פרשת השבוע שלנו (ויקרא י"ב) לאחר פסוקי הכותרת: [א] ו?י?ד?ב??ר ה', א?ל-מ?ש??ה ל??אמ?ר. [ב] ד??ב??ר א?ל-ב??נ?י י?ש??ר?א?ל, ל?אמ?ר (...) מציגה בפנינו את דיני האשה שיולדת זכר: א?ש???ה כ??י ת?ז?ר?יע?, ו?י?ל?ד?ה ז?כ?ר (...). לעתים קרובות שם הפרשה הוא המלה הראשונה בתוכן הפרשה, אבל לא תמיד. בכל מקרה, שמה של הפרשה מבטא את תוכנה הכולל, כמדובר כמה פעמים בעבר. בשבת הקרובה נקרא את פרשת 'ת?ז?ר?יע?' וזה אומר שמלה זו מבטאת את תוכנה של הפרשה. מעניין כיצד היא מבטאת וכיצד זה נוגע לנו כיום, ביחוד כאשר לוקחים בחשבון ששבת זו חלה בערב ראש חודש ניסן ועל כן מוציאים ספר תורה שני וקוראים בו (שמות י"ב) את פרשת ה?ח?ד?ש? ה?ז??ה ל?כ?ם, ר?אש? ח?ד?ש??ים: ר?אש?ו?ן הו?א ל?כ?ם, ל?ח?ד?ש??י ה?ש???נ?ה.
אפשר לומר בפשטות שלידת בן, זה הכי התחדשות שיש וזהו הקשר בין פרשת השבוע לבין פרשת החודש. פירוש זה הוא נכון בלי ספק, אבל עדיין נשארת פתוחה השאלה מדוע אין קוראים לפרשה 'א?ש???ה', שזו המלה הראשונה בתוכן הפרשה, לאחר הכותרת הכללית. וגם, מדוע זה א?ש???ה כ??י ת?ז?ר?יע?, ומה עם הזרעת האיש? רש"י בפירושו מביא מאמר חז"ל: א?ש???ה כ??י ת?ז?ר?יע?, א"ר שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית, כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף: בפשטות, בפרשה הקודמת, פרשת שמיני, למדנו אודות בעלי חיים המותרים או אסורים לנו באכילה, והתורה מסכמת: [מו] ז?את ת?ו?ר?ת ה?ב??ה?מ?ה, ו?ה?עו?ף, ו?כ?ל נ?פ?ש? ה?ח?י??ה, ה?ר?מ?ש??ת ב??מ??י?ם; ו?ל?כ?ל-נ?פ?ש?, ה?ש???ר?צ?ת ע?ל-ה?א?ר?ץ. רש"י מביא את ר' שמלאי האומר לנו שסדר זה מתאים לסדר הבריאה, בה קודם נבראו החיות ורק בסוף נברא האדם. נו, ואיך זה עוזר לנו להבין טוב יותר את שם הפרשה וכו'?
בחז"ל נאמרו טעמים שונים לעובדת יצירת האדם אחרון למעשה בראשית. ומהם, שלא יאמרו שותף היה לקב"ה במעשה בראשית. טעם נוסף, שאם תזוח דעתו עליו, אומרים לו 'יתוש קדמך במעשה בראשית'. ועוד טעם, שיכנס למצווה מיד. לפי טעמים אלו, יוצא שהאדם יכול להיות המובחר שבנבראים אבל גם הירוד שבהם. אם הוא מתגאה ביכולותיו הייחודיות, אומרים לו 'יתוש קדמך' לא רק בזמן אלא אף במעלה. עובדה היא שהיתוש אינו מתגאה ואתה כן, וגאווה היא מדה מגונה ביותר. מצד שני, אם הוא מתנהג כאדם, נכנס למצווה מיד, כלומר מודע לשליחותו ולזמניותו בעולם הזה, הוא אכן הנעלה שבנבראים.
