המשולש הקדוש והקובע לאושר - אהבה זוגיות ועבודה. 

שאלתי את גוגל הענקית מי הורג את האהבה והאושר שלי, הזוגיות או העבודה. היא ידעה לומר מי הרג את ישו,  את גוליית, היטלר, קנדי, קין, את היונה, המכונית החשמלית...ולא נתנה לי תשובה רלוונטית וטובה. אז אני מנסה לבד.

נתחיל באהבה, מהי ומדוע היא הצלע שעליה נשען המשולש הקדוש. 

 תשובה אובייקטיבית וחסרת עוררין? אין כזו. בואו נלך על בטוח ונאמר שאהבה היא רגש, היא בהחלט לא סידור או פורמט של חיים.  היא לא מערכת או זוגיות, היא לא קשר, היא לא נישואין. היא יכולה להתקיים בתוך סידור כזה אבל הסידור נשאר סידור והאהבה  נשארת רגש שהופך את הקרביים, את החיים, את התכניות ומה לא, גם כשאין סידור.  כרגש, היא לא צריכה הסכמים, הבטחות, תנאים. אלה חשובים בבואנו לדבר על הסידור. אהבה , או שהיא קיימת או שלא וכשהיא קיימת, נאמנות, אמון ובטחון באים איתה כעסקת חבילה, בגלל האהבה. הציניקנים שביננו יאמרו שאני נאיבית והם צודקים. אך אינני הנאיבית-ציניקנית היחידה בסדום. כולנו רוצים להתחבר לאהבה כזו, כולנו יודעים שכך צריכה להראות אהבה. אף אחד לא יסכים מראש לאהבה שאין בה אמון.

כשהוא אוהב אותי  יש לי מקום של רגש חם, עוטף וסוחף. במקום הזה אני חופשיה להיות  מי שאני ואין לי צורך להסתתר. אני מאמינה לו,  מרגישה בטוחה ומוגנת לידו, יודעת שהוא לעולם (כל עוד ביחד) ילטף את ליבי ולעולם לא יכאיב לי מרצון, יצחק עלי, יזלזל בי או יציק לי. (למעט במקרים של -תאונות עבודה-) הוא רואה את האדם והאשה שאני והוא עצמו, בוטח בי בעיניים עצומות ומרגיש אותי כסירת ההצלה הפרטית שלו. במילים אחרות, אנחנו מפקידים את חיינו זה בידי זו, השפה שלנו היא המגע והשיח האינטימי והרצון להיות.

ויש לה צורה לאהבה שלי. היא נמצאת במצב צבירה נוזלי. היא כמו המים שמחלחלים ועוברים בתוך קיר, בין הלבנים, ומגיעים לכל מקום. כך היא מחלחלת וזזה בתוכי  דרך כל חללי הגוף והנפש שלי, מלחלחת ומזינה אותם. וככל שיש בי יותר מהמים האלה, היישות והמהות שלי מתפקדים נפלא יותר. במקרה זה, הצפה של המים האלה מתקבלת בברכה:)

אהבה טובה היא אנרגיה שמתפרצת לתוך המרחב שבין שנינו. לתווך. שם נפגשות האנרגיות של שנינו, שם היא מתרחשת, בתווך הזה נוצר מהן משהו חדש ושם נמצא מרכז ההשפעה והאיזון של חיינו.  את התווך הזה אסור להעכיר בעלבון, כעס, שתיקה מענישה או צעקות. כשאלה מופיעים היא נעלמת ואת מקומה תופסים הרגשות הקשים והשליטה. דעו להבדיל בין אהבה לשליטה. אהבה סובלת רק אהבה. שליטה - מנוהלת על ידי כל שאר הרגשות הקשים .

זוגיות? בצלע השניה - והיא שנויה במחלוקת. אומרים  שזוגיות הורגת את האהבה, אומרים גם שהיא טבעית לנו מהטבע.

היא כל כך נוכחת בחיינו וגם כשאיננה אנחנו חושבים במושגים של זוגיות. אך חשוב לדעת שזוגיות היא רק פורמט. הסדר שתפקידו למסד את חיי הרגש שלנו. סוג של חוזה, כתוב או לא, שיכול להיות נוח ונעים וטוב כשהצדדים רוצים בו וניחנים באינטליגנציה רגשית מפותחת כדי לקיימו. צריך הרבה מעוף, הבנה ואורך רוח כדי שההסכם עצמו ומימושו לא יפריעו לאהבה עצמה. בעוד ששפת האהבה היא שיח אינטימי, שיתוף , כבוד הדדי, הומור ומגע, שפת ההסכמים היא יותר טכנית ויכולה להכיל מילים של אסור ומותר, כדאי או לא ולהגיע גם למקומות של של כעס, עלבון, רגשות של בדידות ורגשות אכזבה שאומרת - אמרו לי שזוגיות זה דבר טוב אז למה אני סובלת בה-.

