שחיתות זוגיות וספירת העומר ומה שביניהם
בשיח הציבורי נושא השחיתות עולה הרבה בזמן האחרון.
אם בגלל פרשיות אלו ואחרות ואם בגלל הרגישות הציבורית הגוברת לטוהר המידות.
אנו רגילים לחשוב ששחיתות מתחילה רק בהונאה של מיליונים וכדומה.
אך לא, זה מתחיל מזה שמילה היא לא מילה, התחייבות היא לא התחייבות בדברים הקטנים.
לא פעם ראיתי איך השפה הלא מחייבת פוגעת גם בזוגיות.
לא מזמן הגיעו אליי זוג כשהאישה הייתה במשבר אמון קשה ביחס לבעלה.
העילה הייתה פגיעה באמון ביניהם בדברים הקטנים.
האישה טענה שהיא לא יכולה אף פעם לסמוך על בעלה - מילה היא לא מילה.
יש לה חשש מתמיד שהוא מסתיר ממנה משהו. החשש לא מדומה כי בעלה מבטיח ולא מקיים, כשהוא אומר שהוא נמצא במקום מסוים הוא לא שם וכד'.
האישה חיה בתחושה שיש לבעלה חיים מקבילים לחיים איתה. לטענת הבעל, אי הדיוקים הם "סתם" אין בהם ממש זה פשוט אי דיוק.
זהו ביטוי מינורי להשפעת ההלך הציבורי על הרמה הזוגית.
אני רוצה להאיר את הנושא מזווית נוספת.
בזוגיות הדבר החשוב ביותר ליציבות הזוגיות הוא הביטחון שחשים בני הזוג בקשר ביניהם. הביטחון נובע מהאמון שרוחשים בני זוג זה לזו.
כאשר מילה היא לא מילה, כאשר ישנם סודות בין בני זוג, אזורים שהם ללא כניסה לבן הזוג, מצב זה יוצר תחושה של אי אמון - מצב של חוסר בטחון.
ככל שהמצב הזה מתמשך, ככל שבן הזוג שמילתו אינה מילה ממשיך בהתנהלות זו מתוך מודעות, כך הקשר הזוגי נחלש תחושת הכבוד ההדדי נפחת.
הדבר הכי חמור שאין לקיחת אחריות על הקשר הזוגי. במצב זה הקשר הולך ונשחק עד כי ניתוק.
אי אפשר לקיים קשר זוגי עמוק ומשמעותי בסביבה של אי בטחון. הרעה הנוספת ממצב זה, זו התנהלות שהחשוב הוא מה רואים כלפי חוץ.
כלומר, אם כלפי חוץ, כלפי "רשות הרבים" נראה כאילו הכל בסדר על אף שבחדרי חדרים הכל יכול להיות איום ונורא .
אפשר להמשיך ולהפטיר כדאשתקד כי אין לקיחת אחריות, ההצגה מוכרחת להמשיך - מצב זה הוא לא נכון ולא טוב.
יכול מישהו החווה כך את החיים הזוגיים לחשוב, במצב כזה אין תקווה ומוכרחים כדי לקבל בחזרה בטחון, לקחת אחריות ולפרק את החבילה.
ספירת העומר מלמדת אותנו שלא כך הם הדברים - יש תקווה, אפשר לתקן.
כל רעיון ספירת העומר, אותם הימים אותם אנו סופרים בין פסח לחג השבועות חג מתן תורה הם ימי תיקון.
לפי המקובלים הם ימים בהם אדם מתקן את מידותיו.
אדם לא מתקן דבר מתוקן, אלא מתקנים מה שיש בו קלקול הדורש תיקון.
הרעיון הזה נכון ביותר לגבי החיים הזוגיים. ישנה אשליה שבחירת בן זוג היא בחירת האדם המושלם.
כאשר ישנה התפכחות שהאדם אותו בחרנו כבן זוג אינו מושלם עלולים ליפול לייאוש.
פה רעיון ה"תיקון" מגיע כרפואה לנפש, כמים צוננים על נפש עייפה.
כל החיים אנו נמצאים במסע של תיקון. אמנם בן הזוג הוא מושלם אך מבחינה פנימית, מבחינת הכוחות הטמונים בו.
במציאות החיים יש הרבה מה לזכך כדי לגלות את היהלום הנמצא בפנים. הרעיון הזה בא לידי ביטוי אצל ר' עקיבא.
היו לו לרבי עקיבא עשרים וארבע אלף תלמידים, הם נפלו בחטא אי נתינת כבוד זה לזה. הם נענשו. היינו מצפים שרבי עקיבא יתייאש.
אך לא, רבי עקיבא עושה מעשה של תיקון, ומושך חמישה תלמידים.
ר' עקיבא לא מתייאש, מתורתם של "הניצולים" אנו נהנים עד היום.
כדי לטפל במציאות של שחיתות, של חוסר כנות, של אי לקיחת אחריות על מילה הנאמרת , ראשית, יש להתרגל להיות כנים אחד עם השני עד הסוף, לא קצת, לא בערך, או קצת הרבה - אלא לחלוטין.
שנית, מוכרחים ללמוד איך לשתף אחד את השני. לא כל אחד גדל בסביבה בה קל לשתף, מוכרחים ללמוד איך להיפתח נכון בלא להיפגע.
אם חס ושלום זוג נפל למציאות של חוסר אמון, יש דרך של תיקון.
השלב הראשון הוא הרצון ההדדי לתקן את המצב מתוך ההכרה בנזק הקיים מסביבה של חוסר אמון.
אחר כך מוכנות לקחת אחריות.
מכאן יש ללמוד איך בונים אמון מדברים קטנים עד הדברים הגדולים.
מתוך ניסיון לא תמיד זוג יכול או יודע לבד איך בונים חזרה אמון שנשבר.
פה מוכרחים להיעזר בגורם חיצוני.
ניסיון מקצועי רב דרוש בטיפול זוגי – ישנם זוגות שניסו לשקם את מערכת היחסים ללא עזרה חיצונית והאכזבה הייתה מאוד גדולה כשלא הצליחו ויש מועטים שדווקא הצליחו.
גורם מקצועי חיצוני גם מלווה וגם שומר על בני הזוג שלא ימשיכו להיפגע ולפגוע אחד בשני.
גורם כזה נותן כלים איך לא ליפול שוב .
איך להתקדם ולבנות אמון עמוק יותר באופן הדרגתי.
הכי חשוב להאמין שאפשר לתקן.
בהצלחה.
