אפתח בשיר מתוך ספר חדש, יפהפה, של ידידנו דר. שלום פליסר. שם הספר "הרי אמרתי לכם - כתב אישום מוסיקלי-מאוייר".
שיר מגורש
יש סיבה לדאגה:
המדינה בנסיגה
כי חכמת ההנהגה
בצמצום והצטמקות...
לא קוראים לזה "גירוש"
- כך אומרים לי בפירוש ?
ראש הממשלה נחוש
לשחק ב"התנתקות"...
לגרש ולהחריב
זה התחיל מסנחריב
(- חבר'ה, חבר'ה לא לריב
יש גירוש בשביל כולם!)
וגם נבוזראדן
ביהודה ובגוש-דן
כל אחד עם צ'ימידן
ויוצא אל העולם..
......
ככה בלי להתבלבל
כבר גורשתי לבבל
התפזרתי בתבל
בסיפור המרתק.
גם בפעם הבאה
נעקרתי בכניעה
טיטוס לא חיכה שניה
הוא גירש וגם ניתק...
מספרד גורשתי כבר
גם באנגליה עבר
הגירוש ב"אין דבר"
לסדר יום כזה, רגיל.
וברוסיה - תחום מושב
גם שלום וגם עכשיו
כי גירוש אינו נחשב
למכוער או למגעיל.
.......
מצרפת אותי גירשו
גם בליטא לא הרשו
עקבותי שם טושטשו
ולא השארתי שם סימן
לא שכחתי איך בפראג
גירושי היה לחג
'תה אולי תצחק, תלעג
כי זה היה מזמן-מזמן.
אז לא מזמן היה מנדט
כזה אנגלי ומתורבת
אותי גירש בבת אחת
באניות לקפריסין.
העפלתי מרחוק
הם ידעו שחוק הוא חוק
רק אותי צריך למחוק
מרשימת האוכלוסין.
.......
ואני שוב מגורש
נשחטה כבשת הרש
רב-שוטר והטר'ש
על ביתי מסתערים
מול בג'ץ קרס עותר
הבולדוזר מטרטר
אי אפשר לסבול יותר
כבר פותחים את הקברים..
איש השמאל צוהל כעת:
- "בית הכנסת מתמוטט..!"
וילדי רועד, רוטט,
למראה כל הזוועות...
כל תכולת ביתי בחוץ
ואני לא-סתם לחוץ
לא מוצא מה שנחוץ
לנגב את הדמעות...!
(הספר מומלץ. אפשר להשיגו בטלפון 052-3-854620).
בתוך ים הצרות, הצטרפותו של פרס למפלגתו של שרון היא בשורה טובה. קודם כל, מפני שפרס יהיה עונשו של שרון וגם להיפך, שרון יהיה עונשו של פרס. ובכלל, אי אפשר להסתכל היום על המפה הפוליטית מבלי להיזכר במשל יותם, אלא שאצלנו יש יותר מאטד אחד. עוד שירות עושה פרס לענין הלאומי, שהוא מטביע על מפלגת קדימה חותם של שמאלנות, תופעה ההולכת ומתעצמת ככל שמתגבר שטפון הבורחים אליה מספינתו של פרץ. אולי, אולי עוד תיפקחנה עיניו של מה שפעם היה המחנה הלאומי, והוא יצא מן התרדמת לפני שהאסון יהיה בלתי הפיך.
אך יש גם צד מדאיג בהצטרפותו של פרס לשרון: הוא לא עשה זאת בחינם. שרון הבטיח לו אורגיה של נסיגות וגירושים בשנת 2006, בעצם - חיסול מפעל ההתנחלות כולו, לבד מן השיריים שקוראים להם "גושים", ואלה - הלא מקובלים אפילו על אנשי ג'נבה. שרון הציע גם לחבר הכנסת חיים אורון ממרץ להצטרף אליו, תוך מתן הבטחות מפליגות בתחום הנסיגות. כך או כך, אם חלילה ינצח שרון בבחירות, אנחנו צפויים לתכניות חורבן במימדים של פי 10 ממה שחווינו הקיץ. על כן, במקביל להשתתפות במערכת הבחירות בכל מסגרת אפשרית, כדי לפגוע כל כמה שאפשר בסיכוייו של שרון, חייבת להתחיל חשיבה בדבר שיטות ודרכים למאבק נגד מזימות ההרס והגירוש, מתוך הפקת לקחים מכשלון וועד גוש קטיף ומועצת יש'ע ורבניה, כשלון קו הפיוס, האהבה, התפילה, הבכי, טכסי האבל, התיאומים והחיבוקים. היוזמה חייבת לבוא מן הנוער, זו נקודת האור היחידה שנתגלתה לנו באפלת ה"התנתקות".
