מסופר על הרה"ג בעל הפנים מאירות זצ"ל שבאחת השבתות נשבר בביתו כלי מסוים שהיה מאוד חשוב ויקר עבורם. הרבנית התעצבה מאוד ע"ז ולא יכלה לגשת לסעודת השבת. הילדים ניסו להרגיע אותה, אך לא הצליחו בשום אופן, עד כדי כך שהיא התעלפה שוב ושוב. בתוך כדי הדברים היא פלטה מפיה שכואב לה מדוע לבעלה הרב לא אכפת כלל הדבר, ואין הוא מתעצב אל לבו. סיפרו לרב את דבריה, ואז הוא אמר שיש לו סוד כמוס למה אין הוא מתעצב אל לבו, אך אינו יכול להגיד זאת עכשיו, ובעזהשי"ת בשנה הבאה באותו יום הוא יגיד לה את הטעם הכמוס עמו. והנה, ראו זה פלא רק מסרו את דבריו לרבנית, ומיד היא נרגעה, קמה מעלפונה, וניגשה לסעודת השבת כרגיל.
לשנה הבאה באותו יום, חיכתה הרבנית בקוצר רוח לרגע שבעלה יספר לה את הסוד הכמוס שבלבו למה לא התעצב אל לבו לפני שנה כשנשבר הכלי היקר.
והנה הגיעה העת, ובעלה הרב מזמין אותה לשבת לידו, ואומר לה: בטח הנך רוצה לדעת מה הטעם הכמוס, הבה ואספר לך.
רק אמרי לי לפני כן, האם כואב לך עכשיו עדיין על הכלי שנשבר? כמובן שהיא ענתה: לא. המשיך ושאל: למה? הרי זה היה כלי כ"כ יקר לנו וכ"כ חשוב, עד שבשנה שעברה התעלפת כאשר הוא נשבר, מה קרה עכשיו שלא אכפת לך? האם הכלי ירד מחשיבותו? והיא עונה: כך היא דרכו של עולם שכמה שדבר כואב, ככל שהזמן עובר מתרגלים ושוכחים, ולכן אף שהכלי היה מאוד חשוב בשבילי, מ"מ התרגלתי למצב ולאובדן, ולכן אין זה כואב לי כמעט.
אומר לה בעלה הרב: הרי כשלקחת אותי לחתן, בחרת את הבחור הטוב ביותר והעילוי הגדול ביותר, הראש שלי חושב ותופס מהר מאוד, הרבה יותר מהר מאנשים רגילים. ולכן מה שלקח לך לתפוס ולהפנים במשך שנה שלמה, לקח לי דקה או שתיים, ואני כבר לפני שנה עמדתי באותו מצב שאת עומדת עכשיו. אמנם הכלי היה חשוב לי כמו לך, אבל עקב הראש החד שלי והתפיסה המהירה, התרגלתי מהר מאוד למצב העכשווי שהכלי שבור.
סיפור מדהים.
ונשאל עליו כמה שאלות:
1. למה לא אמר הרב מיד לאשתו שאחרי שנה היא תהיה באותו מצב כשלו? ומדוע היה צריך להגיד לה שרק אחרי שנה הוא יסביר לה את הסיבה שלו?
2. למה מיד כשאמרו לרבנית שיש לבעלה טעם כמוס היא נרגעה ולא התעלפה עוד? הרי עדיין כאב לה על הכלי שנשבר?
אלא התשובה לשתי השאלות היא פשוטה לכל בר דעת, אם היה הרב אומר לה מיד שאחרי שנה היא תהיה באותו מצב, היה נראה כאילו הוא מזלזל בה וברגשותיה, ודבר זה היה רק מחריף את המצב. אבל כשהבינה שגם לו כואב אלא שיש לו טעם כמוס למה הוא לא בוכה, היא הבינה שהוא לא מזלזל ברגשותיה, אלא יש לו טעם וסיבה מיוחדת, ולכן נרגעה.
ומכאן נעבור לגודל הכאב הרגשי, אשר לכל אדם באשר הוא יש רגשות אשר אין אפשרות להסבירו בהיגיון ובשכל, יש כאלו שמבצעים עיבוד לרגש יותר מהר מהשני, בדר"כ לגבר יותר קל להתגבר ולעבד את הרגשות מאשר לאשה. ומכאן כמה צריכים להיזהר לא לזלזל ברגשות גואות.
רגש בהלכה
וכן מצינו גודל עניין הרגש איך שחז"ל קבעו לזה מקום נכבד בהלכה.
איתיה בשו"ע או"ח סימן תקפ"ו לגבי נר חנוכה ונר שבת, שאם אין לו מספיק שמן עבור שניהם, אלא רק לנר אחד, יקנה נר שבת משום שלום ביתו, ויוותר על נר חנוכה אף שזה פרסומי ניסא והרי ידוע כמה חביבות נתנו חז"ל למצווה זו, מ"מ נר שבת עדיף משום שלום ביתו, והיינו שהאשה פוחדת לשבת בחושך, וזה עניין רגשי בלבד.
יואל בוקשפן יועץ-מטפל ומגשר http://www.shalom-shalva.co.il/ s3364633665@gmail.com