איחור של שבוע בהגעת מטען- אינו באחריות המשלח 

רקע:

במהלך שינוע מטענים לישראל, נוהגים יבואנים להיעזר בגורמי לוגיסטיקה שונים כגון מוביל ימי/אווירי, משלח בינלאומי, סוכן מכס, מחסן לוגיסטי, ועוד ועוד.

שינוע מטענים ברחבי העולם אינו מדע מדויק, שכן זמני יציאה וזמני הגעה תלויים לא רק בגורמי ההובלה, אלא גם בתנאי מזג אוויר, בעומס בנמל מוצא או היעד, במצבי לחימה, בשביתות שמתנהלות בנמל, וגורמים רבים נוספים.

מה קורה כאשר נגרם איחור בהגעת מטען, האם ניתן להטיל בגין כך אחריות על המשלח הבינלאומי?

בסקירה זו נתאר תביעה שהגיש יבואן רהיטים ע"ס יותר מ-500,000 ש"ח נגד חברת שילוח, בגין איחור של שבוע בהגעת מטען מסין לישראל, כאשר נטען שהסחורה יועדה לתערוכה ולא הגיעה במועד.

בית המשפט בחן את הראיות ופטר את המשלח מאחריות.

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

היבואן רכש סחורה מסין במטרה לשווקה ללקוחותיו במהלך תערוכה שארגן לרגל חג הרמדאן, בין התאריכים 10.8.09 עד 15.8.09. היבואן הזמין מחברת השילוח הובלה של הסחורה מסין לנמל חיפה כשתאריך הגעת הסחורה נקבע ליום 6.8.09, ארבעה ימים לפני פתיחת התערוכה. עם זאת, הסחורה הגיעה ליעדה רק ביום 13.8.09, כך שהתערוכה התקיימה מבלי להציג את הסחורה החדשה.

היבואן טען כי חברת השילוח גרמה לו הפסדים אדירים בשל אובדן מכירות של אלפי מוצרים מהסחורה שלא הגיעה ארצה בזמן.

חברת השילוח טענה כי מאחר והמשלוח הגיע ליעדו בשלום, הרי שהיא מילאה את תפקידה. חברת השילוח טענה כי בהצעת המחיר ובחשבוניות שהונפקו צוין, כי תאריך צפי הגעת המשלוח הוא תאריך משוער ולא סופי, אשר נמסר על ידי חברת הספנות ובאחריותה. עוד טענה כי היבואן לא הדגיש לה את חשיבות מועד ההגעה, וכי בכל מקרה היה עליו להיערך מבעוד מועד ולהזמין את הסחורה מוקדם יותר.

חברת השילוח הגישה תביעה כספית כנגד היבואן בסך של כ-115,000 ש"ח בגין חוב שטרם שולם.

פסק-הדין:

היבואן טען כי הזמין הפלגה ישירה וחברת השילוח תיאמה הפלגה עם שטעון (החלפת כלי שיט) שלוקחת יותר זמן.

בית המשפט בחן את הראיות וקבע כי לא הוכח שהיבואן דרש דווקא הפלגה ישירה וכן לא הוכח כי היבואן הביא לידיעתה של חברת השילוח כי מועד הגעת הסחורה הינו קריטי. עוד לא הוכח כי הפלגה ישירה הייתה אפשרית באותה תקופה ומאותו היעד.

כמו כן, מבחינה עובדתית נדחתה טענת היבואן כי הסחורה הובאה לארץ בהפלגה עם שטעון.

חברת השילוח טענה שהעלתה את המטען על האופציה הזמינה הכי קרובה שהייתה במקום.

בית המשפט קבע כי גם אם נניח שניתן היה לשלוח את הסחורה בהפלגה ישירה ובפועל היא נשלחה בהפלגה עם שטעון, הרי שלא הוכח כי ההפלגה הישירה, בכפוף למועדי יציאתה, הייתה מגיעה קודם. 

בית המשפט זקף לחובת היבואן את ידיעתו כי מדובר בצפי הגעה ולא במועד הגעה וודאי, וכי עלול להיות עיכוב של מספר ימים. בית המשפט קבע כי למרות ידיעתו, היבואן הזמין סחורה במועד כה סמוך לתערוכה, כשהוא לוקח סיכון שכל עיכוב בהגעת הסחורה משמעותו שהסחורה לא תוצג לפחות בחלק מימי התערוכה.

בית המשפט קבע כי היה על היבואן להיערך אחרת ולהזמין את הסחורה הרצויה לה במועד מוקדם יותר, ולא במועד כה סמוך לתערוכה.

בית המשפט בחן את פעולת חברת השילוח וקבע כי לא הוכח שהיא התרשלה ולא טיפלה בהובלת הסחורה במועד. נפסק כי הדברים התבצעו בדחיפות והמשלוח שוחרר בישראל תוך זמן יחסית לא ארוך.

באשר לתביעתה הנגדית של חברת השילוח לתשלום חוב כספי שטרם נפרע -

חברת השילוח טענה כי מדובר בחוב של היבואן שאינו נובע מההפלגה האחרונה שהגיעה באיחור, בלבד, אלא בגין משלוחים נוספים.  מנגד, היבואן טען כי החוב הנ"ל נובע רק מן ההפלגה שהגיעה באיחור ובגין אותו איחור הוא אינו מוכן לשלם.

בית המשפט קבע כי גם אם נניח שהחוב נובע רק מן ההפלגה האחרונה, הרי שהיבואן קיבל שירות והמשלוח הגיע לישראל ולכן נדרש עבורו תשלום.

לאור האמור לעיל, התביעה הנגדית שהגישה חברת השילוח נגד היבואן לתשלום חוב, התקבלה, והוא חויב לשלם לה סך של כ-115,000 ש"ח. תביעת היבואן נגד חברת השילוח בגין האיחוד בהגעת המטען, נדחתה.

היבואן חויב לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

[ת.א. (שלום נצרת) 3594-09-10 14761-02-11, פסק-דין מיום 4.2.16, השופטת עירית הוד. ב"כ הצדדים: ליבואן- עו"ד ל.הווארי. למשלח הבינלאומי- עו"ד מ. טל].