דגם או מודל זה של חברת דוכרא ונוקבא הוא ביסוד כל חברה עולמית, כמו האב ובנו, הרב ותלמידו, שני אחים גדול וקטן, וכן בכל חברה אנושית. תמיד אחד מהם מעין דוכרא והשני מעין נוקבא. גם יחס הקב"ה לעולמו עומד כן. כביכול הקב"ה כלפינו, כעין זכר שבזכרים. 'אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף'. מכל מקום יש לצייר ברוחניות, לפי לשון בני אדם.
תלמוד בבלי מסכת נדרים פרק ג - ארבעה נדרים: תא שמע, דתנן: האומר לחבירו קונם שאיני נהנה לך אם אי אתה נוטל לבנך כור של חיטין ושתי חביות של יין, הרי זה יכול להתיר את נדרו שלא על פי חכם, שיכול לומר לו כלום אמרת אלא בשביל כבודי, זה הוא כבודי; טעמא דאמר זה הוא כבודי, הא לאו הכי - נדר הוא, מני? אי רבי אליעזר בן יעקב, נדרי זירוזין הוי! אלא שמע מינה: פליגי רבנן עליה. לעולם רבי אליעזר בן יעקב היא, ומודה רבי אליעזר בן יעקב בהאי דנדרא הוי, דאמר ליה: לא כלבא אנא דמיתהנינא מינך ולא מיתהנית מינאי. תא שמע: האומר לחבירו קונם שאתה נהנית לי אם אי אתה נותן לבני כור של חיטין ושתי חביות של יין, רבי מאיר אומר: עד שיתן, וחכמים אומרים: אף זה יכול להתיר את נדרו שלא על פי חכם, שיכול לומר הריני כאילו התקבלתי; טעמא דאמר הריני כאילו התקבלתי, הא לאו הכי - נדר הוא, מני? אי רבי אליעזר בן יעקב, נדרי זירוזין הוי! אלא לאו רבנן ופליגי! לא, לעולם רבי אליעזר בן יעקב, ומודה רבי אליעזר בהאי דנדרא הוי, משום דאמר ליה: לאו מלכא אנא דמהנינא לך ואת לא מהנית לי. ע"כ. מלך בקרב אחיו הרי הוא בחינת זכר שבזכרים ואילו כלבא, בחינת נקיבה שבנקיבות.
משל שלילי יש להביא מתלמוד בבלי מסכת שבת פרק כג - שואל: מאי משמע דהאי חלשים לישנא דפורא הוא - דכתיב איך נפלת משמים הילל בן שחר נגדעת לארץ חולש על גוים וגו'. אמר רבה בר רב הונא: מלמד שהיה מטיל פור על גדולי מלכות, לידע איזה בן יומו של משכב זכור. וכתיב כל מלכי גוים כלם וגו', אמר רבי יוחנן: שנחו ממשכב זכור כו'. ואמר רב יהודה אמר רב: בשעה שביקש אותו רשע לעשות לאותו צדיק כך, נמשכה ערלתו שלש מאות אמה, והיתה מחזרת על כל המסיבה כולה, שנאמר שבעת קלון מכבוד שתה גם אתה והערל. ערל בגימטריא שלש מאות הוי כו'. ורבו יתירה הוספת לי. אמר רב יהודה אמר רב ירמיה בר אבא: מלמד שרכב על ארי זכר, וקשר תנין בראשו, לקיים מה שנאמר וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו.
