מסיכות. 

בחרת פעם לשחק את תפקיד המאושרת?

את השאלה הזאת שאלה אותי הפסיכולוגית הראשונה שהלכתי אליה בגיל 22

אני ממש כעסתי עליה ועל השאלה הזאת. לא הבנתי למה היא מתכוונת כשהיא אומרת לי שאני בוחרת לשחק את תפקיד האומללה על מנת לקבל תשומת לב מהסביבה שלי.

היא הציעה לי בחום להחליף תפקיד. היא הסבירה לי שאני שחקנית מעולה וכל תפקיד שאני אבחר לשחק אותו, אני אעשה באופן מושלם ומשכנע.

והיום במבט קצת יותר מפוכח ובוגר (בכל זאת עברו 20 שנים) אני חושבת לעצמי כמה הדברים שלה היו נכונים ומדויקים.

כמה מאיתנו בוחרים לעצמנו דמות מסוימת, ובעקבותיה אנחנו עוטים את המסכה המתאימה והנכונה לדמות בעקבות פרשנות שלנו לדברים שנאמרו לנו על ידי ההורים, המורים, החברים, בני הזוג ודמויות משמעותיות נוספות שפגשנו במהלך הדרך.

האם ניתן להחליף את המסיכה? את הדמות? האם ניתן לבחור תפקיד אחר?

האם יש לנו אפשרות לשנות אמונות של שנים שעל פיהן אנו מתנהלים?

לפי הפסיכולוגיה החיובית, לאדם ניתנת זכות הבחירה בכל יום מחדש.

אנחנו יכולים להחליט בכל יום החלטה כלשהיא ולמחרת יכולים לבחור את ההיפך הגמור –

זה היופי או הקושי בזכות הבחירה תלוי איך תבחרו להסתכל על זה.

מתאמנת יכולה להגיע אלי עם אמונה מגבילה שלה את עצמה שהיא כישלון בזוגיות. יש לה הוכחות אובייקטיביות מאוד מוצקות לכך: המון שנות רווקות, נישואין שנגמרו כעבור 7 שנים בגירושין וקושי עצום במציאת  זוגיות מעצימה ובריאה בפרק ב'.

היא מאמינה שהיא לא מספיק טובה, לא ראויה ואולי לא מגיע לה הדבר הזה שנקרא אושר, זוגיות וכל מה שיש לכולם סביבה בכל מקום שהיא מסתכלת.

המתאמנת מסתובבת עם המסכה שלה המון שנים והיא הפכה להיות חלק גדול ממנה. היא לא אוהבת את עצמה, לא מאמינה בעצמה ומרגישה להגדרתה סוג של סמרטוט שסחטו אותו עד תום. הזוגיות שהיא חוותה כאישה נשואה הייתה זוגיות אלימה מילולית, לא מכילה, שיפוטית ובעיקר מקטינה.

כשאותה מתאמנת בוחרת להתחיל תהליך אימוני, אנחנו יוצאות למסע משותף לתוך עצמה. לתוך הערכים והחזקות שלה, לתוך הבורות והפחדים שלה. לתוך המכלול הזה שמרכיב אותה.

לא פשוט לעבור תהליך של שינוי מחשבתי.

מדובר בפעולה נגד כל האוטומטים שלנו שרגילים לקפוץ לנו ללא חשיבה מוקדמת ולהפעיל אותנו מתוך הבורות הרגשיים שלנו.

אמנם קשה אך אפשרי.

ניתן לתרגל את זה ומתוך מודעות לבחור לחשוב ולפעול אחרת.

אני מזמינה אותך לבחור לשחק את תפקיד המאושרת.

מקסימום תרוויחי את עמצך.

שלך באהבה,

מיכל