דברים שלמדתי אודות אימון (coaching) מנכדיי
נכדתי תמר היא בת שמונה חודשים בלבד, ובכל זאת היא מלמדת אותי הרבה דברים על החיים.
מאז שהחלה לזחול, שמתי לב שהיא תמיד "מושכת" קדימה, רק קדימה. וכאשר היא לא מצליחה במשהו, לעולם איננה מתייאשת, היא חוזרת ומנסה עד שהיא משיגה את יעדה (או עד שמישהו לוקח אותה משם, למען בטחונה).
את מה שהיא עושה באופן טבעי, עושים מאמנים עם לקוחותיהם המתאמנים בתהליכי אימון (coaching) מקצועיים אשר דורשים לעיתים בין עשרה לחמישה עשר מפגשים, ועוד עבודה עצמית משמעותית בין המפגשים. לא תמיד זה הולך חלק. לפעמים נתקלים בהתנגדות, לפעמים בהיסוס או בחששות, ולפעמים זה לא מתקדם כלל. גם זה קורה. קחו את הדוגמאות אותן מביא אחד המאמנים המוכרים בעולם, מארשאל גולדסמיט. הוא טוען כי לעיתים אין למתאמן רצון אמיתי לשנות התנהגות. במקרה זה האימון נועד להיכשל מלכתחילה. מארשאל מביא עוד דוגמאות לכך, מתוך קריירה ארוכת שנים שלו באימון מנהלים. פעמים אחרות, אימון פשוט איננו מתאים לסיטואציה.
מטרת תהליך האימון היא ליצור מודעות, ממנה לייצר מוטיבציה, אשר בתורה תוביל את המתאמן לבניית תכנית פעולה, הוצאתה של זו מן הכוח אל הפועל על מנת להשיג את המטרות והיעדים שנקבעו לאימון.
את כל זה עושה תמר הקטנה לבדה, ללא צורך במאמן אישי או עסקי. הכיצד?
תינוקות אינם מודאגים ממחשבות כגון ?האם אצליח לזחול עד לטלפון הסלולרי של סבתא מהר מספיק, לפני שהיא תזיז אותו משם", או "האם יצחקו עלי אם אפול כרגע", בעודה מנסה להתרומם לראשונה כדי להציץ דרך זכוכית דלת הסלון לגינה?
כמאמן אישי ועסקי בשנים האחרונות, וכמנהל בארגונים רבים ומגוונים בעבר, למדתי שאצל מבוגרים התופעה שונה, כמעט הפוכה. חששות, עכבות, פחדים ודאגות עוצרים אותנו לעיתים קרובות ומונעים מרבים מאתנו מלהתקדם ולהגשים את מטרותינו, אפילו כאלה שהן פשוטות, יחסית. אף חוויתי זאת אישית, לא פעם. מעטים הם המבוגרים אשר, כמו נכדתי תמר, לא מודאגים מהתוצאה או מהכישלון, משוחררים לעשיה ספונטאנית ופשוט "נהנים מהדרך".
תינוקות משוחררים מ"חשיבה אחראית?, ובהיותם שקועים לחלוטין במה שהם עושים, הם נמצאים רוב הזמן במעין מצב של גלי מוח הנקראים גלי תטה (Tetha). הם נמצאים במעין מצב שהוא בין ערנות ולבין שינה, דומה למצב של מדיטציה עמוקה. יש המקשרים מצב זה ליצירתיות ולנכונות לחקירה (ראה לדוגמא מחקרו של ג'פרי פאנין - Jeffrey L. Fannin, Ph.D.). מצב דומה לזה קורה בעת חלימה במצב שינה המכונה REM (שנת תנועות עיניים מהירות, או שנת חלימה). זה מסביר מדוע תינוקות אינם מוטרדים מלהצליח ?במכה הראשונה?, ואינם חוששים מכישלון, והם חוקרים ובודקים כיוונים ואפשרויות בשלווה וסקרנות אין קץ, שקועים לגמרי במשחקם.
אליסון גופניק, פרופסורית לפסיכולוגיה ומחברת הספר ?התינוק הפילוסוף? (2009, אנגלית) טוענת שתינוקות חוקרים ומדמיינים מגוון רחב של אפשרויות וכיוונים. ככל שהם מתבגרים, הם ננעלים יותר ויותר על האפשרויות שלפי התייחסויותיהם הניבו את התוצאות היותר טובות, מתקשים לוותר על תפיסותיהם ומסרבים יותר לבחון כיוונים שונים ממה שמוכר להם עד אותו הרגע.
אנשים יצירתיים, בדומה לתינוקות, במידה רבה, יכולים לחיות עם מידה רבה יותר של אי בהירות ודו -משמעות, לעומת בני אדם אחרים. על כן, הם מוכנים יותר ?להסתכן? בלחקור אפשרויות חדשות, ולחיות גם עם טעויות. כמו נכדתי תמר. עוד נטען, כי הגברת או הגדלת הנגישות המודעת אל מצבי "תטה" אלו מועילה להורדת רמת הסטרס (לחץ, מתח), להגדלת יכולת הזיכרון, היצירתיות, יכולת ההתחברות הרגשית ויכולת הלמידה.
החדשות הטובות הן שככל הנראה ניתן להגביר את רמת ותדירות הופעת גלי התטה באמצעות מספר פעילויות: שמיעת מוסיקה, שינה, מדיטציה ודמיון מודרך יצירתי. כדאי לנו, אם כן, לחזור לילדות, אולי אפילו ל"תינוקות".