מותר היה להניח, שפרישתו של שרון הותירה את הליכוד יותר מלוכד. אבל גם מן הליכוד אין נחת. שאול מופז, סילבן שלום ובנימין נתניהו הציגו את כרטיסי הביקור שלהם, והכרטיסים הללו - ריקים.
סילבן שלום אומר: תבחרו בי, כי רק אני אוכל להניף את הדגל החברתי מול עמיר פרץ. למה, בעצם? אחרי ששרון עשה אותו שותף לדבר עבירת "ההתנתקות", סינוור את עיניו בברק הדיפלומטיה ובגינוני הכבוד הריקים של משרד החוץ, מה הוא עשה שם "למען העניים"?
גם מופז מבקש שיבחרו בו מפני שבניגוד לנתניהו, "הוא לא נולד עם כפית זהב בפה". אבל גם הוא, כמו סילבן שלום, תמך בכלכלת נתניהו, מדיניות שהיום זו אופנה להשמיץ אותה. לו היו גברים, לו היה בהם שמץ של יושרה, הם היו קמים להגן על המדיניות הכלכלית הזאת, שבזכותה מדינת ישראל פנוייה היום בכלל לכל המשחקים האלה. אלולא "כלכלת נתניהו" היינו היום "ארגנטינה של המזרח התיכון", משק פושט רגל ופושט יד, עם רעב של ממש, ובשכבות רחבות מאד. אבל ככה זה בעולם הדמגוגי שלנו: זה שכרו של מי ששכב על הגדר למען כולם, והצליח: מתרחקים ממנו, כאילו היה מצורע.
אם כרטיסי הביקור של שלום ומופז הם כוזבים בעליל בנושא החברתי, בנושא הלאומי הם פשוט ריקים. שום דבר אין לסילבן שלום ולשאול מופז לומר בנושא גורל ארץ ישראל, ההתנחלויות, מפת הדרכים ומלחמת הערבים בנו שקוראים לה "השלום". ומה הפלא? מה יגיד סילבן שלום, שהשתזף בברק מצלמות הטלוויזיה של כל העולם, ובעיקר אצל הערבים, התפאר כטווס במדיניות ההתנתקות של שרון וקצר את פירותיה המורעלים? ומה יגיד מופז, התליין המבצע, המוציא לפועל, של הגירוש והעקירה? הציבור אינו עיוור. עומדות לפניו שתי דמויות, שבמיקרוסקופ לא תמצא הבדל בינן לבין שרון. ואכן, אנשי שרון כבר הודיעו, שאחרי הבחירות - הליכוד, אם וכאשר אחד מהם יהיה בראשו, מוזמן להצטרף שוב אל שרון ולמדיניותו השמאלנית.
וכאן יש מקום לעוד מילה אחת טובה על ביבי. אותם חוגי חצר של שרון, המחכים לשלום ולמופז אחרי הבחירות, הודיעו שעם נתניהו - שרון לא ישב, וזו כשלעצמה מחמאה גדולה. לכאורה, היש כרטיס ביקור טוב יותר? ואכן, נתניהו פתח את קמפיין הבחירות שלו כשהוא היחיד בליכוד, בינתיים, שבכלל הזכיר את הענין המדיני, הלאומי. כי מה נשאר לו? הוא אינו יכול לרכב על גלי הדמגוגיה הסוציאלית הפופוליסטית. הוא הרי נולד עם כתם נורא: אביו הוא פרופסור, רחמנא ליצלן, שאמנם נרדף ונידח והוגלה על דעותיו הלאומיות למרות היותו מדען מזהיר, אבל רעב לא היה בביתו. ובעולם השקר שלנו - זה כתם! וכאמור, עוד פשע נורא פשע נתניהו - הוא הציל את הכלכלה! עם גליון הרשעות שכזה - במה יוכל להתייצב מול בעל השפם? לכן, על כורחו נאלץ נתניהו לומר משהו בענין המדיני. אך איזה חידושים, איזה גדולות ונצורות שמענו ממנו? שוב את הסיסמה החבוטה "יתנו - יקבלו, לא יתנו לא יקבלו"? ומה יקבלו? עוד ועוד משארית שטחי יהודה ושומרון!
