מטות תשעו מוצא שפתיך תשמור 

ערש"ק ככל-היצא מפיו יעשה, מטות, תשע"ו

וידבר משה אל-ראשי המטות לבני ישראל לאמר  זה הדבר אשר צוה יהוה.  ג איש כי-ידר נדר ליהוה או-השבע שבעה לאסר אסר על-נפשו לא יחל דברו  ככל-היצא מפיו יעשה. 

פרשת מטות פותחת בענינו של נדר. ידועה השאלה האם האדם צריך לנדור ולקיים או עליו שלא לידור מחשש שלא יקיים ?

לאור האזהרה באם נדרת  לא יחל דברו  ככל-היצא מפיו יעשה, נוהגים קודם לראש השנה,  יום הדין לבקש התרת נדריו אשר נדר ולא קיים, כן גם בערב יום הכיפורים התפלה הראשונה בו כל העולם נידון, פותחים בתפילת כל נדרי, תפלה בה אנו מתחרטים על שנדרנו ולא קיימנו.

תפילת כל נדרי פותחת  במילים "אנו מתירים להתפלל עם העבריינים". מהו עניינם של העבריינים אשר אנו מצרפים גם אותם לתפילת כל נדרי ביום הגדול והנורא יום הכיפורים.

מהו הנדר?

אומר רבי חיים ויטל , ככל-היצא מפיו יעשה "הכוונה כל אשר ידבר האדם, הוא פועל למעלה אם לטוב אם למוטב", היינו דבר היוצא מפי האדם אינו לריק, ברגע שהדיבור יצא מפיו אין לאדם יותר שליטה עליו. אשר אדם אומר יתקיים בכל מקרה. דברים היוצאים מפיו של האדם, פועלים למעלה את אשר אמרו, בין לטוב ובין למוטב.  

אומר הרב קוק  "הנדר הוא עומק ההתגלות הטבעית של חוש האמונה, שמתגלם בביטוי ובמעשה" נדר הינו  אמונה. נדר הינו צורך הנובע מתוך אמונה. הנדר אין בחינתה " חובה החוקית הנתונה מגבוה מפי אל עליון, מפי הגבורה, מורשה כללית לכל קהילת יעקב." הנדר איננו חובה אשר הינה לכלל ישראל, הנדר הינו אינדיבידואלי לאדם המאמין.

פגימת הנדרים אוגרת את פגיעתה בהמהלך הטבעי של שטף הקודש, אשר בה מתגלה האוצר הגנוז בלב ביחש לחובת האדם לאלהיו, חובת היצור ליוצרו.הנדר, אומר הרב קוק הינו התגלות האוצר הקדוש אשר בלב המאמין.

הנדר הינה הרגשת צורך/חובה של האדם לאלוהיו, "חובת הייצור ליוצרו".

הנדר הינו מעבר לכל המצוות אשר מצווה האדם, הנדר הינו צורך נוסף ומעבר,  כי-בו חפצתי.

הנדר נובע מתוך חיבור עמוק וטבעי, היינו אישי, חיבור אמוני אשר מביא האדם לצורך גדול לחיבור אל יוצרו.

בראש השנה מבקשים התרה לנדר אותו נדרתי ולא קיימתי, אין האדם מצטער על הנדר, שכן הנדר נבע מתוך חיבור אמוני עמוק, האדם מצטער על כך שלא קיים את נדרו.

ביום הכיפורים נעשית התרה לכלל עם ישראל כולל העבריינים.

עיסוק בענייני נדרים דווקא בימים אלו ימים, בהם כל העולם כולו נידון, ימי דין סליחה ומחילה, מורה לגדולת ענינו של הנדר ולחומרת  לא יחל דברו, אי קיומו של נדר מורה על קטנות וזלזול אמוני.

הנדר סכנה גדולה בו, מקורו של הנדר נובע מתוך " נפשם מלאה המיה אלוהית, לבם ובשרם ירננו אל אל חי"

כאשר האדם אינו מקיים נדרו, הרי הוא מזלזל ומבטל את אמונתו הפנימית השורשית. מנתק הוא את הקשר הטבעי ליוצרו.

התפילה היא ההבעה של האמונה הטבעית, התפילה מקורה ממקום של אמונה, מקום פנימי ועמוק ממנו נובעת התפלה. בהיות מקום זה, ממנו נובע גם הנדר, פגום ומזולזל שכן לא קיים נדרו, אזי גם תפילתו כזו היא.

קודם בוא האדם בתפלה אל יוצרו, צריך לעשות ההכנות הנדרשות ולוודא שאכן תצא התפלה מעומק הלב. בבוא האדם להתפלל ביום בו נידון הוא לחיים ולמוות, צריך לוודא שאין דבר המונע את תפילתו, נדר שלא קוים.

בראש השנה וביום הכיפורים ההגשה לתפלה, העמידה בפני מלך מלכי המלכים בתפילה לחיים ולמוות. לימדונו חכמינו שתפלה זו צריכה שתהיה בציבור. היחיד בעומדו לבדו בתפילה לא ייצא זכאי, בעומדו בציבור, בהיכלל בתוך שאר עם ישראל ייצא זכאי יחד עם כולם.

בתפילת כל נדרי מצרפים אנו גם את העבריינים, אותם אשר נדרו ולא קיימו. אותם אשר תפילתם איננה שלמה שכן מקורה  עומק ההתגלות הטבעית של חוש האמונה, פגום בגין אי מקיום נדרו.

הן התפילה והן הנדר מקורם אמונה, מקורם מעומק ההתגלות הטבעית של חוש האמונה.

מקורם הינו מקום שורשי וקדוש. בהיות כך חייב האדם להישמר ולשמור על קדושת מקום זה.

 לא יחל דברו, לא יחלל הן מקורו על ידי דברו, דברו אשר איננו מחובר למקור עמוק זה, דברו אשר הינו מהפה ולחוץ. הדבר נאמר הן לגבי הנדר והן לגבי התפילה.

למרות שדברו ייעשה, אך ייעשה כפי שעשאה הוא. על פי עשייתו  ייפעלו הדברים למעלה בין לטוב ובין למוטב.

רחמנא ליבא בעי,

ככל-היצא מפיו ייעשה.