שלום רב ,
השעיור השבועי של הרב עודד שליט"א הפעם מדבר על מעשה ביטחון
שיעור חובר לכל אדם אשר רוצה לקדם עצמו מבחינה רוחנית וביטחון בהשם יתברך
הרב עודד כמו גן בשיעוריוהמעשירים נותן ומעניק ידע נרחב בנושא העצמה האישית אשר כל אדם באשר הוא זקוק ומעוניין
להעצים את עצמו הן ברוחני והן בגשמי
לצפייה והאזנה בשיעורים נוספים אשר כל רגע של שמיעה אותם יקנו לכך אחד מואחד כוחות עצומים לנצח את החים
הינה תקציר המעשה
ענה ואמר
עוד סיפרתי מעשה מבטחון וזו היא
מלך אחד אמר בליבו
מי ימצא שלא יהיו לו לדאוג יותר ממני
כי יש לי כל טוב ואני מלך ומושל
והלך לחקור אחרי. זה.
והיה הולך בלילה
והיה עומד אחורי הבתים
להקשיב ולשמוע את דברי העולם.
והיה שומע דאגות כל אחד
שזה אינו הולך לו כסדר בחנות
ואחר כך הלך לבית אחר
ושמע שיש לו דאגה שהוא צריך למלכות
וכן שאר כל הדאגות של כל אחד ואחד.
אחר כך הלך וראה
בית אחד נמוך עומד בתוך הקרקע
והחלונות למטה סמוכים ממש לארץ
והגג נופל ונשבר.
וראה ששם יושב אחד ומנגן על הכינור
שצריך להקשיב מאוד כדי לשמוע את הקול
והוא שמח מאוד
וקדירה עם משקה עומדת לפניו
והמשקה היה יין
והמאכלים עומדים לפניו
והוא שמח מאוד
מלא שמחה בלא דאגה כלל.
הלך ונכנס לתוך הבית ושאל בשלומו, והשיבו.
וראה הקדירה עם המשקה לפניו והמיני מאכלים
והוא רק מלא שמחה
וכיבד את המלך לשתות ושתה עם המלך
והיה המלך שותה גם כן למען האהבה.
אחר כך שכב לישון
וראה שהוא אך שמח בלי שום דאגה
ובבוקר עמד המלך
וגם הוא עמד וליוה את המלך
ושאל אותו המלך, מאין אתה לוקח זאת?
והשיב לו
אני יכול לתקן כל תיקוני הדברים שנתקלקלו
כי מלאכה שלמה איני יכול
רק תיקוני הדברים שנתקלקלו
ואני יוצא בבוקר
ואני מתקן איזה דברים
וכשאני מקבץ מזה איזה סך. חמישה ששה זהובים
אני קונה לי כל אלו הדברים של אכילה ושתייה.
כששמע המלך זאת, אמר בליבו
אקלקל לו זאת.
ונתן כרוז
שכל מי שיהיה לו דבר לתקן
לא ייתן לשום אדם לתקן
רק יתקן בעצמו או יקנה לו הדבר הזה חדש.
בבוקר הלך לשאול אחר תיקוני הדברים
ואמרו לו שגזר המלך שלא ליתן לשום אדם לתקן שום דבר.
וירע בעניו
אך בטח בה'.
והלך וראה גביר אחד שחוטב עצים
ושאל אותו: למה אתה חוטב עצים, האם זה כבודך?
אמר לו, חיזרתי אחר איש שיחטוב עצים ולא מצאתי
והוכרחתי לחטוב בעצמי.
אמר לו תן לי ואני אחטוב עימך
וחטב העצים ונתן לו הגביר זהב אחד
ראה שזה טוב
והלך לחטוב עוד עצים
ונתן לו הגביר זהב אחד
ראה שזה טוב והלך לחטוב עוד עצים
עד שקיבץ שישה זהובים וקנה שוב כל הסעודה
והסעודה הייתה סעודה
[ובזה הלשון אמר רבינו ז"ל: "אין דיא סעודה איז גיוון א סעודה"].
והמלך הלך שוב אחרי חלון ביתו לראות
וראה שזה יושב והמשקה והמאכלים לפניו.
והוא שמח מאוד.
הלך המלך ונכנס לתוך הבית וראה כנ"ל.
ושכב גם כן שם כמו בלילה הראשון
ובבוקר עמד האיש. וליוה את המלך
ושאל לו: מאין אתה לוקח זאת
כי צריך להוציא עליו ממון?
והשיב לו, דרכי היה לתקן כל הדברים שנתקלקלו
ואחר כך גזר המלך שלא ליתן לשום אדם לתקן
וחטבתי עצים עד שקבצתי ממון לזה כנ"ל.
והלך המלך מאיתו
וגזר שלא יתנו לשום אדם לחטוב עצים.
ויהי כאשר בא אל האדם לחטוב עצים
והשיב לו שגזר המלך גזר דין שלא ליתן לשום אדם לחטוב עצים
וירע בעניו, כי אין כסף.
אך בטח בה'.
והלך וראה אחד מנקה דיר
ושאל אותו, מי אתה שתנקה דיר?