ביצה כה, ב: תנא משמיה דרבי מאיר: מפני מה נתנה תורה לישראל - מפני שהן עזין. תנא דבי רבי ישמעאל: מימינו אש דת למו, אמר הקדוש ברוך הוא: ראויין הללו שתנתן להם דת אש. איכא דאמרי: דתיהם של אלו אש, שאלמלא (לא) נתנה תורה לישראל אין כל אומה ולשון יכולין לעמוד בפניהם. והיינו דאמר רבי שמעון בן לקיש: שלשה עזין הן: ישראל באומות, כלב בחיות, תרנגול בעופות. ויש אומרים: אף עז בבהמה דקה, ויש אומרים: אף צלף באילנות. רש"י: שהן עזים - ונתנה להם תורה שיעסקו בה, והיא מתשת כחם ומכנעת לבם. דתיהן של אלו - מנהגם של אלו אש, שהם עזים כאש. מימינו אש דת למו - מימינו נתן להם התורה, מפני שאש דת למו, והרבה מקראות חסרים כזה. עזים - קשים להנצח, +(צ"ל אנגריש): עזים, קשים להכניעם+ בלעז. צלף באילנות - לא ידעתי מהו עזות שלו. תוספות: וצלף באילנות - פרש"י ולא ידענא מאי עזותיה ופירש בתוספתא משום דעושה ג' פירות עלין אביונות וקפריסין ועוד שטוען פירות בכל יום מה שאין כן בשאר אילנות וכו'.
ראש השנה ד, א: רב יוסף ואיתימא רבי יצחק, מנלן דאחמיץ - מהכא ויאמר לי המלך והשגל יושבת אצלו. מאי שגל? אמר רבה בר לימא משמיה דרב: כלבתא כו'. - אלא מעתה דכתיב בנות מלכים ביקרותיך נצבה שגל לימינך בכתם אופיר. ואי שגל כלבתא היא - מאי קא מבשר להו נביא לישראל? - הכי קאמר: בשכר שחביבה תורה לישראל כשגל לעובדי כוכבים - זכיתם לכתם אופיר. ואיבעית אימא: לעולם שגל מלכתא היא, ורבה בר לימא גמרא גמיר לה. ואמאי קרי לה שגל - שהיתה חביבה עליו כשגל. אי נמי: שהושיבה במקום שגל. רש"י: כלבתא - למשכב, ובני נח הוזהרו על כך, שנאמר והיו לבשר אחד - יצאו בהמה וחיה ועוף שאינן נעשין בשר אחד, שאין יולדין מן האדם.
תענית ז, ב: ואמר רב סלא אמר רב המנונא: כל אדם שיש לו עזות פנים סוף נכשל בעבירה, שנאמר ומצח אשה זונה היה לך. רב נחמן אמר: בידוע שנכשל בעבירה, שנאמר היה לך ולא נאמר יהיה לך. ע"כ.
'מפני מה ניתנה תורה לישראל'. מתן תורה בחינת חתן וכלה היה כידוע. 'מורשה קהילת יעקב' ועוד. אם הקב"ה בחינת זכר שבזכר, הרי ישראל בחינת נקיבה שבנקיבה. עזות זו סימן נקבות היא. מצד אחד ביישניות הן, כמו שאמרו במדרש משלי (בובר) פרשה א: [ועוד] דוגמא אחרת עשתה, הביאה לפניו תינוקות בקומה אחת, ובכסות אחד, אמרה לו הפרש לי מאלו זכרים מנקבות, רמז לסריסיו והביאו לו אגוזים וקליות, התחיל מפזרם לפניהם, זכרים שלא היו מתביישין היו נוטלים בבגדיהם, ונקבות שהיו מתביישות היו נוטלות בסודריהן, אמר אלו זכרים ואלו נקבות, אמרה לו בני חכם גדול אתה. וכן הוא בילקוט שמעוני דברי הימים ב רמז תתרפה: ועוד דוגמא אחרת עשתה לו הביאה זכרים ונקבות לפניו כלם במראה אחד ובקומה אחת ובכסות אחד אמרה ליה הפרש לי הזכרים מן הנקבות, מיד רמז לסריסיו והביאו לו אגוזים וקליות והתחיל מחלק בפניהם, זכרים שלא היו מתביישים היו נוטלים בבגדיהם, ונקבות שהיו מתביישות נוטלות בסודריהם, אמר לה אלו זכרים ואלו נקבות וכו'. ע"כ. מאידך גיסא יש בהן עזות יתירה, כי בעלות ניגודים סתירות וקצוות בכל דרכיהן הן מעצם טיבען, לעומת זכרים הממוצעים מתולדתם.
