הדוגמנית המפורסמת, איילת זורר, הגישה תביעה נגד רשת "גולברי", זאת בעקבות הפסקת ההתקשרות עמה כדוגמנית הבית של הרשת ("פרזנטורית"), לאחר כ- 11 שנים. לטענתה, היא "נפגעה עד עמקי נשמתה".
אמנם איננו יודעים מה פרטי ההסכם שיש ביניהם, ונהיר שלאמור בו יש חשיבות מכרעת למחלוקת המשפטית, אולם לצורך מאמר זה נניח שההסכם הינו לתקופה בלתי קצובה, ולחברת גולברי מותר במסגרת ההסכם לסיים את ההתקשרות בכל עת שתחפוץ.
במידה וההסכם לתקופה בלתי קצובה, בתי-המשפט כבר הכריעו, כי הסכם כזה ניתן לביטול על ידי כל צד, ובלבד שניתנה הודעה על כך זמן סביר מראש [ע"א 4309/06 בשארה ורור בע"מ נ' גלידת ויטמן בע"מ (17.6.2008)].
מהו פרק הזמן הסביר שהיה במקרה שלפנינו? - על זה ניתן לקיים מאמר נפרד, אולם ככל הנראה סוגיה זו אינה חשובה, שכן זורר אינה מלינה על שלא ניתנה לה התראה, אלא מלינה על עצם ביטול ההסכם.
הדוגמנית מלינה כי היא "נפגעה עד עמקי נשמתה", ולפיכך נשאלת השאלה האם בכלל היא היתה אמורה להיעלב? האם היה מוצדק (ויש שיטענו גם מוסרי) לסיים את ההתקשרות רק בגלל המראה החיצוני?
מצד אחד, מצופה שהיא תיעלב. כל אדם שמתברר לו שהוא נראה פחות יפה מבעבר, אך טבעי כי יחוש אי-נעימות מידיעה זו. מצד שני, היא לא אמורה להיעלב. היא כיום בת 46, הגיל לצער כולנו נותן את אותותיו, ולכן היא יכלה לצפות שמתישהו תופסק ההתקשרות עמה מסיבה זו. יש שיאמרו שהיא אפילו צריכה להודות לחברה על כך שהיא היתה דוגמנית הבית בגיל כה מופלג, שכן מרבית הדוגמניות עוזבות את עולם הדוגמנות בגיל צעיר בהרבה.
לדעתי הדוגמנית אינה צודקת, במידה ועל-פי ההסכם ביניהם מותר לחברה להפסיק את ההתקשרות בכל עת. הדוגמנית נמצאת בשוק מסוים, הקרוי "עולם הדוגמנות", וזה יהיה חוסר תום לב מצדה להלין על המגרעות שיש בשוק הזה, אשר היו ידועות לה שנים רבות.
זורר מדגמנת עשרות שנים, והיא ידעה היטב שמקצוע זה אינו מקצוע שעובדים בו עד גיל הפנסיה. לפיכך הטענה שלה, כפי שצוטט בכתב התביעה, לפיה "הכושי עשה את שלו הכושי יכול ללכת", אינה כנראה טענה טובה, כי מדובר בעבודה הידועה כעבודה זמנית. חשוב גם להדגיש, היא סיימה את עבודתה בגיל 46, שנים רבות מעבר למקובל.
כל מערכת חוזית נעוצה ביחסים כלכליים הדדים, שיש לצד אחד ואין לצד השני. לחברת גולברי יש ממון, ולפיכך הוא זקוק לאיילת זורר, שיש (לדעת החברה) פנים מרשימות. והיא מנגד, זקוקה לממון של חברת גולברי.
כאשר אחד הצדדים סבור כי הצד השני לא מספק את השירות המצופה ממנו, אך טבעי שההסכם יבוא לקצו, אם ההסכם מאפשר זאת. אין זה חוקי, מוצדק או אפילו מוסרי, לכפות על אדם תשלום מבלי שהוא מקבל לדעתו תמורה ראויה.
לדוגמנים ולשחקני כדורגל יש מכנה משותף, והוא שהם יודעים שהם נמצאים במקצוע שבפירוש הוא לתקופה קצרה יחסית בחייהם, כי בשני המקרים המצב הגופני שלהם, הוא הגורם להפסקת ההתקשרות עמם. לפיכך כפי ששחקן כדורגל אינו נשאר שחקן מקצועי עד גיל הפנסיה, הדבר נכון גם זורר ויתר הדוגמנים.
לא ברור מהי העילה, אשר מכוחה זורר סבורה לפיצוי. מהנסיבות הידועות, היא לא הוטעתה ע"י חברת גולברי, או אפילו לא ניתן לה מצג שווא. סיום ההתקשרות עמה היה לאחר כ- 11 שנים, זמן רב מאוד לכל הדעות, ולכן ככל הנראה היא אינה רשאית לכאורה לטעון שצפתה תקופת התקשרות ארוכה יותר.
עו"ד לירון צבי קניג
משרד עו"ד לירון צבי-קניג מטפל בתחומי ההוצאה לפועל, פינוי מושכר, תביעות חוזיות, פירוק חברות והרמת מסך.