עוד הבטיח נתניהו משאל-עם לפני כל הסכם מדיני, כלומר - לפני הסכמי הנסיגה החדשים. רק מי שמבקש לרמות את עצמו יתרשם מן ההבטחה הזו. לא רק שמשאל-עם פסול לגופו מטעמים עקרוניים, כשם שיהודי דתי לא יסכים למשאל עם על השבת, אלא שגם ברור מאליו שאם ינפנפו לציבור בהסכם עם הערבים, ויעשה זאת ליכוד "ימני" כביכול בראשות נתניהו, פלוס תמיכת השמאל - שרון , פרס, ביילין וכל האחרים - פלוס קולות הערבים, כל תכנית גירוש והרס תזכה לרוב. לכן, בנימין נתניהו היקר, מוחלים לך על הטובות של משאל-העם.
ועוד דבר הבטיח נתניהו - הוא ישמור לעם ישראל על "הגושים"! וזה הדבר המדאיג מכל. מפני שהאומר "גושים", אומר באותה הנשימה שכל היתר - 80-100 יישובים ומאחזים - ייעקר וייחרב, חלילה. וכדאי להזכיר לנתניהו שאפילו תכנית ג'נבה משאירה לישראל את השוליים הללו הקרויים "גושים".
ואפילו עוזי לנדאו, שהראה יושרה מחלטת כאשר לצידו נשרו חבריו ונפלו אחד אחרי השני - אדם הגון, אידיאליסט, ישר, נקי מכל שחיתות, נאמן לדרך האידיאולוגית של מייסדי תנועתו, גם מפיו לא שמענו התחייבות ברורה וחד-משמעית: אני לא אפנה יישובים! ולא שמענו דחיית הנוסחה הממאירה שממנה התחילה כל המארה : "אדמה תמורת שלום". ולא שמענו דחיית המסמך שבו וויתרה ישראל על ריבונותה והפקירה את בטחונה - "מפת הדרכים".
הכל נדחקים אל האמצע, אל המרכז הדמיוני, ושם נעשה צפוף מאד, מפני שגם לפיד הוא "מרכז", וגם זבולון אורלב סוחב את שארית מפלגות הימין "אל המרכז", וסימכו עליו שיצליח, כי הוא ערמומי וממולח מהם. ומרוב "מרכז", אף אחד אינו שם לב שבימין - הבמה פנוייה. אם לא להזכיר את פייגלין, המופיע מצויין בתקשורת, אבל הסקרים בתוך הליכוד נותנים לו עשרה אחוזים, וזה המון, אך לא מספיק לצרכי מערכת הבחירות הזו - תעמוד לה בצד הימני של הבמה הפוליטית רק מפלגתו של ברוך מרזל, אדם מצויין, אך הוא לא יוכל למלא את הפער העצום שנוצר בימין כתוצאה מריצת כולם אל המרכז; שם מחכה להם עתידם של ליפקין-שחק ויצחק מרדכי.
מעניין, שאף אחד במה שהיה פעם ימין אינו לומד מן הדוגמה שנתן עמיר פרץ, שהעז והעלה לראש סדר היום הלאומי נושא שנחשב למת וקבור, הנושא החברתי, גרם לכולם לרוץ אחריו ולנסות לחקותו, והחייה מפלגה שכבר היתה פגר גמור בעזרת סיסמה שהכל חשבו שמקומה במחסן הגרוטאות: העניים וסיבלם. עמיר פרץ הצליח עד כדי כך, ששרון כבר אינו סופר את הליכוד כיריב בבחירות, ולפי הרגשת יועציו, היחיד המסכן את כיסאו הוא היום עמיר פרץ עם הדמגוגיה הסוציאלית שלו.
