דברים רבים נאמרו ונכתבו על דבר שורש האמונה. יש מבססים אותה על המסורה. אחרים על הפילוסופיה. החזון בריש ספר אמונה ובטחון כתב כי 'מדת אמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש וכו'. בכך יוצאת האמונה מכלל דעה לכלל מידה. מידה טובה היא, השייכת בגלל דקותה לעדינות הנפש. לפי דרכינו מתברר יתר על כן, שהאמונה מילתא דפשיטא היא, מצד עצם עיקר טבע האדם. האמונה מהווה חלק מנפש האדם הנורמאלי. כך גם העבודה, המגיעה בעקבות האמונה. באמת דבר זה מפורש יוצא מלשון ספר חובות הלבבות, בנוגע לדעת אפיקורוס:
שער א - שער היחוד פרק ו: ויש בני אדם, שאמרו, שהעולם נהיה במקרה מבלי בורא שהתחילו ויוצר שיצרו. ומן התימה בעיני, איך תעלה בדעת מדבר, בעודנו בבריאותו, כמחשבה הזאת. ואלו היה בעל המאמר הזה שומע אדם, שיאמר כמאמרו בגלגל אחד של מים, שהוא מתגלגל להשקות חלקה אחת של שדה או גנה, וחושב, כי זה נתקן מבלי כוונת אומן, שטרח בחבורו והרכבתו ושם כל כלי מכליו לעומת התועלת, היה לו להפליא ולהגדיל הדבה עליו, ולחשוב אותו בתכלית הסכלות וימהר להכזיבו ולדחות מאמרו. וכיון שידחה המאמר הזה בגלגל קטן ופחות ונבזה, שנעשה בתחבולה קטנה לתקנת חלקה קטנה מהארץ, איך יתיר לעצמו לחשב כמחשבה הזאת בגלגל הגדול הסובב את כל הארץ וכל אשר עליה מן הברואים, והוא בחכמה, תקצרנה דעות כל בשר ושכלי המדברים להשיג הויתה, והוא מוכן לתועלת כל הארץ וכל אשר עליה. ואיך יוכל לומר עליו שנהיה מבלי כוונת מכוון ומחשבת חכם בעל יכולת. ומן הידוע אצלנו, כי הדברים אשר הם מבלי כוונת מכוון במאומה מהם, לא ימצא בהם סימן לחכמה וליכולת. והלא תראה, אם ישפך לאדם דיו פתאום על נייר חלק, שאי אפשר שיצטייר ממנו עליו כתב מסודר ושיטות נקראות כמו שיהיה בקולמוס. ואלו הביא אדם לפנינו כתב מסודר ממה שאי אפשר להיות מבלי מצוע קולמוס, ואומר, כי נשפך הדיו על הנייר, ונעשתה צורת הכתב עליו מעצמה, היינו ממהרים להכזיבו על פניו, שאיננו נמלט מכוונת מכוון. וכיון שזה בעינינו דבר שאי אפשר להיות בצורות רשומות בהסכמת דעתנו, איך יוכל לומר בדבר, שמלאכתו יותר דקה ותקונו יותר רחוק ועמוק בעינינו עד אין תכלית, שיהיה מבלי כוונת מכוון וחכמת חכם ויכולת יכול. ע"כ.
בעצם רוב הדיבורים בקדמונים מעניין חיזוק האמונה, אינם אלא כלפי יתר אמונות הרווחות בעולם, כמו הנצרות או האסלאם או האמונה האריסטוטלית. או ביחס לשאר אמונות יהודיות, כגון 'תורה מן השמים' וכדומה. אמונת מציאות השם, אינה צריכה לפנים כלל, לפי שהיא בבריאת האדם גופה.
'והמלכות תיהפך למינות'. דעת אפיקורוס שהתפשטה בימינו אצל מדעני העולם, מוכיחה עד כמה התרחקנו ממידת דרך ארץ ומשכל הישר. החשיבה המדעית המתמטית, תפסה, רצחה וירשה את מקום הנורמאליות והשכל הבריא. מרוב שאיפה לאובייקטיביות מדומה, הנה איבדו את כל האמת שבטבע יסוד האדם. האדם עזב את עצמו ויצא מעולמו.
מצב קשה זה אליו נקלע האנושות בדורנו, בה איבדנו ונתקלקלה אצלנו הגישה הישרה והחושים הבריאים, מחייב אותנו לשים את הדגש וכובד המשקל בעבודתנו, על עצם שיעור קומת האדם, להחזיר עטרת האנושות ליושנה.
