שלח תשעו סלח נא לעוון העם הזה 

ערש"ק פרשת שלח, עד מתי לעדה הרעה, תשע"ו

כל ישראל ערבים זה לזה.

עם ישראל מבקש לשלוח מרגלים אשר יתורו את ארץ כנען, ארץ אשר דרכם אליה ליורשה

הקב"ה אומר למשה יכול אתה להיענות לבקשתם, אך הדבר הוא בבחינת "שלח לך", אומר רש"י אני איני מצווה לך.

משה שולח אנשים, ראשי בני ישראל המה, נציג, ראש שבט מכל שבט ושבט.

משה אינו שולח נציג אחד או שנים, לתור הארץ. משה שולח נציג מכל שבט בבחינת העם כולו הולך לתור הארץ.

כדברינו, הקב"ה איננו מצווה על שליחת המרגלים, משה הוא נענה לבקשת העם. משה שולח את ה"עם כולו" לתור את הארץ. מדוע צריך את "כולם" ולא מספיק נציג אחד?

קדושה, ענינה, אומר הרב קוק, "לשום כל מגמתו לא לצרכי עצמו כי אם כבודו יתברך.."

הארץ אשר מביא הקב"ה את עם ישראל אליה טובה היא. כפי הבטחת הקב"ה לעם ישראל  ואמר, אעלה אתכם מעני מצרים, אל-ארץ הכנעני והחתי, והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי--אל-ארץ זבת חלב, ודבש.

כאשר מבקש אדם לברר הבטחה, כוונתו איננה לברר האם נכונים הדברים, שכן מאמין ויודע האדם, מטבע הטוב להיטיב, ברור שהדבר הינו טוב ונכון. בירור ובדיקה ענינה להרים עצמו לשלמות רוחנית מודעת ומושכלת. בירור אשר יביא האדם לאמונה אשר הינה "רגש טבעי נטוע בכל חי" רגש אשר אין לה צורך במושכלות.

הבירור מותר הוא ונצרך, כל עוד הינו מביא לאמונה. הבירור ענינו להגדיל ולהעצים האמונה. הבירור ענינו הרמת קרן ה' באדם, בעם ובעולם.

הבירור ענינו להביא לקדושה גבוהה יותר.

יש והבירור האישי העצמי יביא את האדם לידי ספק, לידי שאלות אשר יביאוהו לידי ספקות. בהיות האדם לבדו בתהליך הבירור, נחשף הוא לסכנה בריחוק מהקדושה.

הגמרא במסכת ברכות אומרת "כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה".   

עשרה עניינם העדה הבסיסית, הראשונית. בהיות עדה אשר ענינה, יחד ולחוד ,הרמת קרנו יתברך, הרי היא מתקדשת, יוצרת קדושה.

עניה של הקדושה איננה מצד חיסרון בבורא, המצריך השלמתו על ידי נבראיו. ענינה של קדושה הינה הבאת יציריו להשתוות אל בורא העולם. להביא האדם להידבק בקב"ה ובדרכיו.

בירור והתקדשות אשר מגמתה לצרכי עצמו איננה מביאה לקדושה, מגמת ההתקדשות הינה להרים ולקדש שמו בעולם על כל נבראיו, לשם כך צריך "עדה" היינו בציבוריות.

כל ישראל ערבים זה לזה, החיבור אל הציבוריות הישראלית היא אשר יוצרת המציאות היא אשר יוצרת קיום.

עד-מתי לעדה הרעה הזאת, יש מציאות של עדה רעה. מציאות של עדה יוצרת מהות קיומית. אומר משה סלח-נא לעו‍ן העם הזה.

ישנם שני מהויות, האחת עם, השניה עדה. מציאות של עם איננה ניתנת לשינוי, מציאות זו הינה יצירת הקב"ה, עם-זו יצרתי לי, תהלתי יספרו. העדה הינה יצירת האדם יצירת העם ישנה העדה המתגדלת וישנה העדה הרעה.

אומר הרב צבי יהודה "..כי מתוך גילוי הנשמה הכלל הישראלית של עם ישראל על ידי ברור ענין ארץ ישראל, נמשכת הסליחה והכפרה לכל פרטי עם ישראל על עוונותיהם".ביום הכיפורים אנו

אומרים, הרי אנו מתירים להתפלל עם העבריינים. היינו בצרוף כלל ישראל נמשכת הכפרה לכל פרט בעם ישראל.

משה מבקש סלח נא לעוון העם, הקב"ה קורא, לעם החוטא,  עדה רעה.

הרוצה להתקדש אומר הרב קוק , צריך שכל מגמתו תהיה להגדיל שמו יתברך. שכך, אין הדבר מצריך בירור הדבר הינו בבחינת בטחון ואמונה.

בהיות האדם בשר ודם, נצרך הוא גם לחיזוקים שכליים, חיזוק אשר מקורו אמונה ובטחון יביא להגדיל שמו ולא יביא לעדה רעה.

 סלח-נא לעו‍ן העם הזה..... ויאמר יהוה סלחתי כדברך