כאן מתבקשת הסימטריה בצד הימני. כאן חסר המנהיג בעל הסיכויים, שיתייצב מול הציבור באומץ, כפי שעשה פרץ, ויחזיר למילון המדובר את צמד המלים ארץ ישראל. שיעז להזכיר - שומו שמים! - את זכותנו על ארץ ישראל, שיעז לבטא בשפתיו את המונח התנחלות ויישוב ארץ ישראל וייתן לעם, לשם שינוי, מעט חזון ותקווה, מעט מן הציונות הישנה והטובה.
לו היה נמצא כזה, הוא היה מופתע לגלות בנשמותיהם של מליונים - מעיינות תהום רבה של פטריוטיות ואהבת מולדת שפוליטיקאים אפורים, משמימים, סתגלנים ופחדנים סגרו, חתמו ואטמו.
איך זה, שאף אחד בליכוד, חוץ מפייגלין, אינו תופס שכשם שהליכתו של פרץ שמאלה הצילה את מפלגת העבודה, כך רק הליכה אמיצה ימינה עשוייה להציל את הליכוד?! שאם לא כן, למה יצביע מישהו ליכוד? כדי לקבל את הסחורה המשומשת של שרון? אז כבר עדיף המקור!
אם לא יימצא לליכוד מנהיג שיצליח להחזיר את המפלגה אל הימין, אל ערכיה המקוריים, וללא כל סייג, אין לליכוד זכות קיום עוד, ואיש לא יזיל דמעה על ירידתו מן הבמה הפוליטית הישראלית.
הציבור הלאומי בישראל הוא היום כצאן בלא רועה. הלו! מישהו שומע? יש מישרה פנוייה! העם מחפש רועה! כישורים: אומץ לב, אופי חזק, ראייה למרחוק, יושר ויושרה, חזון ותושייה.
כבר היו לעם ישראל כאלה, אך מעטים הזמנים שבהם הוא היה זקוק להם כל כך, כמו היום.
שיר מגורש
יש סיבה לדאגה:
המדינה בנסיגה
כי חכמת ההנהגה
בצמצום והצטמקות...
לא קוראים לזה "גירוש"
- כך אומרים לי בפירוש ?
ראש הממשלה נחוש
לשחק ב"התנתקות"...
לגרש ולהחריב
זה התחיל מסנחריב
(- חבר'ה, חבר'ה לא לריב
יש גירוש בשביל כולם!)
וגם נבוזראדן
ביהודה ובגוש-דן
כל אחד עם צ'ימידן
ויוצא אל העולם..
......
ככה בלי להתבלבל
כבר גורשתי לבבל
התפזרתי בתבל
בסיפור המרתק.
גם בפעם הבאה
נעקרתי בכניעה
טיטוס לא חיכה שניה
הוא גירש וגם ניתק...
מספרד גורשתי כבר
גם באנגליה עבר
הגירוש ב"אין דבר"
לסדר יום כזה, רגיל.
וברוסיה - תחום מושב
גם שלום וגם עכשיו
כי גירוש אינו נחשב
למכוער או למגעיל.
.......
מצרפת אותי גירשו
גם בליטא לא הרשו
עקבותי שם טושטשו
ולא השארתי שם סימן
לא שכחתי איך בפראג
גירושי היה לחג
'תה אולי תצחק, תלעג
כי זה היה מזמן-מזמן.
אז לא מזמן היה מנדט
כזה אנגלי ומתורבת
אותי גירש בבת אחת
באניות לקפריסין.
העפלתי מרחוק
הם ידעו שחוק הוא חוק
רק אותי צריך למחוק
מרשימת האוכלוסין.
.......
ואני שוב מגורש
נשחטה כבשת הרש
רב-שוטר והטר'ש
על ביתי מסתערים
מול בג'ץ קרס עותר
הבולדוזר מטרטר
אי אפשר לסבול יותר
כבר פותחים את הקברים..
