המסע לפולין נועד לחזק את הצד האנושי בקרב בני הנוער
אבינועם גרנות
הגישה השוללת את מסעות בני הנוער לפולין, נובעת מכניעה והתבטלות מול תופעות וגישות שאומצו במשך השנים על ידי חלק ממובילי או מלווי המפעל החינוכי. זה קורה מדי פעם, וכעת דווקא בשעה של פרסום הכתבה המופלאה והאיכותית על מסע ילדי " כנפיים של קרמבו" לפולין. ככלל, אנשי החינוך, לדעתי, צריכים להתמודד באומץ מול כל תופעה או פרשנות המכרסמות בערך האמיתי העמוק הטמון בנסיעה הזו. מתנגדי ומבטלי המסעות לפולין, מעלים דילמות כבדות משקל שפתרונן תלוי דווקא במנהלים עצמם ובמעצבי המסע, בבואם להוביל בני נוער לשם. מותירים את המסע בידי מטפחי מפגן הכוח, ולכאורה, הלאומיות הישראלית.
חמש פעמים ליוויתי מסעות לפולין, כמנהל תיכון. לאורך כל השנים התניתי את יציאת המסע בסמינר הכנה שהיה חלק בלתי נפרד מהתכנית כולה. המסע היווה נקודת שיא, אך הוא שוזר בתכנית מובנית. מצאתי כי אין ערך למסע, אם אין בו עומק של התמודדות אמיתית של תלמידים ומורים עם נושאים ערכיים, כמו ערך הסובלנות. המסע לפולין איננו פרויקט בפני עצמו. הוא נובט מתוך מצע שלם של עיסוק בהוראת השואה, מוראותיה. הוא שופך אור על מורשת יהדות פולין ומזרח אירופה בכלל. הוא מעלה דילמות קשות על תפיסת מקומו של האלוהים בעולמנו. הוא חושף את "הדילמה הפולנית" – מה חלקם כמשתפי פעולה בתקופת האופל, ולאחר שאבדו מיליונים במלחמה, ואת בירתם וורשה.
מתנגדי המסע שוכחים כיצד התחיל המפעל של המסעות לפולין. בראשית שנות ה 80 החלה יציאת משלחות של תנועות הנוער ( הראשונה "השומר הצעיר" ). הן יצאו כדי לפתח רגישות והבנה אנושית בקרב חניכיהן למוראות השואה הבלתי נתפסים.
המסע לפולין מאפשר חוויה רגשית וחברתית לפיתוח ערך ההומניזם וכבוד האדם. הוא גם תורם לעיצוב זהות והזדהות אמיתית עם הלאום הישראלי. כאשר שני המרכיבים האלה באים האחד משולב בשני, באופן מאוזן ואמיתי, נעשה תהליך חינוכי פורה. שני המרכיבים הללו : המרכיב האנושי האוניברסאלי והמרכיב העמוק של משמעות הלאום, הם ביסודה של מגילת העצמאות, והם ביסודו של חינוך לאזרחות בישראל. כל אלה יכולים להיות מושגים רק עם מובילות אמיתית של צוות חינוכי, ובחירה נכונה של מדריכי המסע. המסע איננו תלוי בתכתיבים ותכניות הנוחתות מלמעלה, וגם איננו מחייב יציאת הנוסעים לפי צו האופנה החברתית.
המטרה השלמה הזאת יכולה להיות מושגת בתוך חוויה רגשית וחווית יחד, בתכנית בנויה נכון וחשיבת עומק. תופעות השטחיות המוכרות הן תוצאה הנובעת מגימוד חלקם של מנהלים ומורים בעיצוב והובלת המסע. בקלות אפשר להיכנע לתופעות לא רצויות הקשורות בהכנה לצה"ל, בטקסי הזיכרון, בלמידת ההיסטוריה רבת המימדים של מדינת ישראל. וכך להפקיר את חינוך הנוער בגיל המשמעותי, ובתחנות חייו המהותיות , להתלהמות והתבהמות. או לחילופין , להנציח השתלטות של רדידות והתמכרות לסיסמאות צעקניות לכאורה בשם הנפת דגל ישראל.
אחת הטענות המהותיות כנגד המסע היא מידת אי השוויון בין תלמידי בית הספר, בשל העול הכספי. חרף ניסיונות, לא רק שלא חלה ירידה במחירו לתלמיד, אלא שהוא התייקר עם השנים. להערכתי זה נובע מהקיבעון של " 8 ימי מסע" ( בעצם, מדוע? ), ממלונות בדרגה גבוהה, מהוצאות נלוות רבות. המסע יכול להיות רב עוצמה בתנאים ובהיקף אחרים. הרי לא ייסגרו מגמות המוסיקה, מסלולי המצוינות, נבחרות הספורט, תכניות ואבחוני לקויי למידה , בשל בעיית אי השוויון . הכיוון צריך להיות אחר, יצירתי, קונסטרוקטיבי. מאמץ משותף להנגיש את החוויות החינוכיות האמיתיות לכלל נוער ישראל, כפי שקורה באופן חלקי מאד.
כל מפעל חינוכי, כמו מעשה הנפת הדגל, יכול להיות מתועל על ידי מי שרוצה בכך, לכיוונים המשרתים שאיפות משלו. לכן אין ללכת אל הפיתרון הקל, לבטל. ייקחו כל מנהל וצוותו את שרביט המנהיגות החינוכית, ויצקו את התוכן הראוי למסעות פולין.
יועץ ומלווה תהליכים ארגוניים ופדגוגיים.
