מזה שנים קיים חוסר התאמה בין מספר הסטודנטים שמבקשים ללמוד רפואה בישראל, לבין מספר המקומות הפנויים בפקולטות. התוצאה המצערת אינה רק מחסור ברופאים בארץ, אלא גם תנאי קבלה גבוהים ונוקשים במיוחד לפקולטות – ויש שיאמרו בלתי אפשריים. אמנם, עשרות מיליוני שקלים הושקעו בהקמת הפקולטה החדשה בצפת, אך הנתונים מראים שמדובר רק בטיפה בים. מדוע כל כך קשה להתקבל ללימודי הרפואה בישראל, מהם התנאים בפקולטות, והאם יש בכל זאת פתרונות שפויים? על כך בכתבה הבאה.
המצב הנוכחי – לא מעודד
על פי נתונים שמפורסמים על ידי המועצה להשכלה גבוהה, בכל שנה מנסים להתקבל ללימודי רפואה בישראל בין 1,500 ל- 2,000 סטודנטים. על פי רוב מדובר באנשים בעלי ציונים גבוהים מאוד שממילא שעמדו בתנאי סף מחמירים, וגם מתוכם מצליחים להתקבל רק כ- 400 סטודנטים. כלומר, מתוך האלפים הרבים שחולמים ללמוד רפואה רק כ- 2,000 מצליחים לעמוד בתנאי הקבלה הבסיסיים, בדרך כלל לאחר מסלול מכשולים ארוך ותובעני. ואולם, גם מתוכם רק כ- 20% יצליחו לבסוף להתקבל לפקולטות. נשאלת השאלה, מדוע מעטים כל כך מצליחים להגיע לאקדמיה לאחר שעמדו בכל התנאים הנדרשים? התשובה היא שציון הסכם הגבוה אינו תנאי הקבלה היחיד. בנוסף אליו, כל אוניברסיטה מקיימת על פי החלטותיה ראיונות אישיים, דינאמיקות קבוצתיות ומבחני הערכה נוספים במכונים מקצועיים. כלומר, לא רק שצריך להוציא ציונים יוצאי דופן ולהשקיע כספים רבים בשיפור תעודת הבגרות והפסיכומטרי, ולא רק שצריך להיות כמעט גאון בשביל לעמוד בתנאים אלו, לבסוף גם צריך להוכיח אחריות, בגרות, בשלות, יכולת לשיתוף פעולה ועוד תכונות אישיות רבות שנמדדות על ידי מומחים.
קצת מספרים בשביל הדוגמא
מי שרוצה ללמוד רפואה בארץ צריך להתקבל לאחד מתוך חמישה מוסדות בלבד שמקיימים את המסלול, כלומר אוניברסיטאות תל אביב, העברית בירושלים, בן גוריון בבאר שבע, הטכניון בחיפה או לבר אילן – שהפקולטה בצפת היא שלוחה שלה. תנאי הקבלה למוסדות אלו משתנים מעת לעת, אך בשביל לסבר את האוזן נציין שכיום תנאי הסף לאוניברסיטת תל אביב הוא ציון משוקלל 720 בגרות ופסיכומטרי. גם מי שמצליח להשיג את היעד לא מבטיח את מקומו, שכן בהמשך הוא מזומן לסדרת מפגשים במכון מקצועי הכוללת ראיונות אישיים, סימולציות ודינאמיקות קבוצתיות, וזאת בנוסף על ראיונות עם צוות הפקולטה עצמו. לעומת זאת, בפקולטה בבן גוריון צריך להציג ציון משוקלל של 757 ולעבור ראיונות, ובאוניברסיטה העברית נדרש ממוצע בגרויות של 110 וציון מינימאלי בפסיכומטרי של 760 נקודות. במילים פשוטות, צריך להיות באחוזון העליון של בעלי הציונים בכל מקרה, וגם אז רק אחד מתוך חמישה מתקבל. אגב, אחת הביקורות המרכזיות שמושמעות על ידי מועמדים, בין אם התקבלו לבסוף ובין אם לאו, היא שמסלול הקבלה אינו שקוף לחלוטין ולמעשה רצוף בהפתעות בלתי נעימות. לדוגמא, מתברר שישנם מבחנים שעולים אלפי שקלים כל אחד, קורסי הכנה יקרים וכעין "תעשייה" שבה מעודדים מועמדים חסרי סיכוי להמשיך בלי לומר להם את האמת – כך מספרים אנשים שלא התקבלו.
ומה קורה בחו"ל?
לאור הנתונים הללו, אין פלא שאנשים רבים מעדיפים ללמוד רפואה בחו"ל, למשל בארה"ב, בקנדה, במערב ובמזרח אירופה. ישנן סיבות רבות לבחירה, אך נראה שהחשובה שבהם היא תנאי קבלה נוחים בהרבה. לדוגמא, באיטליה פועלות מספר אוניברסיטאות שמציעות מסלולי רפואה בשפה האנגלית. ההבדלים בין תנאי הקבלה לתוכניותיהן בהשוואה לארץ מעוררות פליאה. כאן רק צריך להציג תעודת בגרות ישראלית מלאה, ולאחר מכן לעבור בחינות כניסה בנושאי פיזיקה, כימיה וביולוגיה באנגלית, ולעיתים גם מבחן באנטומיה. תנאים דומים נדרשים בכל מדינות מזרח ומערב היבשת, עם הבדלים קלים. יש לציין כי מדובר באוניברסיטאות המספקות תעודות בינלאומיות שמוכרות גם בישראל, ולכן אין מניעה מהבוגרים להמשיך להתמחות בארץ ולהשתלב כרופאים מן המניין.
מדוע המצב בישראל כה קשה?