איש השמאל צוהל כעת:
- "בית הכנסת מתמוטט..!"
וילדי רועד, רוטט,
למראה כל הזוועות...
כל תכולת ביתי בחוץ
ואני לא-סתם לחוץ
לא מוצא מה שנחוץ
לנגב את הדמעות...!
(הספר מומלץ. אפשר להשיגו בטלפון 052-3-854620).
בתוך ים הצרות, הצטרפותו של פרס למפלגתו של שרון היא בשורה טובה. קודם כל, מפני שפרס יהיה עונשו של שרון וגם להיפך, שרון יהיה עונשו של פרס. ובכלל, אי אפשר להסתכל היום על המפה הפוליטית מבלי להיזכר במשל יותם, אלא שאצלנו יש יותר מאטד אחד. עוד שירות עושה פרס לענין הלאומי, שהוא מטביע על מפלגת קדימה חותם של שמאלנות, תופעה ההולכת ומתעצמת ככל שמתגבר שטפון הבורחים אליה מספינתו של פרץ. אולי, אולי עוד תיפקחנה עיניו של מה שפעם היה המחנה הלאומי, והוא יצא מן התרדמת לפני שהאסון יהיה בלתי הפיך.
אך יש גם צד מדאיג בהצטרפותו של פרס לשרון: הוא לא עשה זאת בחינם. שרון הבטיח לו אורגיה של נסיגות וגירושים בשנת 2006, בעצם - חיסול מפעל ההתנחלות כולו, לבד מן השיריים שקוראים להם "גושים", ואלה - הלא מקובלים אפילו על אנשי ג'נבה. שרון הציע גם לחבר הכנסת חיים אורון ממרץ להצטרף אליו, תוך מתן הבטחות מפליגות בתחום הנסיגות. כך או כך, אם חלילה ינצח שרון בבחירות, אנחנו צפויים לתכניות חורבן במימדים של פי 10 ממה שחווינו הקיץ. על כן, במקביל להשתתפות במערכת הבחירות בכל מסגרת אפשרית, כדי לפגוע כל כמה שאפשר בסיכוייו של שרון, חייבת להתחיל חשיבה בדבר שיטות ודרכים למאבק נגד מזימות ההרס והגירוש, מתוך הפקת לקחים מכשלון וועד גוש קטיף ומועצת יש'ע ורבניה, כשלון קו הפיוס, האהבה, התפילה, הבכי, טכסי האבל, התיאומים והחיבוקים. היוזמה חייבת לבוא מן הנוער, זו נקודת האור היחידה שנתגלתה לנו באפלת ה"התנתקות".
מותר היה להניח, שפרישתו של שרון הותירה את הליכוד יותר מלוכד. אבל גם מן הליכוד אין נחת. שאול מופז, סילבן שלום ובנימין נתניהו הציגו את כרטיסי הביקור שלהם, והכרטיסים הללו - ריקים.
סילבן שלום אומר: תבחרו בי, כי רק אני אוכל להניף את הדגל החברתי מול עמיר פרץ. למה, בעצם? אחרי ששרון עשה אותו שותף לדבר עבירת "ההתנתקות", סינוור את עיניו בברק הדיפלומטיה ובגינוני הכבוד הריקים של משרד החוץ, מה הוא עשה שם "למען העניים"?
גם מופז מבקש שיבחרו בו מפני שבניגוד לנתניהו, "הוא לא נולד עם כפית זהב בפה". אבל גם הוא, כמו סילבן שלום, תמך בכלכלת נתניהו, מדיניות שהיום זו אופנה להשמיץ אותה. לו היו גברים, לו היה בהם שמץ של יושרה, הם היו קמים להגן על המדיניות הכלכלית הזאת, שבזכותה מדינת ישראל פנוייה היום בכלל לכל המשחקים האלה. אלולא "כלכלת נתניהו" היינו היום "ארגנטינה של המזרח התיכון", משק פושט רגל ופושט יד, עם רעב של ממש, ובשכבות רחבות מאד. אבל ככה זה בעולם הדמגוגי שלנו: זה שכרו של מי ששכב על הגדר למען כולם, והצליח: מתרחקים ממנו, כאילו היה מצורע.