לפעמים זה נראה כאילו בן, נכדי בן השנתיים ושלושה חודשים, קרא ומיישם את מחקרה של גופניק. הוא מלמד אותי על החשיבות הכבירה של המשחק החופשי, וליכולתו של כמעט כל אובייקט בסביבה הטבעית שלנו ללמד אותנו המון ובזמן קצר.
מגיל שנה בערך, בן משחק עם האייפד שלי ושל אביו, ועם הטלפונים הסלולריים של כל המשפחה. הוא התחיל את "לימודיו" באמצעות העברת מסכים (במסכי ה touch למיניהם) בהחלקת אצבע אקראית, כנראה תוך חיקוי של מה שראה ממבוגרים בסביבתו. היום הוא מתפעל כבר לא רע את המכשירים הללו, עם יותר ניסוי וטעיה מאשר ידע, כמובן, אבל מגיע כמעט תמיד לתוצאות הרצויות לו. אלה לסרטוני "יו-טיוב" על שואבי אבק רובוטיים מהמובילים בשוק, ואת שמותיהם ופעולותיהם העיקריות הוא מכיר כמעט בעל פה. אמיתי.
התמזל מזלי ויש לי זכות גדולה להימצא הרבה בחברת שני הנכדים תמר ובן. כך עלה לי הרעיון לכתוב את המאמר הזה, ולחקור מעט את הידע הקיים בנושא.
בזכות הקריאה בנושאים הללו הבנתי מעט יותר מדוע תמר מנסה לעמוד על רגליה באופן עצמאי, וכל הזמן מושכת למעלה, מדוע היא כמעט ולא מתלוננת, ותמיד היא עם חיוך על השפתיים, ומדוע בן צוחק כל כך הרבה ולמה זה חשוב ללמוד זאת ממנו.
אם אנו רוצים להיות יותר מאושרים, ורובנו רוצים, כדאי שנעסוק במדיטציה באופן קבוע, ונחשוב קצת יותר כמו תינוקות, אומר דר' ג'ון בריקסטון, פרופסור לפסיכולוגיה וראש המחלקה לבריאות נפשית באוניברסיטת מיזורי-קולומביה. הוא חקר בהרחבה את האפקטים של המדיטציה ואת התנהגותם ודרכי החשיבה של התינוקות (שכאמור מצב החשיבה שלהם דומה למצב המדיטטיבי אצל מבוגרים). הן התינוקות, והן אנשים המתרגלים קבוע מדיטציה נמצאים הרבה במצב של מודעות מורחבת, נמצאים הרבה ב"כאן ועכשיו". בלי היסוסים, בלי חששות, בלי תירוצים.
זה גם מסביר מדוע תמר מסתפקת במועט, ומדוע כל כדור, טבעת פלסטיק או דובון יכולים להעסיק אותה זמן רב כל כך. האם זהו טבע האדם? ואם כן, מה אנו יכולים ללמוד ממנו? לפחות לפי מסקנותיה של פרופסור גופניק, תינוקות "מעוצבים" כך שיהיו חקרניים וסקרניים, וכדאי מאוד לעודד אותם להמשיך לעשות זאת. אולם, מה שחשוב ללמוד מהם, הוא שכדאי אף לנו לחקור ולשחק, ללמוד ולשמור על סקרנותנו, שכן ברכה גדולה עשויה לצמוח מכך.
למי שאין הדבר בא בקלות, בניגוד לתינוקות, שווה לפנות לאימון אישי, להשקיע בכך כמה שבועות, ולשפר את היכולת להשיג את המטרות, העדים והחלומות שתמיד היו לו או לה. אם תינוקות יכולים, הרי קרוב לוודאי שגם אנחנו.
ומילה אחת לאימהות ולאבות הצעירים: גוף מחקר מרשים ההולך וגדל מציג בשנים האחרונות את היתרונות הגדולים של המדיטציה עבור הבריאות הכללית והנפשית של המתרגלים. לתרגל מדיטציה כהורים צעירים נשמע אולי לוקסוס כמעט בלתי נתפס, שהרי כל מה שאתם רוצים לעשות כעת הוא לישון, אולם מסתבר שיש לכך יתרונות גדולים גם לכם, וגם לתינוקותיכם. אז למה אתם מחכים?
כעת, מה הקשר בין כל אלה ולבין הכותרת של המאמר, ומהו הדבר אותו אני לומד, מעבר למובן מאליו, אודות אימון, ובעיקר אודות שיפור יכולות האימון שלי עצמי? כמאמן, אני שואף לייצר מודעות בכך שאני עוזר למתאמנים שלי לשים לב לכאן ולעכשיו, בדומה למה שחווים במידה רבה במהלך מדיטציה. כאשר מתאמן מודע למה שהוא חש, למה שהוא חושב, או למה שהוא או היא תופסים לגבי העולם, או מה מפעיל אותם ולוחץ "על הכפתורים" שלהם, הדרך ליצירת מוטיבציה לשינוי פחות או יותר נסללה.
אם כך, אם נוסיף טיפה משחקיות, מצבים מדיטטיביים או כמעט מדיטטיביים, או אף יותר מזה, אם נשתמש במטפורות, הדמיה ודימיון מודרך, וגם בטכניקות של מדיטציה, יש סיכוי שנצליח לעקוף מצבי תודעה מסוימים, מחסומים והתנגדויות שיש למתאמנת או למתאמן, ולאפשר להם בקלות רבה יותר להשיג את היעדים אשר בגינם הם פנו לאימון מלכתחילה.
נראה לי שזה שווה את המאמץ מצד המאמן או המאמנת, ואני בכל מקרה משתדל להתאמן על כך.
תודה, תמר, תודה בן, תודה לכם, נכדיי!
הכותב הינו מאמן אישי ועסקי המסייע לאנשים ולרעיונות לצמוח