ביקורות רבות הושמעו לאורך השנים על הקושי העצום להתקבל לפקולטות לרפואה בישראל, אך למרבה הצער הפתרון עדיין לא נראה באופק. ישנן מספר סיבות שחברו ליצירת התופעה. ראשית, מדובר במקצוע הזוכה לביקוש גדול בישראל כבר שנים רבות, בדרך כלל מצד אנשים בעלי כישורים אינטלקטואליים גבוהים. מצד שני, מדובר בתוכנית אינטנסיבית ומגוונת הכוללת אלמנטים ייחודיים, כגון התנסות מעשית בבתי החולים, קבלת הנחיה מרופאים בקבוצות קטנות, השתתפות במעבדות ועוד. על כן, המוסדות האקדמיים צריכים להשקיע משאבים רבים ברכישת ציוד טכנולוגי מתקדם ובהעסקת כוח אדם, כאשר הכסף אינו מספיק אלא למספר סטודנטים מוגבל, וממילא לא מספיק לפתיחת כיתות ופקולטות חדשות. יתרה מכך, גם בתי החולים בארץ סובלים ממצוקה תקציבית ומחוסר ברופאים, דבר המגביל עוד יותר את האפשרות לקלוט סטודנטים בהתנסות מעשית. כאשר מחברים את הגורמים הללו מבינים מדוע נוצר עומס כה גדול ותחרות עזה על כל מקום, כאשר הפקולטות מעמידות תנאים נוקשים ביותר שברוב המקרים מונעים קבלה ממועמדים טובים וראויים.
הפקולטה בצפת – לא פתרה את המצוקה
הבעיות שתיארנו לעיל מוכרות היטב גם בפקולטות שמתחננות לתקציבים, במשרד הבריאות ובמועצה להשכלה גבוהה. אחד הצעדים שנעשו כדי לשפר את המצב הוא הקמתה של פקולטה חדשה ללימודי רפואה בצפת. הפקולטה שהוקמה בהשקעה של עשרות מיליוני שקלים אמורה הייתה לתת מענה משופר למצוקת המועמדים, וכמו כן לחזק את העיר והאזור מבחינה סוציו אקונומית. ואולם, ארבע שנים לאחר שהוקמה התברר שרק כ- 15% אחוזים מבין המועמדים הצליחו להתקבל, ובממוצע כ- 50 סטודנטים בשנה. מספרים אלו מעידים שלמרות הכוונות הטובות הפתרון עדיין רחוק. מובן מאיליו שתוספת של עוד 50 מקומות בשנה אינה בגדר שיפור משמעותי. יתרה מכך, מתברר שהפקולטה הצפונית גם לא משיגה את מטרתה החברתית, שכן שכר רופאים הנמוך בכמחצית לעומת אזור המרכז, ומספר מקומות עבודה מוגבל, מוביל לכך שרק אחד מתוך עשרה בוגרים נשאר באזור הגליל לאחר שסיים את לימודיו.
ההשפעה על מערכת הבריאות בישראל
ביקורות רבות מושמעות מטעם הציבור ונציגיו על מצב מערכת הבריאות בישראל, ובעיקר בבתי החולים. כל מי שמגיע לבית חולים בארץ ובמיוחד בימי החורף נתקל בתורים ארוכים, הן בקבלה למיון והן לבדיקות מעבדה וטיפול של מומחים. על פי נציגי בתי החולים, הסיבה למצב הקשה אינה נעוצה דווקא בהיעדר כסף אלא במחסור בכוח אדם. אין ספק שזוהי תוצאה עגומה של מספר המקומות המוגבל בפקולטות לרפואה, והדברים עוד גרועים יותר בתחומי התמחות ספציפיים שאינם זוכים לביקוש רב, כמו רפואת משפחה ובפגיות. לדוגמא, סקר שערך משרד הבריאות אשתקד מצא כי רק מחצית מהתקנים הפנויים בפגיות אכן מאוישים על ידי רופאים, עובדה שבוודאי משפיעה על רמת השירות ועל שביעות הרצון של ההורים מהטיפול שמקבלים ילדיהם.
הפתרון השפוי – לימודים בחו"ל
כאמור, אנשים רבים שרוצים ללמוד רפואה מחליטים לעשות זאת בחו"ל, חלקם לאחר שלא הצליחו להתקבל לפקולטות בארץ ואחרים בוחרים בכיוון זה מראש כדי לחסוך בהוצאות יקרות ועוגמת נפש. הבשורות הטובות הן שבאמת מדובר בפתרון ריאלי, הן מפני שתנאי הקבלה נוחים בהרבה וכמעט כל אחד מסוגל לעמוד בהם, והן מפני שהרמה האקדמית אינה נופלת מזו של ישראל. אמנם, גם בחו"ל צריך לעבור מבחני כניסה מסוימים, אך בעזרת תוכנית הכנה ייעודית ניתן לצלוח אותם ללא קשיים מיוחדים. יתר על כן, תוכניות ההכנה עוזרות לסטודנטים לשלוט בחומר הנדרש לשנים הראשונות באקדמיה, ולהצליח בלימודיהם מבלי לפרוש. כל זאת, בעלויות נמוכות בהרבה לעומת הקורסים, המבחנים והבדיקות הנוספות בישראל, ובלי מסלולים מכשולים מפרך ובלתי סביר. למעשה, גם נציגי משרד הבריאות מברכים על התופעה, שכן בוגרי הפקולטות מחו"ל חוזרים לארץ עם תעודות מוכרות, מבצעים התמחויות בישראל או בחו"ל לפי בחירתם, ומשתלבים בתקנים הפנויים של המערכת, שמשוועת לידיים צעירות ורעננות.
