קבוצה היא מספר אנשים או יותר אשר מקיימים ביניהם יחסי גומלין.
איכות הקשר והאינטראקציה, הופכים חבריה האינדיבידואלים של הקבוצה להיות שלמות דינאמית ומערכת חברתית חיה. הקבוצה מתפתחת בשלבים.
חוקרים רבים חלוקים בדעתם לגבי מספר השלבים, דרך החלוקה וההדגשים אשר עליהם הוא מתמקד, עם זאת אפשר לציין בבירור כמה מאפיינים משותפים למרבית החוקרים:
- כל קבוצה מתפתחת על פי שלבים
- השלבים הינם עקיבים ומבוססים אחד על השני
- התפתחות של שלב נובע מסיום השלב הקודם
- בכל שלב קימת מטרה הסובבת סביב קושי/קונפליקט אשר עליו צריכים חברי הקבוצה להתגבר/לפתור.
- הזמן המוקדש לכל שלב אינו קבוע ותלוי בגורמים בקבוצה
- המעבר משלב אל שלב יכול להיות שונה מחבר קבוצה זה או אחר.
חשיבות ההיכרות עם שלבי התפתחות הקבוצה היא רבה. תפקידו של מנחה
הקבוצה להכיר את השלבים ולהיות ערני לגבי השלב ההתפתחותי בה נמצאת הקבוצה, לשים לב לאופן בה מתפתחת הקבוצה ולמיקום חברי הקבוצה בכל שלב ולהשתמש בתובנות אלו לחיזוק, שימור ושיפור התהליך הקבוצתי, דרך גלויה וסמויה.
לדוגמא: בשלבים הראשונים של הנחיית קבוצת הורים, בוחרת המנחה לפתוח בתרגילי היכרות, אשר דורשי מהמשתתפים, יצירת תקשורת וחשיפה מוגבלת. ההבנה כי בשלב הראשון בהתהוות פתיחות יתר מאיימת על המשתתפים וכן יש צורך ליצור תקשורת אשר תעזור למשתתפים ללמוד על המשותף והמאחד ביניהם. במידה והמנחה הייתה בוחרת לערוך פעילות הדורשת חשיפה עמוקה הרבה יותר, יתכן שהייתה גורמת להתנגדות, חוסר שיתוף פעולה ואף עוינות כלפיה.
חוקרים שונים מציעים מודלים שונים של שלבי התפתחות קבוצות. לאחר עיון בכמה מודלים, בחרתי להציג את השלבים ההתפתחותיים של מקנזי וליוונסי , כפי שמתוארים בספרם של רוזנווסר ונתן (1997) וזיו ובהרב (2011) , וכן את השלבים שתיארו יאלום ושץ, בספרם "טיפול קבוצתי: תיאוריה ומעשה" . (יאלום ושץ 2006).
שלב 1. התקשרות (engagement)
מטרת שלב זה היא פיתוח הזהות והלכידות הקבוצתית. להפוך את האינדיבידואלים השונים לחלק ממערכת חברתית אחת. בשלב זה חברי הקבוצה משרטטים את הגבול הראשון המבדיל אותם מבין קבוצות אחרות. חברי הקבוצה צריכים לאפשר לעצמם להפוך לחלק מהמערכת הכללית, על מנת לא להישאר מנותקים ומבודדים. הדרך לעשות זאת היא בחיפוש המשותף בין חברי הקבוצה האחרים. חברי הקבוצה נחשפים אחד אל השני, באופן שטחי עדין, על מנת למצוא מכנה משותף. הקבוצה בשלה לעבור לשלב הבא כשיש תחושת לכידות שתאפשר להם להתמודד עם קונפליקטים בינאישיים.
לדוגמא: במפגש הראשון שואלת המנחה שאלות כלליות לגבי הפרטים אישיים,(מקום עבודה, סיבות להגעה וכד'). המידע ה"טכני" הזה תורם לאחר מכן לשיחות "גישוש" בין המשתתפים ומוביל למציאת מכנים משותפים שונים כגון: מס' ילדים, מקום עבודה וכד', אשר מעודדים תחושה נוחה ופתיחות.