לשאלה מה יותר חשוב, אהבה או זוגיות? על מה כדאי לעבוד, לתחזק לשמר...אני מצביעה אהבה. זוהי הצלע הקובעת בחיינו  מהסיבה הפשוטה שאנחנו תמיד נרצה לאהוב ולהיות אהובים. כי אהבה ללא זוגיות היא אפשרית ויכולה להיות נפלאה אך זוגיות ללא אהבה - מועדת לכשלון חרוץ . אם נהיה בפורמט זוגי כלשהו ללא אהבה, אנחנו ננטוש, לטובתה, ברגע שנריח אותה ממרחק. בכל מקרה, כדאי להפריד בין זוגיות ואהבה ולאלה שפוקדים את אתרי ההכרויות , אני אומרת, דברו על אהבה. לא על זוגיות.

עבודה - הצלע השלישית של המשולש הקדוש. - איך היא קשורה למשולש האושר?

כה פשוט. העבודה שלנו, העיסוק, היא המציאות הפיזית העיקרית שלנו גם בגלל השעות שהיא תופסת וגם בגלל התכנים.  היא נראית, כמו הזוגיות, כפורמט של חיים, כעניין טכני, אך במציאות היא הרבה יותר מכך. יש לה מקום של כבוד בעולם הרגש שלנו כי כשאנחנו אומרים או חושבים על עבודה אנחנו כן חושבים על פרנסה אך לא פחות מכך, חושבים על הגשמה.  השאלה - האם אני מוגשמת- תמיד מגלגלת רגש חזק. מגיעה מהרגש וגם יוצרת רגש. מחקרים אומרים שרוב המתפטרים מהעבודה עושים זאת לא בגלל הכסף אלא בגלל רגשות לא פתורים.

אחרי שהפרדתי בין זוגיות לאהבה, בין פורמט טכני לחיי רגש, אני רואה למעשה שהאושר שלי תלוי גם באהבה וגם בהגשמה שלי. שהם שני המנועים העיקריים של חיי. לפתע העבודה שלי היא לא נטע זר במשולש הקדוש. אני רואה שבין חיי הרגש להגשמה קיימים יחסי גומלין הדוקים. הם משפיעים זה על זה באופן יום יומי. כשהאהבה שלנו בסיכון, אנחנו מגיעים לעבודה חסרי אנרגיה, מוטיבציה או סבלנות והתוצאות שלנו נראות בהתאם. וכאשר אני סובלת או מתוסכלת במקום העבודה, אני לוקחת את הסבל הזה איתי לתוך חיי הרגש הכי פרטיים שלי ומרעילה אותם לרעה. 

 אז מי הורג את האהבה והאושר שלנו ומונע מאיתנו להתקדם בעבודה ובחיים? כשחיפשתי את המכנה המשותף שמשפיע - לאושר או לכשלון - בכל אחת מצלעות המשולש הקדוש,  הגעתי תמיד לאותה תשובה. לשפה שלנו. למילים שאנחנו אומרים לעצמינו ולאחרים. הן אלה שאחראיות לאהבה שלי, לפורמט הזוגי שלי ו..להצלחה שלי במקום העבודה. המילים שלי מתפקדות כחיילים או כסיירים בחזית החיפושים אחר השלווה והאושר שלי.

עכשיו זה קל. אם התקשורת שלנו היא זו שעוברת כחוט השני בכל הצלעות, ודנה את חיינו לחיי אושר או חוסר אושר, די לשדרג אותה בצלע אחת כדי שזו תשפיע על כל שאר הצלעות של המשולש.  למשל: אם בעבודה קרה משהו לא נעים, רצוי שנדע איך לא מעבירים את התסכול והכעס לתוך חיי האהבה שלנו ומצד שני, אם חיי האהבה שלנו תקועים בלופ לא טוב, עלינו לדעת איך להוציא את עצמינו ממצב כואב, חסר סבלנות, סובל כשאנחנו בסביבת העבודה שלנו וכל זאת ללא מאמץ. תקשורת נכונה ומקרבת עושה את העבודה הזו.

חשוב להבין שאם נדע לדבר את עצמינו נכון, לא משנה על איזו צלע של המשולש אנחנו עומדים, התוצאות שלנו יהיו מצוינות בכל צלע. לכן, חשוב להשקיע בתקשורת הבינאישית תמיד. חברות וארגונים שיבינו את הכלל הזה, ישקיעו בתרגול של תקשורת נכונה ומחברת משתי סיבות. אחת - כדי להשיג תוצאות מצויינות לארגון עצמו והשניה, כי זו יכולה להיות מתנה נפלאה לעובדי הארגון ואין עובד שלא יזכור ויהיה אסיר תודה לארגון שהתעניין והשקיע בו ובחייו בגלל מניעים אנושיים ולא רק בגלל מניעים כספיים. העובדים שלכם אוהבים מתנות (כמו כולם) וסדנת להתחבר מחדש כזו תהיה מתנה משמעותית של החברה לעובדיו.