איך להמציא את עצמך מחדש גם בגיל מבוגר 

"לעולם אינך מבוגר מדי כדי לקבוע מטרה חדשה או כדי לחלום חלום חדש" – קלייב סטייפלס לואיס, סופר בריטי

כשהייתי ילד קטן ברומניה, עתידי כרופא היה כמעט ברור. אמי היקרה ברברה (ז"ל) הייתה רופאת ילדים מצליחה, ורבות היו השעות אשר ביליתי לצדה במרפאת הילדים, משחק לי בצד אבל מקשיב וצופה לפחות בעין אחת בעיסוקיה. ובכל זאת, לא נהייתי רופא. לימים, אחרי עלותי ארצה, עשיתי שירות צבאי בן עשרים ושתיים שנים בצה"ל. גם לאחר מכן החלפתי כיווני קריירה באופן תדיר כל כמה שנים, וב"זוויות חדות". ממכירות לחינוך, מחינוך לתפעול, לניהול עמותות, ולבסוף הפכתי למאמן ומנחה עצמאי.  

בניגוד למה שאני עומד לספר לכם במאמר הזה, רק בסיבוב האחרון, הנוכחי, עשיתי בחירה מודעת, שקולה, מסודרת ושיטתית ,אותה ניתן להגדיר "המצאת עצמי מחדש". חבל. בשלב בו עשיתי את השינוי, זה כבר לא היה קל, ואלי הייתה זו ההזדמנות הכמעט אחרונה לעשות שינוי בסדר גודל שכזה.

אל תחכו, אם כן, לגיל מתקדם על מנת לשאול כמה שאלות, על מנת להתחבר בצורה מודעת לתשוקה שלכם, להמציא את עצמכם מחדש ולשנות את חייכם. לא שלא עשיתי דברים נהדרים ומספקים לכל אורך הדרך, אלא שהרוב היה ב"אוטומט", מתוך אינרציה, ולא מהחלטות מודעות. למזלי, היקום דאג שאצעד בכיוונים שהיו ככל הנראה נכונים לי.

בכל פעם כשאתה משנה כיוון בקריירה, בצורה ממשית, אתה מקבל משנה אנרגיה שמובילה אותך קדימה לפחות לכמה שנים טובות. יש כאלה שזה קורה להם פעם אחת בחיים, יש שיותר מזה, ויש כאלה אשר זה לא קורה להם כלל, והם לא בהכרח סובלים.

שני חברים טובים שלי, לדוגמא, עובדים כבר למעלה משלושים שנה באותו מקום עבודה, פחות או יותר. הראשון שבהם התקדם עם השנים באחריות, בשכר ובכאב ראש, אבל נשאר באותו הארגון ממש. עם זאת, כל השנים הוא חושב בערגה רבה על אביו ז"ל, שהיה איש חינוך מסור, ונזכר בקינאה במרץ הבלתי נגמר ובהתרגשות שאחזה באביו, כל שנה מחדש, לקראת תחילת שנת הלימודים בראשון בספטמבר. את המרץ וההתרגשות הזו הוא עצמו לא מרגיש, כך הוא מספר לי, ועם זאת מעולם לא עשה ניסיון לשינוי. נכון, יש משפחה, ילדים, חובות וצרכים, ויש גם עניין בעבודה, אבל מה עם הערגה המתמדת הזו למשהו אחר?

חברי השני אמנם החליף תפקידי ניהול בחברות בת של אותה חברת אם, אבל נשאר באותה סביבה ארגונית ובאותו תחום ממש, וכאמור, בגדול, באותה החברה. מעולם לא שמעתי אותו מתלונן על כי היה מעדיף להיות בתחום מקצועי אחר, או בחברה אחרת. לא חסרות לי דוגמאות נוספות מזה ומזה. לא כל אחד מחפש שינוי דרמטי בחיים.

אם יש לך קוצים במקום שבו נהוג לשבת

כמאמר השיר הידוע "זה סימן שאתה צעיר", ישנם אנשים אשר כל כמה זמן הקוצים הללו בישבן גורמים להם לרצות לזוז הלאה, לעשות דברים חדשים. אחרים מעדיפים להישאר באזור הנוחות המוכר והידוע. אם אתה או את מהסוג עם הקוצים, ומפעם לפעם, או אפילו רק פעם אחת באמצע החיים מדגדג לכם לעשות שינוי גדול בחיים, פירוש הדבר הוא שהגיעה העת לנסות להמציא את עצמכם מחדש, או במלים פשוטות, לפעול למען מימוש חלום חדש.

אם לא הולכים אחרי הלב, אחרי החלום, לעיתים קרובות ממשיכים לחוות תסכול והחמצה. לעיתים, כאשר כבר תרצו לממש זאת עלול הדבר להיות מאוחר מדי.

על מה אנשים מתחרטים הכי הרבה?

במחקר אמריקאי של מוריסון וריס (2011)  נמצא כי בני אדם נוטים להתחרט יותר על הדברים אותם לא עשו מאשר על הדברים שעשו, ומתחרטים יותר על דברים שלא ניתנים עוד לשינוי מאשר על דברים שניתן עוד לשנותם*.