שלב 2 בידול (Differentiation)
מטרת השלב הזה הוא זיהוי והכרה בקיום ההבדלים בין חברי הקבוצה. הקבוצה נעה ממקום בו הדגישו חברי הקבוצה את הדמיון ביניהם ואת ייחודם ביחש לקבוצות אחרות, מתחילים המשתתפים להתמקד ולהדגיש את השוני והייחודיות ביניהם. בשלב זה מתפתחים עימותים בין חברי הקבוצה, על רקע הבעת דעות המשקפות את דרכי החשיבה השונים של חברי הקבוצה ואת תפיסתם. בשלב זה חשוב לפתח כלים לפתרון עימותים. במידה ובקבוצה יש לכידות ושיתוף פעולה, יוכלו חברי הקבוצה להתגבר על העימותים , לשלוט על העוינות ולחזק את הסובלנות וקבלת השונה באחר.
הקבוצה בשלה לעבור לשלב השני לאחר שקיימת לכידות ועם זאת קיימת הכרה, סובלנות והערכה לשוני בין חברי הקבוצה. הקבוצה יכולה לפתור עימותים וקונפליקטים בדרך שמקדמת את הקבוצה וחבריה.
שלב 3 אינדיבידואציה – הצביון האישי
מטרת שלב זה הוא פיתוח הבנת חברי הקבוצה על עצמם בדרך של גילוי עצמי. בשלב זה היחסים בין חברי הקבוצה קרובים יותר. יש תחושה של שיתוף. חברי הקבוצה חשים בטוח מספיק על מנת לעסוק בחקר ובחינה עצמית. במהלך שלב זה מגלה חבר הקבוצה רבדים והיבטים שלא היה מודע אליהם, כתוצאה מגילויים אלו עלול להיפגע בטחונו העצמי הוא ועלול להרגיש חסר ערך עצמי. שלב זה מאופיין בפתיחות עצמית רבה וחשיפה עצמית מעמיקה יותר. חברי הקבוצה משתתפים הן בחשיפה והן בפתיחות לדון בנושאים שנחשפים. הקבוצה בשלה לעבור לשלב הבא כאשר חברים שותפים לגילוי העצמי וקיימת קבלה של החברי הקבוצה לגבי עצמם ולגבי חבריהם.
שלב 4 אינטימיות -קרבה
מטרת שלב זה היא להתנסות בקרבה ולגלות את המשמעות היחסים הבינאישיים הקרובים וחשיבותם לפרט ולקבוצה. בשלב זה לחברי הקבוצה יד מידע רב הן לגבי עצמם והן לגבי כל אחד מחברי הקבוצה. ההיכרות הזו היא עמוקה יותר ורחבה יותר. חברי הקבוצה פיתחו כבר יכולת קבלה וסובלנות אליהם ואל החברים האחרים וכעת הם מפתחים את היכולת לפתח מערכת קירבה ומשמעותיות כלפי האחרים. בתחילת שלב זה מונעות האינטראקציות ממניעים אגוצנטריים ובהמשך השלב מתפתחת מערכת יחסים מאוזנת יותר. האווירה בקבוצה היא נינוחה ופתוחה יותר, אולם עם זאת, ישנם חברים בקבוצה, המתקשים ביצירת קשרים חברתיים, העלולים להרגיש מאוימים ולפחד מדחייה. הקבוצה בשלה לעבור לשלב הבא כאשר קימת בקבוצה פתיחות וסובלנות ליצירת קשרים אמיתיים.
לדוגמא: באחד המפגשים, בקבוצת הורים, דיברה אחת המשתתפות על על התחושות של חוסר הביטחון שלה בקבוצה, ועל כך שהיא חשה כי היא מרגישה ששופטים אותה ומזלזלים בה. ובדה זו מראה היטב את הצורך של הפרטים לבירור מה משמעותם בקבוצה. במפגשים לאחר מכן דנו בנושא של אוטנטיות, וביטחון לומר מה שאנו חושבים , מבלי להרגיש ששופטים אותנו.