ר' שמלאי ורש"י בעקבותיו, מלמדים אותנו כי כבר בשם הפרשה שלנו, ת?ז?ר?יע?, טמון מסר חינוכי נצחי. ר' שמלאי אומר לנו כי העובדה שיצירתו של אדם נתפרשה אחר שנתפרשה בריאתם של כל בעלי החיים האחרים, כך תורתו נתפרשה אחר שנתפרשה תורתם. לנבראים האחרים, כולל מין החי, אין תורה שאמורה להנחות אותם כיצד להתנהג בעולם בו הם חיים; הטבע שלהם הוא המנחה אותם. האדם הוא היצור היחיד שלא די לו בהתנהלות על פי הטבע שלו, כי המשימה שלו מורכבת קצת יותר מאשר השרדות בלבד. תפקידו הוא לשפר את עצמו ואת העולם בו הוא חי, ולצורך כך עליו להפעיל גם את השכל, את החכמה והבינה והדעת שהבורא יתברך העניק לו, כדי לבחור בדרך הנכונה ואף כדי ליצור דברים חדשים, יכולת שאין לשום נברא אחר, כולל המלאכים.
במקום אחר (מדרש רבה) אומרים לנו חז"ל שהאדם דומה לבעלי חיים הנחותים יחסית - לבהמות, בארבעה דברים: אוכל ושותה כבהמה, פ??ר?ה ור?ב?ה כבהמה, ומטיל גללים כבהמה, ומת כבהמה. מצד שני, דומה האדם לנבראים העליונים - למלאכים וכו', בארבעה דברים: עומד כמלאכי השרת, מדבר כמלאכי השרת, יש בו דעת כמלאכי השרת, ורואה כמלאכי השרת. גם בהמה רואה - מעירים חז"ל במקום, ומבהירים שהכוונה לראיה מרחבית שיש לאדם ואין לבהמה. המשותף למלאכי השרת ולבהמות הוא שאין להם יכולת בחירה. הם מתנהלים על פי הטבע שהטביע בהם הקב"ה וזה מה יש. מלאך הוא מלאך ובהמה היא בהמה. נקודה. לעומתם האדם הוא מלאך בארבעה מרכיבים של יכולותיו ובהמה בארבעה מרכיבים של טבעו, אז מה הוא באמת?
היינו רוצים לחשוב שאנחנו קרובים יותר למלאכים אפילו אם וכאשר אנחנו מתנהגים כבהמות וכחיות, אבל מפירושו של ר' שמלאי המובא ברש"י, בשיקלול הפירושים האחרים שהבאנו, עולה שאין לנו בכלל אופציה להיות כמלאכים, ואף לא כבהמות. אלא או נעלים מן המלאכים או נחותים מן הבהמות, כדלהלן.
למעלה עד אין קץ או למטה עד אין תכלית
מצד אחד, האדם נחות בטבעו מבעלי חיים מכח העובדה שיש לו היכולת לבחור ברע ואף לעשות רע, ועצם היכולת להרע מציבה אותו בעמדת נחיתות בהשוואה לבעלי חיים, שכן לשום בעל חיים אין יכולת כזאת, לעשות רע. אצלם אין בכלל מושגים של טוב ורע. מוטבע בהם הצורך לשרוד, וכל פעולותיהם מכוונות למטרה זו. אגב, גם בשרידות אין להם בחירה; הם לא יכולים להחליט להתאבד כי מהלך החיים לא מוצא חן בעיניהם. מאידך גיסא, בעלי החיים גם לא יכולים להחליט לעשות מעשים טובים כי הם טובים, מה שהאדם יכול כן לעשות. יוצא אם כן, שאם האדם מממש את היכולת שלו לעשות רע, הוא מוריד את עצמו למטה מבעלי החיים גם בפועל, לא רק בכח. וכאשר הוא מחליט לעשות טוב, מה אז? גם אז ההשוואה היא לבעלי חיים?
ובכן, הצד השני של המטבע הזה ששמו אדם, היא ההשוואה למלאכי השרת. הם לא יכולים לבחור לעשות רע, אבל גם בטוב אינם יכולים לבחור. אינם יכולים לבחור כלל. הם קרויים 'נבראים עליונים' כי מיקומם הערכי הוא גבוה, אבל יכולת בחירה לא ניתנה להם. הקב"ה ברא אותם בטבע חיובי ואין בידם לשנות לשלילה או להתקדם בחיוב. מכאן שכאשר האדם בוחר לעשות טוב, בעצם הבחירה הוא מעלה את עצמו למדרגה שמעל המלאכים. כלומר, אמנם בטבעו הוא נחות מבעלי חיים כנ"ל, אבל התכונות המלאכיות שלו משאירות בידיו, בכל רגע נתון, את האפשרות לבחור בטוב - להביא לביטוי את מעלותיו המלאכיות - ובכך הוא מתעלה מעל המלאכים, שכן הם טובים כי כאלה הם, בעוד הוא נלחם עם עצמו כדי לעשות טוב.