 בספרה "חמשת החרטות הגדולות של הנוטים למות"** (2012) אשר זכה לתהודה רבה, מתארת ברוני ואיר, אחות סיעודית בריטית, את חמש החרטות הגדולות של העומדים למות. הדבר אשר בני אדם התחרטו עליו הכי הרבה לפני מותם, היה שלא קיימו חיים שהם נאמנים לעצמם, אלא חיו חיים שניסו לתאום את ציפיותיהם של אחרים. בהקשר זה, בני אדם הצטערו בעיקר על שלא ניסו לממש יותר מחלומותיהם לאורך החיים, דבר שנעשה לבלתי אפשרי ובלתי הפיך בשלב מסוים, בעיקר כאשר הם כבר לא היו בקו הבריאות או היו מבוגרים מדי. את תמצית חמשת החרטות הגדולות ביותר ניתן לקרוא כאן.

מדוע קשה לנו להמציא את עצמנו מחדש?

לרוב, האינרציה של החיים, והפחד לשנות הם הגורמים העיקריים לקושי. המצאה מחדש דורשת אנרגיה, נחישות, אומץ והתמדה. טום קלנסי, המחבר הנודע של "המרדף אחר אוקטובר האדום" היה סוכן ביטוח ממורמר במשך חמש עשרה שנים, כאשר מתוך תסכול, ולאור אהבתו וכמיהתו לכתיבה, החל לכתוב, כמעט בהיחבא, את הרומן הראשון. כיום, אחרי מיליוני עותקים שנמכרו, סרט מצליח, ועוד עשרות נובלות אחרות, הוא אדם שכל אחד יאמר כי נועד מראש לכתיבה. אולי יותר מאשר הכישרון לכתיבה, מה שעשה את ההבדל עבור קלנסי היו הנכונות והאומץ שלו לעשות את הצעד, להתעקש עליו ולדבוק בו עד מימוש החלום.

לעיתים, אנו שקועים מאוד בהווה או מתרפקים או כועסים על העבר. אם לא נשכיל תחילה לדמיין לעצמנו עתיד רצוי, כזה השווה מאמץ והשקעה, לא יהיו בנו הכוחות וה"מנוע" שימשכו אותנו קדימה אל עבר השינוי המיוחל. ניתן לדמיין זאת באמצעות דמיון מודרך, כתיבת מכתב מפורט אודות העתיד אל עצמך, או על ידי כך שתספר על חלומך לסובבים אותך. ארחיב על הטכניקה הזו במאמר אחר. לא פעם, ככל שאנו מספרים זאת יותר, כך אנו משתכנעים יותר ויותר.

 ללמוד מהטובים ביותר

אם יש לך הזדמנות, נסה ללמוד מהטובים ביותר. אפשר שהדבר יהיה מקריאת ספרים או צפייה בסרט, תחילה. אפשר גם שתקיף את עצמך בתזכורות ויזואליות, בציטוטים, תמונות, אמירות הנותנות השראה. דמויות משמעותיות אשר עשו שינויים מפליגים בקריירה יכולות ללמד אותנו לא מעט, שווה ללמוד מהן.

להתחבר אל האנשים הנכונים

השראה גדולה לשינוי עצמי יכולה לנבוע מהיכרות ומבילוי בחברת אנשים טובים, כאלה אשר עשו כבר כברת דרך, אנשים המשדרים אנרגיה ותחושת מסוגלות הנותנת השראה חיובית. התמזל מזלי והכרתי לא מעט כאלה. עם זאת, האנשים הנכונים יכולים להימצא ממש סביבך, עליך רק להבחין בהם. לזהות אותם. לפעמים הם נמצאים במקומות הכי מפתיעים והכי לא סבירים. הם יכולים להיות חברים, לקוחות, נותני שירות. מי שמכיר אותי שמע בוודאי את הסיפורים אותם אני מספר על הספר שלי בחדרה, איש מקסים, אוהב אנשים, דייקן ונקי, העושה המון טוב לאנשים שסביבו. אני לומד ממנו לא מעט.

אם לוקחים את הזמן, ומנצלים את ההזדמנויות, שיחות חולין רבות יכולות להפוך לשיחות למידה והשראה. האנשים הנכונים הם אלה שטעו, נפלו וקמו, אלה שמוכנים לשתף, להקשיב ולעזור. אם יש לך הזדמנות להיפגש עמם, לך על זה.

גם כשהם מעצבנים, יש מה ללמוד מהם. העצה "להתרחק ממי שמשדר לך אנרגיה לא טובה" אינה נכונה עד הסוף. קודם רצוי ללמוד מהם את מה שניתן.

