כאשר אוותר על הגבולות האם ילד שלי יאהב אותי יותר 

כאשר ילדך נולד לאוויר הוא בדק את תגובתך כלפי התנהגותו. הוא בכה – הבאת לו לאכול, בכה עוד פעם – החלפת לו טיטול. כשהוא ניסה ללכת ונפל – הסתכל עליך. אם הוא ראה חיוך ועידוד הוא קיבל 'אישור' ממך לקום ולנסות עוד פעם, אם הוא ראה שאת עצובה הוא קיבל 'אישור' ממך להיות עצוב. התגובה של תינוקך הייתה בהתאם לתגובתך ולא כתגובה עצמאית.

בעצם מתחילת חייו הוא למד לקלוט ולהבין את המסרים שלך – את 'האישורים' שלך. הוא למד וקלט די מהר שהוא יכול להשתמש בהם לטובתו. כך אם הוא בוכה כשיש לו בטיטול – אז אחרי ההחלפה הוא 'מאשר'  לך שאת אימא טובה כי אז הוא רגוע ומחייך. ואם הוא בוכה בלי שום סיבה – את דואגת לו ואת כבר לא יודעת מה הוא רוצה – ואת מחזיקה אותו, אחר כך מניקה, אחר כך מנסה להשכיב במיטה – כשכל זה מלווה ברגש שלילי כלשהו – סימן שאת מחפשת דרך כלשהי שבה ילדך ייתן לך 'אישור' שאת אימא טובה ויירגע. לא משנה בן כמה ילדך אם תגובתך כלפיו מבוססת על רגש – זה בדרך כלל סימן לתלות רגשית.

אולי זה נשמע לך הזוי או מופרך אך אני מזמינה אותך לבדוק את זה. את יכולה לגלות תלות רגשית במקום שקשה לך להציב גבול ברור. תחשבי על מקרה ספציפי שקרה לך ותעני לי על שאלות 'מה קרה שגרם לך לוותר על הגבול שהצבת?", "מה יקרה אם תעמדי על שלך עד הסוף?", "כשאת מוותרת על הגבול שאת רוצה להציב – איזה צורך זה ממלא לך?". בין הצרכים הנפוצים מופיע "צורך לקבל אישור" ו"צורך לקבל אהבה".

הפלא בזה שאת תוכלי להגיב כלפי התנהגות ילדך בצורה בריאה ונכונה (באותה צורה שאת רוצה ולא איך שזה קורה לך בלי לחשוב) כאשר תשחררי את המקום של התלות הרגשית.

דוגמה א' – ילד מתעורר כמה פעמים במשך לילה ובוכה (הרופא אמר שהילד בריא לגמרי) בפועל האימא רוצה להמשיך לישון אך ייסורי המצפון לא מאפשרים לה זאת. אז היא קמה פעם אחר פעם. היא קמה כי כך היא מרגישה אימא טובה. היא אפילו לא יכולה לדמיין שהיא תעמוד על שלה עד הסוף כי מבחינתה אימא חייבת להקריב את עצמה. (כאן נשאלות השאלות  - מי אמר שאימא צריכה להקריב את עצמה, מי אמר שלטפל בילד ביום – זו לא הקרבה).

דוגמה ב' – ילד שאומר לאימו שהוא רוצה לשחק במשחק מחשב מסוים כמו חבר כיתתו. האימא רוצה להגיד 'לא' אך היא אומרת 'כן'. כך היא 'מוותרת' לו וזאת הדרך שלה להרגיש אהבה. אימא כזאת בטוחה שאם היא תעמוד על שלה עד הסוף – הילד שלה פשוט לא יאהב אותה. (במקרה כזה אפשר להסביר שאהבה היא תחושה פנימית עמוקה שצריך להרגיש כל הזמן בלי תלות בדברים חיצוניים).

בשתי הדוגמאות שהבאתי כאן בסופו של דבר האימא תהיה מתוסכלת, מיואשת ולא מרוצה מעצמה. אני בטוחה שתחושות קשות אלו ישפיעו גם על הילד ולכן אולי הוויתור היה לטובתו בטווח המיידי אך לטווח הארוך הוויתור הזה לא יביא תועלת ואולי אף נזק.

הילד שלך רוצה לגדול. חלק בלתי נפרד מהגדילה שלו היא בגרות רגשית. ברגע שאת בתור אימא תנתקי את התלות הרגשית , את תאפשרי לשניכם לגדול ולקבל החלטות נבונות שיתמכו במטרות שלכם בחיים.