודד עם דרישות הסדר המופרזות של אחותה התאומה ועברה להתגורר ולישון בחדר השינה של האם. בבית הספר היא ישבה בסוף הכיתה ומעולם לא הצביעה כדי לענות על שאלה. בהפסקה ישבה לבד, מאוימת מהסגנון הקולני של חלק מהבנות בכיתה. בקרים רבים נשארה בבית לבד ולא הלכה לבית הספר.
במפגש הראשון אני זוכרת את עצמי משתדלת לא להבהיל אותה, שכן היא נדמתה בעיני כציפור עדינה ושברירית העושה הכל כדי לברוח בחזרה אל הקן . ביטוי לכך נראה במיוחד בשיעורי ההתעמלות שמהם נמנעה לחלוטין. אלה הכילו את כל האלמנטים שהפחידו אותה: חוסר סדר, תנועתיות לא צפויה, בגדי ספורט שהבליטו את גופה אותו ניסתה להסתיר, תחרותיות ופחד מתוקפנות ומדחייה חברתית.
השיח והניתוח של הפחדים והחששות בכנות ובפתיחות סביב נושא שיעורי ההתעמלות היוו נקודת מפנה לשיח בין דנה וביני. לראשונה היא ביטאה את כל הפחדים, החששות והמחשבות שהתנגנו לה בראש כל השנים. היה בכך סימן לאמון שלה בי ובתהליך. עצם האפשרות לדבר את הפחדים הללו אפשרה התבוננות ממקום בטוח ובכך לפתוח פתח לשינוי. בנוסף לקשר השוטף עם המחנכת והיועצת החלטנו (דנה ואני) לקיים פגישה עם המורה לחינוך גופני כדי לשתף אותה בתהליך שדנה עוברת בכלל ובניסיון להתמודד עם המשימה של השתתפות בשיעורי ההתעמלות בפרט. המורה לחינוך גופני הייתה מאוד אמפטית לדנה ולתהליך שהיא עוברת. בשלב ראשוני הוחלט שדנה תקנה בגדי התעמלות ותראה נוכחות מבלי להיות מחויבת להשתתף בפעילות.
בניית האמון היא אומנם הכרחית אך לא מספיקה. הדיאלוג שלי עם דנה היה אינטואיטיבי אך התקיים בתוך תהליך עבודה מובנה המשלב כלים אימוניים ואומנותיים. יחד עם מנחת הפרויקט, רונית וולפסון, נבנתה תכנית טיפול שנתית. כל סיפור של כל נערה הוא יחיד ומיוחד באופיו, בקומבינציה שלו, בהיסטוריה האישית שלו, בצורת התקשורת שלה וכו' התפקיד שלי כמאמנת הוא לזהות את הייחודיות של המתאמנת ולהתאים לכל אחת את דרכי הפעולה והכלים המתאימים לה. כלים אלו גם נובעים מתוך האישיות וההשכלה של המאמנת עצמה. אני משתדלת לשלב בכל מפגש גם פעילות הבעתית מתחום האומנות הפלסטית או מוסיקה. העבודה היצירתית היא ערוץ הבעה נוסף המשלים את השיח המילולי וגם מאפשר נגישות לעולם הפנימי של הנערה. לדוגמא המנדלה הראשונה שדנה ציירה מראה את הצורך שלה בגבולות מאוד חזקים והמשולשים המשוננים מרמזים על תחושת איום מהעולם החיצון וצורך במרחק פיזי. המנדלה שלה לימדה אותי להתנהל אתה בזהירות כדי לא להיתפס על ידה כפולשת למרחב האישי שלה.