השיב לו חיזרתי ולא מצאתי מי שינקה לי
והוכרחתי לנקות בעצמי.
אמר לו: תן לי ואני אנקה.
עמד וניקה אותה
ונתן לו שני זהובים
וקנה שוב כל הסעודה הנ"ל
והלך לביתו
[והסעודה הייתה סעודה]
והיה שמח מאוד.
הלך המלך שוב לראות וראה שוב ככל הנ"ל
ונכנס לבית כנ"ל.
הלך המלך וגזר שלא ליתן לשום אדם לנקות דיר.
בבוקר הלך האיש לחזור לנקות דירים
והשיבו לו שהמלך גזר על זה כנ"ל.
הלך האיש והשכיר עצמו לאיש חיל
אצל המיניסטר שלוקח חיל למלך
כי יש חיל שלוקחים אותם בזרוע מה שמגיע לו מהמדינה
ויש חיל ששוכרים אותם.
והלך. הוא והשכיר עצמו לאיש חיל
והתנה עם המיניסטר שאינו משכיר עצמו לעולם
כי אם לזמן
ובכל יום ויום בבוקר ייתן לו שכרו.
והמיניסטר הלביש אותו תיכף בבגדי אנשי חיל
ותלה לו חרב בצידו
ושלח אותו למקום שצריך.
אחר כך לעת ערב כשעשה כל פעולתו
השליך הבגדים מעליו וקנה לו כל הסעודה הנ"ל
והלך לביתו
[והסעודה הייתה סעודה]
והיה שמח מאוד.
הלך המלך שוב לראות
וראה שהכל מוכן לפניו והוא שמח מאוד כנ"ל
ונכנס לביתו ושכב כנ"ל
ושאל אותו כנ"ל
וסיפר לו ככל הנ"ל.
הלך המלך וקרא למיניסטר
וציוה עליו שלא ירים את ידו לשלם משכורת לשום אדם באותו היום.
בבוקר הלך למיניסטר שישלם שכרו עבור היום
ולא רצה
שאל לו: הלא התניתי עמך שתשלם לי בכל יום?
השיב לו, שהמלך גזר שלא לשלם לשום אדם היום.
וכל מה שטען עמו לא הועיל.
והשיב לו מוטב שאשלם לך מחר בעד שני ימים
והיום אי אפשר לשלם לך.
מה עשה?
הלך ושבר חתיכה מהחרב ותיקן שם עץ במקומה
ולא היה נראה וניכר מבחוץ כלל
והלך ומישכן אותה החתיכה
וקנה שוב כל הסעודה הנ"ל
[והסעודה הייתה סעודה].
הלך שוב המלך וראה
שהשמחה בשלמות כמקודם
ונכנס שוב לביתו. ושכב שם כנ"ל, ושאל אותו כנ"ל
וסיפר לו ככל הנ"ל
שהוכרח לשבור הלהב של החרב מן הקתא
והשכין אותה כדי לקנות לו צרכי הסעודה
ואחר כך כשאקבל מעות בעד אותו היום
אפדה ואתקן את החרב שלא יהיה ניכר כלל
כי אני יכול לתקן כל הדברים שנתקלקלו
[ולא יגיע שום היזק למלך].
הלך המלך לביתו
וקרא את המיניסטר
וציוה עליו באשר שיש אדם שחייב מיתה
בכן תקרא אותו האיש חיל ששכרת שיהיה איש חיל
ותצווה אותו דווקא
שהוא יחתוך ראשו של החייב מיתה.
הלך המיניסטר ועשה כן
וקרא אותו ובא לפני המלך.
והמלך ציווה שיתאספו כל השרים
כדי לראות השחוק הזה
שנמצא איש שנעץ חתיכת עץ במקום החרב.
והוא בא לפני המלך
ויפול לפני רגליו ושאל לו
אדוני המלך על מה נקראתי?
השיב לו המלך
כדי לחתוך הראש של החייב מיתה.
השיב לו והתחנן לפניו
באשר שמעולם לא שפך דם
בכן יקרא אחר לזה.
והמלך השיב לו
שהוא דווקא מוכרח עתה לשפוך דמו
אמר למלך
האם יש פסק ברור על זה
ואולי אין הדין ברור שהוא חייב מיתה
ואני לא שפכתי דם מעולם
מכל שכן שאשפוך דם שאינו ברור אם הוא חייב מיתה.
השיב לו. המלך בודאי הדין ברור שהוא חייב מיתה
כי בודאי יש פסק על זה
ועתה מוכרח דווקא שאתה תשפוך את דמו.
ראה שאי אפשר לפעול אצל המלך.
פנה בעצמו אל השם יתברך ואמר
אל שדי
אני לא שפכתי דם מעולם
ובאם זה האיש אינו חייב מיתה
יהיה נעשה מהברזל עץ
וחטף החרב ושלפה מתערה
וראו הכל שהוא עץ ונעשה שם שחוק גדול.
ראה המלך שהוא איש נאה כזה ופטרו לשלום.
בברכה,
נתנאל