אם כרטיסי הביקור של שלום ומופז הם כוזבים בעליל בנושא החברתי, בנושא הלאומי הם פשוט ריקים. שום דבר אין לסילבן שלום ולשאול מופז לומר בנושא גורל ארץ ישראל, ההתנחלויות, מפת הדרכים ומלחמת הערבים בנו שקוראים לה "השלום". ומה הפלא? מה יגיד סילבן שלום, שהשתזף בברק מצלמות הטלוויזיה של כל העולם, ובעיקר אצל הערבים, התפאר כטווס במדיניות ההתנתקות של שרון וקצר את פירותיה המורעלים? ומה יגיד מופז, התליין המבצע, המוציא לפועל, של הגירוש והעקירה? הציבור אינו עיוור. עומדות לפניו שתי דמויות, שבמיקרוסקופ לא תמצא הבדל בינן לבין שרון. ואכן, אנשי שרון כבר הודיעו, שאחרי הבחירות - הליכוד, אם וכאשר אחד מהם יהיה בראשו, מוזמן להצטרף שוב אל שרון ולמדיניותו השמאלנית.
וכאן יש מקום לעוד מילה אחת טובה על ביבי. אותם חוגי חצר של שרון, המחכים לשלום ולמופז אחרי הבחירות, הודיעו שעם נתניהו - שרון לא ישב, וזו כשלעצמה מחמאה גדולה. לכאורה, היש כרטיס ביקור טוב יותר? ואכן, נתניהו פתח את קמפיין הבחירות שלו כשהוא היחיד בליכוד, בינתיים, שבכלל הזכיר את הענין המדיני, הלאומי. כי מה נשאר לו? הוא אינו יכול לרכב על גלי הדמגוגיה הסוציאלית הפופוליסטית. הוא הרי נולד עם כתם נורא: אביו הוא פרופסור, רחמנא ליצלן, שאמנם נרדף ונידח והוגלה על דעותיו הלאומיות למרות היותו מדען מזהיר, אבל רעב לא היה בביתו. ובעולם השקר שלנו - זה כתם! וכאמור, עוד פשע נורא פשע נתניהו - הוא הציל את הכלכלה! עם גליון הרשעות שכזה - במה יוכל להתייצב מול בעל השפם? לכן, על כורחו נאלץ נתניהו לומר משהו בענין המדיני. אך איזה חידושים, איזה גדולות ונצורות שמענו ממנו? שוב את הסיסמה החבוטה "יתנו - יקבלו, לא יתנו לא יקבלו"? ומה יקבלו? עוד ועוד משארית שטחי יהודה ושומרון!
עוד הבטיח נתניהו משאל-עם לפני כל הסכם מדיני, כלומר - לפני הסכמי הנסיגה החדשים. רק מי שמבקש לרמות את עצמו יתרשם מן ההבטחה הזו. לא רק שמשאל-עם פסול לגופו מטעמים עקרוניים, כשם שיהודי דתי לא יסכים למשאל עם על השבת, אלא שגם ברור מאליו שאם ינפנפו לציבור בהסכם עם הערבים, ויעשה זאת ליכוד "ימני" כביכול בראשות נתניהו, פלוס תמיכת השמאל - שרון , פרס, ביילין וכל האחרים - פלוס קולות הערבים, כל תכנית גירוש והרס תזכה לרוב. לכן, בנימין נתניהו היקר, מוחלים לך על הטובות של משאל-העם.
ועוד דבר הבטיח נתניהו - הוא ישמור לעם ישראל על "הגושים"! וזה הדבר המדאיג מכל. מפני שהאומר "גושים", אומר באותה הנשימה שכל היתר - 80-100 יישובים ומאחזים - ייעקר וייחרב, חלילה. וכדאי להזכיר לנתניהו שאפילו תכנית ג'נבה משאירה לישראל את השוליים הללו הקרויים "גושים".
