מרבית לווי המשכנתא אינם מודעים לסעיף 38 א אשר עליו הם מוותרים בחתימתם על נוסח הלוואת המשכנתא בבנק. סעיף 38 א לחוק הוצאה לפועל מחייב את הבנק למצוא דיור חילופי לדייר, במקרה ויפונה מביתו לאחר פיגורים בתשלומי המשכנתא. כאמור, מרבית הלווים אינם מתמצאים במאות דפי הנוסח לפני החתימה על המשכנתא ונותרים ללא עזרה במידה ומתעורר הצורך לפנותם מבתיהם. על פי נתוני משרד השיכון כאלפיים משפחות מפונות מבתיהם בשנה, ומרביתם עוברות להתגורר אצל קרובי משפחה, או לחלופין מוצאים פתרונות דחק כמו לינה ברחוב על גבי ספסלים או בגינות ציבוריות. קימות מספר משפחות אשר פנו לעזרה לבתי המשפט כדי לחייב את הבנקים בסדור דיור חלופי להן, בטענה כי לא ידעו על ויתור על סעיף 38א בעת חתימה על המשכנתא. במקרים מסוימים נעתר בית המשפט וחייב את הבנקים לאור המצב למצוא דיור חלופי לדיירים לאחר הפינוי מביתם.
לאחרונה התנהל דיון בועדת חוקה חוק ומשפט כדי לפתור באמצעות חוק בעיה זו. מטרת החוק היא להסדיר את מציאת דיור חלופי למפונה לאחר פינויו מביתו. אולם נוצרה בעיה בניסוח החוק כאשר מימון הדיור החלופי נופל על גביו של החייב, ולכן נוצרה בעיה כיוון שהבנק אינו מניח לחייב גם לאחר פינויו, ולכן אין באפשרותו של החייב לממן בנוסף דיור חלופי בשעה שלא פתר את בעיית הדיור הראשוני שלו מול הבנק. הפלת נטל מימון הדיור החלופי יאלץ את הלווה ללוות שוב בריבית גבוהה יותר העשויה להגיע ל13% בגין ריבית פיגורים. על פי הצעת שינוי בנוסח מתכוונת הועדה להטיל על הבנק את עלות מציאת דיור חלופי ולמנוע בעתיד את הויתור על סעיף 38א , הקובע כי הלווה מוותר על דיור חלופי. הבנקים מתכוונים להיאבק בהצעת החוק הנידונה באיום להעלות ללווים מסוכנים את הריביות שם משלמים על המשכנתא ובכך לנטרל את הסיכון לבנק. המהלך ירתיע מלווים מסוכנים מלקחת הלוואה מהבנק במידה ואינם יכולים מלכתחילה לעמוד בה. הועדה לבסוף סיכמה עמדת ביניים בה האחריות על מציאת דיור חלופי לחייב לא תהא בידי הלווה ולא בידי הבנק. בוועדה מודעים לכך כי נוצר הצורך לאזן בין זכויות הלווים לבין זכויות הבנק, כך שהפלת נטל מימון הדיור על הבנק תפחית מרווחיהם של הבנקים בשל העלות הנוספת. עוד נאמר כי על הבנקים לגבות ריבית רגילה ולא ריבית פיגורים אם ברצונם לעזור ללווה להחזיר את ההלוואה ולא להפילו לחובות. הביקורת הנוספת שהועלתה בדיון היא הקלות הבלתי נסבלת בה הבנקים נוטים לסבך את לוויהם מבלי לנסות להתאמץ ולמנוע מצב זה מלקוחותיהם. הסיבה לכך נעוצה בעובדה כי הבנקים אינם מפסידים כסף כתוצאה מהסתבכות הלווה, לכן אינם מתאמצים למנוע מצב זה הגורם נזק ללווה, מבלי לגרום נזק לבנק.
לאחרונה התנהל דיון בועדת חוקה חוק ומשפט כדי לפתור באמצעות חוק בעיה זו. מטרת החוק היא להסדיר את מציאת דיור חלופי למפונה לאחר פינויו מביתו. אולם נוצרה בעיה בניסוח החוק כאשר מימון הדיור החלופי נופל על גביו של החייב, ולכן נוצרה בעיה כיוון שהבנק אינו מניח לחייב גם לאחר פינויו, ולכן אין באפשרותו של החייב לממן בנוסף דיור חלופי בשעה שלא פתר את בעיית הדיור הראשוני שלו מול הבנק. הפלת נטל מימון הדיור החלופי יאלץ את הלווה ללוות שוב בריבית גבוהה יותר העשויה להגיע ל13% בגין ריבית פיגורים. על פי הצעת שינוי בנוסח מתכוונת הועדה להטיל על הבנק את עלות מציאת דיור חלופי ולמנוע בעתיד את הויתור על סעיף 38א , הקובע כי הלווה מוותר על דיור חלופי. הבנקים מתכוונים להיאבק בהצעת החוק הנידונה באיום להעלות ללווים מסוכנים את הריביות שם משלמים על המשכנתא ובכך לנטרל את הסיכון לבנק. המהלך ירתיע מלווים מסוכנים מלקחת הלוואה מהבנק במידה ואינם יכולים מלכתחילה לעמוד בה. הועדה לבסוף סיכמה עמדת ביניים בה האחריות על מציאת דיור חלופי לחייב לא תהא בידי הלווה ולא בידי הבנק. בוועדה מודעים לכך כי נוצר הצורך לאזן בין זכויות הלווים לבין זכויות הבנק, כך שהפלת נטל מימון הדיור על הבנק תפחית מרווחיהם של הבנקים בשל העלות הנוספת. עוד נאמר כי על הבנקים לגבות ריבית רגילה ולא ריבית פיגורים אם ברצונם לעזור ללווה להחזיר את ההלוואה ולא להפילו לחובות. הביקורת הנוספת שהועלתה בדיון היא הקלות הבלתי נסבלת בה הבנקים נוטים לסבך את לוויהם מבלי לנסות להתאמץ ולמנוע מצב זה מלקוחותיהם. הסיבה לכך נעוצה בעובדה כי הבנקים אינם מפסידים כסף כתוצאה מהסתבכות הלווה, לכן אינם מתאמצים למנוע מצב זה הגורם נזק ללווה, מבלי לגרום נזק לבנק.