וזהו המסר החינוכי של פרשת השבוע על פי פירוש רש"י; בפרשה הזאת כתובה תורת האדם. זהו הנברא היחיד שמסוגל לתכנן ולייצר את מזונו בתהליך ממושך ועקבי ובשלבים שונים עד שהמזון מגיע לשולחן ולפיו. הרי גם מי שאינו חקלאי יודע שכדי להגיע לתכלית שהיא איסוף פירות טובים, יש להתייגע קודם בעבודות רבות ושונות, שעיקרן הוא הזריעה. אבל אם נפזר זרעים על שדה שלא הוכשרה לכך קודם ע"י חריש ותיחוח הקרקע, נקבל קוצים ודרדרים במקום תבואה מועילה. כך זה בגשמיות וכך זה גם ברוחניות.
האדם נדרש לבקר כל מעשה או מחדל שלו ולבחון את מצבו ומעמדו בכל רגע נתון - האם הוא נוטה לצד המלאכי שבו, או שמא לצד הבהמי. אם נוטים לצד הבהמי כנ"ל, מורידים את עצמנו מתחת לכל נברא אחר, כולל יתושים ותולעים; יתוש קדמך, שלשול קדמך במעשה בראשית. לעומת זאת, כאשר מתאמצים להתעלות, להתחבר לצד המלאכי שבנו, מתעלים למעלה מעלה מן המלאכים. ואפשר לומר שזהו גם המסר של קריאת פרשת תזריע בשבת החודש, שהיא השבת האחרונה לפני ראש חודש ניסן שהוא ר?אש? ח?ד?ש??ים. כאשר האדם מתחבר לצד המלאכי שבו, הוא מתחדש והולך. גופו יזדקן כדרך הטבע, אבל המערכת הרוחנית שלו תלך ותתעלה.
וזהו גם סיום המדרש שאת חלקו ציטטנו לעיל. המדרש מסביר מה היו השיקולים של הבורא יתברך לברוא את האדם בתרכובת כזאת קיצוונית של בהמה ו?מ?ט?ה מצד אחד, ומלאך ומעלה מצד שני: אמר הקב"ה, אם בורא אני אותו מן העליונים - הוא חי ואינו מת; מן התחתונים - הוא מת ואינו חי; אלא הרי אני בורא אותו מן העליונים ומן התחתונים. אם יחטא - ימות, ואם לא יחטא - יחיה: מסלול החיים של הבהמה, כמו גם של החלק הבהמי באדם, צפוי וידוע מראש. נולדים, חיים, מתים. בלשון הקדמונים, הנצחיות קיימת במין, ולא בגוף. תמיד היו הולכי על ארבע ותמיד גם יהיו. אותו דבר הולכי על שתים. אבל הפרטים עצמם מתחלפים כל הזמן בעולם הזה. לעומת זאת, בעולמות העליונים - המלאכים אינם מתים. הם חיים וקיימים בלא שינוי מששת ימי בראשית, כמו גם השמש והירח וכו', והם ימשיכו להתקיים גם הלאה.
בנוגע לפרטים - מן האמור לעיל כל אחד מוזמן לקחת לעצמו חומר למחשבה; לבחון באיזה צד של עצמו הוא נמצא - בצד המלאכי או בצד הבהמי. בנוגע לכלל, דומני שלא הרבה יחלקו עלי אם אקבע, בצער רב אגב, שהחברה שלנו מחוברת לצד הבהמי שבה הרבה יותר מאשר לצד המלאכי. לא צריכים להביא הוכחות לעניין זה, כי המפורסמות אינן צריכות ראיה. רק אוסיף שהעובדה שמפעם לפעם אנחנו מזדעזעים פחות מאותן חדשות רעות בדבר תקיפת קשישים וכו', מעוררת מחשבות נוגות גם ביחס אלינו כפרטים, במבחן ההתחברות לצד הבהמי או המלאכי שבנו.
וכאשר נתחבר לצד המלאכי שבנו, אין ספק שיהיה רק טוב ליהודים.
nissimye@netvision.net.il
