באחת ההשתלמויות לעובדות הוראה שהנחיתי , ערכתי תרגיל. ביקשתי מאחת המשתתפות להנחות את שאר המשתלמות ללכת בדרך מסוימת. ביקשתי מהמשתלמת המנחה,ללא ידיעת שאר המשתלמות, לתת הנחיה ולומר למשתלמות רק מה אסור להן לעשות. המנחה החליטה כי היא רוצה להנחות את המשתלמות לקפוץ אחורה. בתחילה אמרה להן המנחה, לא לשבת, לאחר מכן, לא לעמוד, לא ללכת אחורה ועוד ועוד. מיותר לציין כי ככל שהזמן חלף והתרגיל שניראה פשוט לכאורה התמשך, גבר התסכול של המשתלמות . משפטים כמו "אז מה צריך לעשות?" או "נו, נמאס כבר" , עלו. היו בנות שהתייאשו , היו בנות שהמשיכו, אך רובן ככולם הרגישו חוסר וודאות וכעס. את התסכול הזה הרגישו לא רק בנות הקבוצה. גם המנחה, שהתקשתה למצוא ניסוחים שלילים מתאימים, שיובילו את הבנות לעשייה מדויקת חשה תסכול. בשיחת משוב הסבירה המנחה כי היא לא הבינה מדוע אין הבנות יורדות לסוף דעתה, ומה לא היה לא ברור בהנחיה. הבנות כמובן, התקשו לבצע פעולה מדויקת, רק על פי הוראות אשר אומרות להן, מה אסור להן לעשות.
למרות שהוראות או הנחיות שמבוססות על "מה אסור" מעכבות ומסרבלות את ההבנה, מספרים הורים רבים כי מרבית ההנחיות שהם נותנים לילדיהם ."אל תצעק", ו"אל תלכלך", הם משפטים שנשמעים בתכיפות רבה יותר ממשפטים כגון: "דבר בשקט או "שמור על הניקיון" אשר מנוסחים בשפה חיובית. יתכן שזה נובע מהרגל, יתכן שזה נובע מאמונה שכך צריך לעשות, ויתכן שזה נובע כתוצאה מהדרך בה חונכו ההורים. עם זאת, מחקרים מוכיחים כי שפה חיובית יעילה יותר, ומגבירה את הבהירות והדיוק.
שפה חיובית מנסחת תמונה ברורה וקונקרטית ומקדמת את ההבנה והעשייה. שפה חיובית מתארת את מה שאנו רוצים שיקרה ומה נרצה שייעשה. ניסוח זה מתאר מצב ממשי וקיים ועוזר לשומע להבין בדיוק מה מצופה ממנו. הנחיות בשפה חיובית יכולות להיות : שב יפה ליד השולחן, לך בזהירות וכד'.
שפה חיובית מיטיבה עם המוח מכיוון שהיא מתארת דברים אשר המוח יכול לקלוט ולתת לו ייצוג הולם. המוח קולט תמונות קיימות. כשאומרים לילד: "תפסיק לרוץ" תמונה של ריצה תעלה במוחו, ועם זאת לא תהיה הוראה ברורה של מה באמת צריך לעשות. על מנת ליצור דימויים מדויקים, חשוב לומר מה מותר במקום מה אסור, מה כן במקום מה לא.
מעבר היותה מדויקת ובהירה יותר, שפה חיובית משפרת את התקשורת הבינאישית ותורמת לרוגע. הורים מספרים כי לאחר שהחלו להשתמש בשפה חיובית, הרגישו פחות רגשות כעס, כשנתנו הוראות או הנחיות לילדיהם. מתאמנים או משתלמים, מתקשים להאמין כי אפשר לחנך ילדים רק בעזרת משפטים חיובים. תרגול קצר מוכיח כי לכל משפט שלילי אפשר למצוא משפט חיובי. וכך במקום "אל תנדנד לי" אפשר לומר :"חכה בסבלנות", במקום:"אל תרביץ" אפשר לומר: "פתור בעיה במילים" וכד'. מניסיוני החינוכי אני רואה כי ככול שמתרגלים יותר את השיח החיובי עם ילדים צעירים, הם מתרגלים לכך ולומדים לשוחח באותה השפה, בעיות המשמעת פוחתות והאווירה טובה יותר.
בתהליך האימון, מתנסים ההורים במשימות ובתרגילים אשר עוזרים להם להעלות למודעות את הדרך בה הם פונים לילדיהם , וכן למצוא חלופות חיוביות למשפטי שלילה. הורים שהתנסו בכך מספרים כי השימוש בשפה הזו הפך את התקשורת לפשוטה יותר ונעימה הרבה יותר, וכי היא עזרה להם מאד בהתמודדות עם מצבים מאתגרים.
