האם את רוצה לדעת מה לא בסדר אצל ילדך 

האם קרה לך שמטפלת העירה לך שמשהו לא בסדר אצל ילדך?

האם קרה שגננת שמה לב שמשהו לא בסדר אצל ילדך?

האם קרה לך פעם שמורה עשה לך טובה והתחיל לספר מה לא בסדר אצל ילדך?

האם קרה לך פעם שהורים שלך או בן זוגך התחילו להעיר לך על בעיות אצל ילדך?

האם קרה לך פעם ששכנותייך דאגו ליידע אותך על ההתנהגות הלא ראויה בעיניהן של ילדך?

איך התחושה אחרי הביקורת?

האם זה נעים לך לשמוע דברים לא טובים ממטפלת, גננת, מורה, הורים, שכנים? מן הסתם שלא. וכך גם לילדך.

שמתי לב במהלך השנים שגננת חייבת למלא דוח ולכן היא במכוון מחפשת. ומי שמחפשת ומתמקדת במשהו שלילי - היא גם מוצאת. אולי כאן את שואלת - 'אם הגננת רואה משהו בעייתי - האם זה לא אומר שזה נכון?'. יכול להיות שכן, אני לא אתווכח עם הגננת אך אני יודעת שחלק מהדברים נעלמים לגמרי כאשר לא שמים לב אליהם - זאת אומרת כאשר מתמקדים ומסתכלים על הדברים הטובים הם גדלים ותופסים יותר מקום.  

מה את יכולה לעשות בתור אימא? ברגע שאת לוקחת את מה שתלוי בך ועושה שם שינוי - את יכולה לאפשר לילדך להיסתכל על עצמו מזווית אחרת. זה מאוד חשוב לילדך שאת תתמכי ביכולות שלו.זה אומר - לא משנה מה יגידו עליו - הוא תמיד יהיה הכי טוב (להגיד לו את זה בקול). ואם יש לו בעיה X - זה אומר שמשמים אומרים לך שילדך מסוגל לחיות ולתפקד עם X, והוא זה שיוכל בעתיד לעזור לעוד ילדים כמוהו.

אני רוצה שתאמצי לעצמך מחשבה ותהיי בטוחה במאה אחוז ש'ילדך מוגן ובטוח, כי הוא בן שלך'. לא משנה מה מורים, שכנים או ההורים אומרים 'הוא מצליח בכל מה שהוא עושה'. יש אימהות שחושבות שהצעד הנכון בביקורת נגד ילדיהן הוא להשיב במלחמה. אני רוצה שתדעי, שאם את עושה מלחמה את משדרת לכל העולם, לילדך וגם לעצמך שילדך חלש, שהוא יספוג את הביקורת, שחייו יהרסו בעקבות הביקורת, שמורים, הורים, שכנים צודקים. כמובן שמגיל מסוים יש מקום לדבר על הביקורת עם הילד, לתמוך בו, ללמד אותו שלא משנה מה אחרים אומרים אלא הדבר הכי חשוב זה מה שהוא חושב על עצמו. כמובן שיש מקום שתלמדי את ילדך להסיק מסקנות חיוביות על עצמו.

ואם יש משהו שלדעתך או לדעת מישהו אחר בעייתי - תהפכי את זה למשפט חיובי ותהיי בטוחה באמירה הזאת - וכך תתרמי לחיים יותר בריאים של ילדך.

הנה כמה דוגמאות:

"ילדך מהיר מדי - הוא לא חושב לפני שהוא אומר משהו" - "עם כל יום אני יותר ויותר בוטחת בצורת החשיבה של ילדי. הוא יודע מה נכון עבורו באותו רגע"

"ילדך לא מחזיק את העפרון נכון לגיל שלו" - "ברור לי שילדי מסתדר ומצליח ללא שום קשר לאחיזת עפרון. ההצלחה היא גישה לחיים ולא אחיזה נכונה של העפרון"

"ילדך מפריע בשעור" - "אני בוטחת ביכולות של ילדי לשבת ולהקשיב בשעור כמו שהוא יושב כש…(תשלימי כאן של המקום שבו ילדך מסוגל לשבת 45 דקות, לא משנה מהו המקום. את בעצם מצהירה כאן שקיימת אצל ילדך יכולת לשבת במשך 45 דקות והוא יכול לבחור להשתמש בה גם במהלך השעור).

לסיכום, בשביל איכות החיים טובה יותר שלך ושל ילדך צריך לדעת לא לשמוע את הקולות של האחרים. ואם בטעות הקולות חודרים פנימה אז לדעת לבטל אותם ובמקומם לשתול קולות מעצימים. אחד התפקידים שלך כאימא הוא ללמד את ילדך לתפוס מקום בראש עם קולות מעצימים.