שלב 5 הדדיות (Mutuality)
המטרה בשלב זה היא פיתוח ההבנה לגבי היחסים השוויוניים בין חברי הקבוצה ותחושת המחויבות ההדדית. בשלב זה החברים מעמיקים את הקשרים שנוצרו בין חברי הקבוצה בשלב הקודם. הם מתמקדים בייחודיות של כל פרט בתקשורת הבינאישית וחשיבותו במארג היחסים הנרקם. חברי הקבוצה מכירים בחשיבות פעולתם אל האחרים ובחשיבות חברי הקבוצה לגביהם. קבוצה שחבריה השלימו שלב זה היא קבוצה בה חבריה מקבלים על עצמם אחריות ומחויבות במערכת היחסים.
שלב 6 סיום
בקבוצה קצרת מועד, מגיע הזמן להיפרד, ולצאת לדרך עצמאית.
מטרת שלב זה הוא לאפשר לפרטים השונים להתנתק מהקבוצה תוך הטמעת ההתנסות החברתית ושימוש בתובנות שנרכשו, באופן עצמאי. בשלב זה חשים חברי הקבוצה תחושות של אובדן ופרידה מחד ומאידך פונים לדרך בה יישמו את התובנות שהם למדו במהלך קיום הקבוצה, באופן עצמאי. קיימת סכנה כי חברים בקבוצה לא יוכלו לקחת אחריות על עצמם, ימשיכו להרגיש תלות בקבוצה ותחושה כי לא יוכלו להסתדר ללא הקבוצה.
חברי קבוצה שהשלימו שלב זה הם אלו אשר מצליחים לראות את עצמם כפרטים בודדים, לקחת אחריות על גורלם ולהמשיך להתמודד לבד עם הקונפליקטים תוך שימוש בכלים אותם רכש במהלך המפגשים הקבוצתיים.
יאלום ושץ מונים בספרם, "טיפול קבוצתי: תיאוריה ומעשה", שלושה שלבים מעצבים בחיי הקבוצה:
השלב הראשון: התמצאות, השתתפות מהוססת, חיפוש משמעות, תלות
במרכז שלב זה עומדות שתי משימות בפני חברי הקבוצה. משימה אחת היא להשיג את המשימה המרכזית אשר לשם כך הגיעו לקבוצה.
המשימה השנייה היא להתייחס ולבסס את הקשרים החברתיים, בדרך שתבטיח להם תחושה נוחה הדרושה הן להשגת המשימה עבורה הגיעו לקבוצה וכן הנאה מעצם ההשתתפות בקבוצה.
בשלב זה עסוקים חברי הקבוצה לבדוק האם המפגשים הקבוצתיים יכולים לענות לצרכיהם ולפתור את הבעיות שלשמן הם באו, כמו כן עסוקים חברי הקבוצה להעריך את שאר החברים, לבדוק האם יקבלו אותם חברי הקבוצה בחיבה ואישור.
התנהגות חברי הקבוצה מהוססת, הם מחפשים חיבור הן עם אחד מחברי הקבוצה והן עם הקבוצה כולה. התלול שלהם במנחה רבה יותר והם מחפשים מהמנחה אישור להתנהגותם ולעיצוב הנורמות הקבוצתיות.
עיקר העיסוק בשלב זה הוא "בפנים או בחוץ"- האם אני נמצא בתוך הקבוצה או מחוצה לה?!
שלב זה בא לידי ביטוי במפגשים הראשונים של הקבוצה- מתחילה היערכות על מנת לתחום את הקבוצה ולתת לה ייחוד,(כמו הכנת דף קשר+קבוצת ווטס אפ). המנחה בונה נורמות ההתנהגות הקבוצתיים, כגון- דיבור בגוף ראשון, האזנהללא שיפוטיות וכד' משתתפי הקבוצה מתחילים לפעול על פי הנורמות , ולהתרגל לסגנון הדיבור וההנחיה.