ואפילו עוזי לנדאו, שהראה יושרה מחלטת כאשר לצידו נשרו חבריו ונפלו אחד אחרי השני - אדם הגון, אידיאליסט, ישר, נקי מכל שחיתות, נאמן לדרך האידיאולוגית של מייסדי תנועתו, גם מפיו לא שמענו התחייבות ברורה וחד-משמעית: אני לא אפנה יישובים! ולא שמענו דחיית הנוסחה הממאירה שממנה התחילה כל המארה : "אדמה תמורת שלום". ולא שמענו דחיית המסמך שבו וויתרה ישראל על ריבונותה והפקירה את בטחונה - "מפת הדרכים".
הכל נדחקים אל האמצע, אל המרכז הדמיוני, ושם נעשה צפוף מאד, מפני שגם לפיד הוא "מרכז", וגם זבולון אורלב סוחב את שארית מפלגות הימין "אל המרכז", וסימכו עליו שיצליח, כי הוא ערמומי וממולח מהם. ומרוב "מרכז", אף אחד אינו שם לב שבימין - הבמה פנוייה. אם לא להזכיר את פייגלין, המופיע מצויין בתקשורת, אבל הסקרים בתוך הליכוד נותנים לו עשרה אחוזים, וזה המון, אך לא מספיק לצרכי מערכת הבחירות הזו - תעמוד לה בצד הימני של הבמה הפוליטית רק מפלגתו של ברוך מרזל, אדם מצויין, אך הוא לא יוכל למלא את הפער העצום שנוצר בימין כתוצאה מריצת כולם אל המרכז; שם מחכה להם עתידם של ליפקין-שחק ויצחק מרדכי.
מעניין, שאף אחד במה שהיה פעם ימין אינו לומד מן הדוגמה שנתן עמיר פרץ, שהעז והעלה לראש סדר היום הלאומי נושא שנחשב למת וקבור, הנושא החברתי, גרם לכולם לרוץ אחריו ולנסות לחקותו, והחייה מפלגה שכבר היתה פגר גמור בעזרת סיסמה שהכל חשבו שמקומה במחסן הגרוטאות: העניים וסיבלם. עמיר פרץ הצליח עד כדי כך, ששרון כבר אינו סופר את הליכוד כיריב בבחירות, ולפי הרגשת יועציו, היחיד המסכן את כיסאו הוא היום עמיר פרץ עם הדמגוגיה הסוציאלית שלו.
כאן מתבקשת הסימטריה בצד הימני. כאן חסר המנהיג בעל הסיכויים, שיתייצב מול הציבור באומץ, כפי שעשה פרץ, ויחזיר למילון המדובר את צמד המלים ארץ ישראל. שיעז להזכיר - שומו שמים! - את זכותנו על ארץ ישראל, שיעז לבטא בשפתיו את המונח התנחלות ויישוב ארץ ישראל וייתן לעם, לשם שינוי, מעט חזון ותקווה, מעט מן הציונות הישנה והטובה.
לו היה נמצא כזה, הוא היה מופתע לגלות בנשמותיהם של מליונים - מעיינות תהום רבה של פטריוטיות ואהבת מולדת שפוליטיקאים אפורים, משמימים, סתגלנים ופחדנים סגרו, חתמו ואטמו.
איך זה, שאף אחד בליכוד, חוץ מפייגלין, אינו תופס שכשם שהליכתו של פרץ שמאלה הצילה את מפלגת העבודה, כך רק הליכה אמיצה ימינה עשוייה להציל את הליכוד?! שאם לא כן, למה יצביע מישהו ליכוד? כדי לקבל את הסחורה המשומשת של שרון? אז כבר עדיף המקור!
אם לא יימצא לליכוד מנהיג שיצליח להחזיר את המפלגה אל הימין, אל ערכיה המקוריים, וללא כל סייג, אין לליכוד זכות קיום עוד, ואיש לא יזיל דמעה על ירידתו מן הבמה הפוליטית הישראלית.
הציבור הלאומי בישראל הוא היום כצאן בלא רועה. הלו! מישהו שומע? יש מישרה פנוייה! העם מחפש רועה! כישורים: אומץ לב, אופי חזק, ראייה למרחוק, יושר ויושרה, חזון ותושייה.
כבר היו לעם ישראל כאלה, אך מעטים הזמנים שבהם הוא היה זקוק להם כל כך, כמו היום.
אליקים העצני