 לפרק את החזון ל"חתיכות קטנות"

קשה "לבלוע" משימה גדולה ב"ביס אחד", וחלום גדול לעיתים קרובות מרתיע, מפחיד, או נראה בלתי אפשרי או לא ישים. פירוק החלום הגדול למשימות קטנות, מה שקרוי בשפת האימון גם "בייבי סטפס" (צעדי תינוק), או “downchunking” בשפת ה NLP (פירוק רמת המורכבות), הופכים את החלום הגדול למשהו אפשרי אשר עמו ניתן להתמודד בקלות רבה יותר.

התחבר כל בוקר מחדש ל"למה"

בכל בוקר, לפחות למספר דקות, לפני התחלת המשימות היומיות שמכניסות אותך לאוטומט, רצוי להתחבר לחוויית ה"למה אני עושה את זה בעצם". המצאת עצמך מחדש איננv תהליך קל והדרך אינה מרופדת בשושנים. ההיפך הוא הנכון. לעיתים קרובות הדרך ארוכה ומפותלת הרבה יותר ממה שחשבנו תחילה, הקצב איטי והמכשולים רבים. לא קל לשמור על מומנטום, על פוקוס ועל אנרגיה חיובית.

לפעמים התהליך דומה יותר לריקוד הטנגו, בו אתה עושה לפעמים צעד קדימה ושניים אחורה, ובמקרה הטוב צעד אחורה ושניים קדימה. התחברות מחודשת, מדי יום, למטרת העל, ל"למה" שמניע אותנו, לתמונת ההצלחה העתידית הרצויה היא כמו התחברות למצבר חזק וחדש, המאפשרת לשאוב את האנרגיה הדרושה לעוד יום של התמודדות בדרך לשינוי המיוחל.

היה אמיץ

פעם שאלו את אחד מגדולי הכדורגלנים מהו אחוז הבקעת השערים שלו. הוא חשב דקה וענה: "איני יודע בדיוק מהו האחוז הנ"ל, אבל אני יודע שמעולם לא הבקעתי שער מבעיטה שלא בעטתי". במלים אחרות, הניסיון, המאמץ וההתמדה הם אבני הדרך על השביל המוביל להצלחה. צריך לא מעט אומץ על מנת לבעוט שוב ושוב, עד אשר ימצא הכדור את הרשת.

עלינו להתגבר על לא מעט התנגדויות פנימיות עד שאנו מעזים להשתנות. על מנת לצעוד אל תוך תחום של אי ודאות, עלינו לוותר על המוכר והידוע, על הנוח, על הבטוח. אי אפשר להחזיק בשניהם. הפחד שנצטרך לוותר על מי שהיינו עד היום אוחז בנו בידיים חזקות. אם כן, מנין בא האומץ? ראשית, מן הידיעה ששינויים הם לא "במכה אחת", ושמי שנהיה אחרי השינוי הוא לא עד כדי כך שונה ממי שהיינו לפניו. שנית, כשהיעד אטרקטיבי דיו, כשהחלום מושך ומניע דיו, נמצא את האומץ לעשות את הצעד הנדרש. כאמור, לא צריך צעד ענקי, די בצעדים קטנים ומדודים, המלווים בהרבה סבלנות והתמדה.

לבסוף, האומץ להשתנות בא מהעלאת רמת המודעות האישית, מהסתכלות על מה שיש כיום ועל מה שמתאפשר בעתיד. מודעות לאפשרויות חדשות היא מנוע רב עוצמה המדרבן לפעולות המכוונות להשגת המטרה, ובכך היא מייצרת מעגל חיזוק חיובי החוזר על עצמו ומצעיד אותנו קדימה.   

חיי הם מסכת של שינויים, מודעים ופחות מודעים, כפי שציינתי בתחילה. מה שבטוח הוא, שבכל כיוון בו הלכתי, נדרשתי להשקיע את מיטב מאמציי, מיטב אמונתי ומיטב החזון שבי על מנת להצליח. ונדרשתי לאומץ בכל פעם מחדש.

האמירה הבאה מיוחסת לג'ון ויין, גיבור סרטי המערבונים מייצגת את התחושה הזו בצורה הכי טובה. "האומץ פירושו לפחד פחד מוות... ולעלות לאוכף למרות זאת". עלו אם כן לאוכף, נסו, נסו, האמינו, עד שתצליחו. המאמץ גם משתלם וגם מהנה, בזאת אני בטוח.

גלה חמלה כלפי עצמך

שינוי איננו דבר קל. אם נגלה די חמלה כלפי עצמינו, אם תהיה לנו הסבלנות לצעוד בשביל המתפתל, אם נזכור מה המטרה שלמענה אנו יוצאים מאזור הנוחות, ההליכה תהיה קלה יותר. טוב להיות מוקף באנשים תומכים, מעודדים, וטוב גם להקשיב לדברי הביקורת שלהם.

אסיים עם עוד ממילות השיר ההוא

אם יש שטויות נהדרות שעוד לא עשית, 
אם לא טעמת עוד הכל ועוד לא ניסית, 
ואם אתה מרגיש עוד לפעמים תחושה מוזרת 
שלא הכל צודק, ושיכול להיות אחרת... 

זה סימן שאתה צעיר...

מילים: יוסי גמזו
לחן: עממי אירי