השלב השני: עימות, שליטה, מרידה
בשלב זה עוסקים חברי הקבוצה בקביעת מעמדם בקבוצה. העיסוק בשלב זה הוא עיסוק בשליטה, כוח ומי יהיה דומיננטי יותר או פחות בקבוצה. חברי הקבוצה מחפשים את המקום הנוח להם בתוך הקבוצה, מתחילה להסתמן הירארכיה בין חברי הקבוצה ו"מעמדות". שלב זה מתאפיין בהתנגדויות רבות. ההתנגדויות יכולות להיות כלפי חבר קבוצה זה או אחר, כלפי המנחה וכלפי הקבוצה כולה. ההתנגדויות יכולות להיות קולניות יותר או פחות, אלימות יותר או פחות ומודעות יותר או פחות.
עיקר העיסוק בשלב זה הוא "מלמעלה למטה" – היכן מעמדי בקבוצה?!
לדוגמא: משתתפים אשר הם קולניים יותר, לעומת משתתפים שקולם נשמע בשקט, משתתפים שנוטים לדבר בסוף המפגש, בחירת מקומות ישיבה קבועים וכד' .
השלב השלישי : התפתחות הלכידות
בשלב זה מתפתחת לכידות קבוצתית בוגרת ובשלה.
לאחר השלבים קודמים, חברי הקבוצה מצאו את מקומם בקבוצה, הם מרגישים בטוחים ונינוחים. האווירה בקבוצה מאוזנת ובטוחה. האמון בין החברים עולה והחשיפה מעמיקה.
בשלב זה עוסקים חברי הקבוצה בסוגיות של אינטימיות ולכידות . חברי הקבוצה מבררים לעצמם עד כמה הם רוצים להרגיש אינטימיות אל הקבוצה או חבריה? עד כמה החיבוק יגביל אותם או יקדם אותם. ועד כמה הם יכולים להביע את תחושותיהם ורגשותיהם האמיתיים, אשר עלולים להיות מנוגדים לעקרונות הקבוצה.
שלב הלכידות מתאפיין בשני תתי שלבים:
1. תמיכה הדדית מרובה בקבוצה
ניתן לראות זאת כשמשתתף מעלה ביקורת אל מול הקבוצה ומיד קמים משתתפים אחרים ומגנים עליה.
2. עבודת צוות אמיתית-מאבק היחיד בתוך עצמו אל מול ההתנגדויות שלו. עיקר העיסוק בשלב זה הוא "קרוב מול רחוק"- עד כמה אני קרוב מספיק או קרוב מידי אל האחר?!
קבוצות, אשר מצליחות להגיע לשלב הזה הן קבוצות שיוכלו להגיע לעבודה אמיתית ועשייה משמעותית . עם זאת, לא כל הקבוות מצליחות להגיע לשלב הזה.
מכל האמור לעייל, חשוב להבין שיש לכל קבוצה, בין אם היא קבוצה אימונים ובין אם היא קבוצה אקראית וספונטאנית,(קבוצת הורים , קבוצה חברתיתו), שלבים מובנים בהתפתחות, אשר חשוב שכל קבוצה תעבור.
חשוב שמנחה קבוצה, יוכל לזהות ולהבין שלבים אלו , ולפעול בהתאם לצרכי הקבוצה, על מנת שיוכל לקדם את הקבוצה אל עבר השגת המטרות האימוניות או הטיפוליות.
ביבליוגרפיה
אורט, מ. וזילברמן מ.(2011) . מיומנויות הנחיה לקבוצות מדריך למנחה. קריית ביאליק:אח
בנימין, א. (1997). התנהגות בקבוצות קטנות. תל אביב : הוצ' הקיבוץ הארצי השומר הצעיר
זיו י. וברהב י.(2011). מסע קבוצתי המדריך למנחה קבוצה. ישראל:קדם
יאלום,א. ושץ, מ. (2006). טיפול קבוצתי תיאוריה ומעשה. ירושלים:כינרת
רוזנווסר,נ. ונתן,ל. (עורכים). (1997).הנחיית קבוצות. ישראל:החברה למתנ"סים