האימון דורש הרבה אמונה- אמונה שבכלל אפשר לעשות שינוי והאמונה שיש בדנה כוחות שהיא לא רואה, העבודה שלנו היא חשיפת הכוחות הללו ביחד. תלי תילים של מאמרים וספרים נערמו בניסיון להסביר את רגע הקסם הזה בו נובטת תקווה צעירה ושברירית ללב הנערה שנראה כאילו ויתרה והתייאשה. איך זה קורה? מה מאפשר לזרע התקווה לנבוט? כאמור הסיפור הוא יותר מסך חלקיו נדרש כאן קסם שעשוי מאינסוף חוטים עדינים של חסד ופלא, סנכרון של כוחות ומימד רוחני אולם היות שאנחנו כאן על האדמה ננסה להסביר ולנתח את הקסם.
החל מהמפגש הראשון המאמנת מאתרת את החוזקות והעוצמות של כל מתאמנת ומשקפת לה את זה באופן כנה ומעצים. בתכנית אנחנו נעזרות ב S.W.O.T – ( troubles opportunites. weakness. strengths.) תפקידו למפות בטבלה את החזקות, העוצמות, החולשות ומכשולים של המתאמנת. את החלקים החיוביים (החזקות והעוצמות) המאמנת אוספת יחד עם המתאמנת כדי שבהמשך אפשר יהיה לגייס אותם להתמודדות עם החולשות והמכשולים.
דנה לא האמינה שהיא יכולה לשנות את המציאות שלה. היא נמנעה מהתמודדויות עם משימות- במילותיה: " אני טיפשה, אני עצלנית, אני תמיד נכשלת, אני לא יכולה". אבל היה בה רצון חבוי לשינוי- לראייה היא המשיכה להגיע לפגישות ולהיפתח בפניי. אי אפשר היה לשכנע את דנה שהיא שווה במילים היא הרי לא הייתה מאמינה לי. אולם הקשר שנבנה בינינו, הSWOT, המפגש אחת לשבוע עם ניתוח האירועים, הרגשות וההתמודדויות בתוך השבוע באווירה תומכת ואמפתית {יחד עם הקסם} יוצר מבנה שמוכן לפחות לנסות. לעיתים ערכנו משחקי תפקידים, ציירנו מנדלות וניתחנו אירועים שקרו במהלך השבוע. איתרנו יכולות והצלחות קטנות לכאורה כמו היכולת לתקן את המחשב כשזה התקלקל בביתה וכשאלו (היכולות וההצלחות) הלכו והצטברו דנה התחילה להרגיש מסוגלת להתמודד עם אתגרים. בשלב הזה יכולנו להתחיל לחשוב על מטרות ויעדים מדידים כמו להעלות את הציון בתנ"ך מ60 ל70, לשפר את הנוכחות בשיעורים מ25 שעות חיסור בסמסטר לנוכחות מלאה והשתתפות פעילה בכיתה.
הסיפור של דנה מלמד על הייחודיות של תכנית "אימון להצלחה". העבודה הפרטנית של המאמן האישי עם התלמידים בתוך הקונטקסט הבית ספרי/לימודי/יועצי יחד עם המחנכת, המורים המקצועיים וההורים יוצרים שינוי ב"כאן ועכשיו". המאמן בתכנית מעורב בכל המעגלים של התלמיד ועוזר לו לנסח מטרות ויעדים וללוות אותו בהתקדמותו.
תחושת המסוגלות החדשה הולידה נכונות לעשות דברים שלא עשתה קודם לכן, כמו ללמוד בבית; יחד זיהינו את הזמן הנוח בתוך סדר היום הספציפי שלה, בידוד גורמים מפריעים כמו רעש טלוויזיה וכו', בנייה של תוכנית לימוד לקראת מבחן המחולקת למשימות קטנות עם מעקב ומטרה ובלי לחץ. ובבית היא הפכה אסרטיבית יותר מול אחותה וחזרה לחדרן המשותף. לפי דיווחי המורים כיום היא משתתפת ומעורבת יותר בשיעורים וניכר שיפור גם במעורבות החברתית שלה בכיתה.
המנדלה שדנה ציירה באחד מהמפגשים הראשונים- גבול בצבע שחור בנוסף לקווים משוננים.
